שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת כי תצא · מאמר שכד
וכי תבואו וגו' על הצר וגו' פירו' ענין השופר
ויש סמך לדברינו שבזמן שיוצאין למלחמה צריכין לצאת אגב כנגד היצר הרע שעליו נאמר ונתנו ה' אלהיך בידך שבזמן שאחד מהם מסור בידך דהיינו היצר הרע ממילא גם האומות מסורים בידך, ממה שנאמר וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם ונושעתם מאויביכם רואה שגם הוא התחיל בלשון יחיד הצר הצורר אחד במשמע ואחר כך אמר ונושעתם מאויביכם הרבה במשמע, אלא שרצה לומר שעיקר המלחמה היא הפנימית ולכך כפי הצר הצורר אתכם כי מתחילה אמר וכי תבואו מלחמה על הצר כנגד הצר הידוע והוא היצר הרע ואחר כך גם על הצורר אתכם דהיינו האומות כי צוררים הם לכם ומראים שנאתם בגלוי אבל היצר הרע הפסוק קראו צר אבל הוא אינו מראה את עצם כצר אלא אדרבה נראה כאוהב ומאכיל לאדם לחם כזבים כמו שנאמר ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ מחשבות בעצה תכון ובתחבולות תעשה לך מלחמה מדקאמר תעשה לך מלחמה לעצמך משמע וזוהי המלחמה שבתוכך ממש כי היצר הרע מאכיל לאדם לחם שקר כי תחילת הסתת הנחש בחוה היה בעניני אכילה וערוה כדעת הרמב"ם שעץ הדעת היה מוליד תאות המשגל כי שניהם קרוין לחם הן סתם אכילה להעמיד הגוף הן המשגל על דרך קראן לו ויאכל לחם כי הוא גם כן לחם לקיום המין ויען כי ב' דברים אלו הכרחיים לכל אדם לקיום גופו ולקיום המין על כן יש ליצר הרע מקום ביותר בשתים אלו להסיתו שיהיה כל עסקו בהם ואחר כך מסיתו שישתדל אחריהם כי הכסף יענה את הכל ואם לא יוכל להשיגו בהיתר יסיתו להשיגו באיסור עד כי יעשה חציצה בינו לבין בוראו כמו שאמרו היום אומר לו עשה כך ולמחר כך עד שיאמר לו לך עבוד אלהים אחרים וזהו שאמר ואחר ימלא פיהו חצץ לעשות חציצה בינו לבין בוראו ולכך היצר הרע מתחיל בבן סורר ומורה בעניני אכילה עד שמביאו לידי לסטיות ואז כאילו כפר בעיקר בחשבו לית דין ולית דיין על כן על הלסטיות לבד דינו למיתה ונידון על שם שסופו בלסטיות ולכך התחבולה לכבוש היצר הרע על ידי צומות מן האכילה שלא ליתן ליצרו התחלה כלל אל ההסתה כי לחמו לחם שקר דרך משל חמדת אוהבי כסף האדם סבור שזה לחמו ואינו כן אלא לחם שקר כי אין בו כח הזן כמו סתם לחם ואם בתחילת אכילתו נראה לו כי לחמו הוא כאשר ימלא פיהו אז יבחין כי פיהו מלא חצץ אבני היצר הרע המראה לו פנים כי קניני העולם הזה דבוקים בו והאמת אינו כן אלא שיש חציצה ביניהם והמות יפריד ביניהם, וזה משל על כל חמדות העולם הזה שהמות יפריד ביניהם ועל כן זכירת יום המות בודאי מרגיש היצר הרע וזה שאמר והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם ונושעתם מאויביכם מן שני מיני אויבים לפי שעל ידי התרועה יבטל כח היצר הרע לשלא יוכל להחטיאו ואז ממילא האומות מנוצחים ומה שנאמר ונזכרתם לפני ה' אע"פ שפשוטו שהקב"ה יזכור אתכם מ"מ הן זכירה אינו נופל שפיר כלפי מעלה כי אין שכחה לפני כסא כבודו ועוד שהפסוק מסיים והיה לכם לזכרון על כן יתכן לפרש על צד הרמז לומר שעל ידי התרועה תבאו אתם לידי זכירה ויסבול פירוש זה לשון ונזכרתם שאתם תהיו נזכרים אל הדברים. אשר בהם תנצח את היצר הרע כי השופר מזכיר שופר של מתן תורה ועל דרך אי לא אזיל יעסוק בתורה השופר מזכיר שופר של משיח כי אז יהיה ה' אחד ועל דרך אי לא אזיל יקרא ק"ש שנאמר ה' שהוא אלהינו יהיה לעתיד ה' אחד כפרש"י וזה יערבב השטן כי יזכור שיבא יומו שהקדוש ברוך הוא שוחטו, השופר מזכיר יום המיתה שנאמר כל יושבי תבל ושוכני ארץ דרשו רז"ל אלו המתים וכתיב כתקוע שופר תשמעו, ומ"ש כאן והרעותם ואחר כך אמר ותקעתם על עולותיכם וזבחי שלמיכם, כי למעלה מדבר בזמן שכבר משל בו יצרו הרע והוא מקבל עליו לשוב בתשובה וללחום על הצר הפנימי בקול גנוחי גנח וילולי ייליל השייך לבעלי תשובה אמר והרעותם כי זה עומד במקום חטאות ואשמות, אבל כשכבר עשה תשובה על העבר והרי הוא צדיק להבא ובא לפני ה' בעולות ושלמים אשר בלי עון ירוצון אז כתיב ותקעתם כי התרועה ענינה תשובה והתקיעה ענינה קול פשוט המורה על שיפור המעשים כמבואר פרשת שופטים על פסוק עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר, וזה ענין תקיעת כל חודש אלול לערבב השטן אין הפירוש שלא ידע מתי יהיה ראש השנה כי ודאי ידע אלא ערבובו הוא ע"י שהשופר מביא לידי חרדה כמו שנאמר אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו, והחרדה מביאה לידי תשובה וזהו ערבובו ובלבולו כשרואה שישראל מוכנים לעשות תשובה ולכך בא ענין זה ברמז על ידי תקיעת שופר כי השופר סימן מלחמה והוא להזהיר את האדם מן האויב הפנימי המראה עצמו כאוהב על כן מראין לאדם סימן מלחמה ולהורות נתן בלבם שבכל זמן יש לו מלחמה בביתו וביותר צריך האדם לידיעת דבר זה בעתים הללו לפני בא יום ה' הגדול והנורא, כי בשעת הסכנה השטן מקטרג ביותר ועתים הללו הקרובים אל יום הדין ביותר הם מסוכנים שהשטן מקטרג בהם על כן צריך האדם כל החודש להכין עצמו למלחמה זו כדי לערבבו וכבר כתבנו פרשת שופטים שגם בימי משה כשעלה להר בפעם שלישי היו ישראל עסוקים בצום ותענית כל הימים מארבעים האחרונים שבהם עלה משה לקבל לוחות האחרונות וסימנך אני לדודי ודודי לי, כדמסיק בילקוט דירמיה סימן שי"ב, אמר רב הונא מעלה זו יש בין ישראל לגוים, דאנו בישראל כתיב והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם, ואילו בנוים מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאום ה' להיות לי לעם ואני אהיה להם לאלהים ע"כ וזהו ההבדל שבין לוחות ראשונות לאחרונות, כי בראשונות שעדיין לא חטאו שכינה קדמה ואזלה לקראת ישראל שנאמר ה' מסיני בא וכמו שפרש"י על פסוק ויוצא משה את העם לקראת האלהים שמע מינה שהשכינה הקדימה לצאת כנגדם אבל לאחר שחטאו אמר ה' למשה עלה אלי ההרה הוא יצא ראשונה ואח"כ ירדה השכינ' על ההר והיינו הפשרה של שובינו אלהי ישענו וכן היו לוחות הראשונות עצמם מעשה ה' והמכתב ג"כ מכתב אלהים אבל האחרונות היה רק המכתב מכתב אלהים אבל הלוחות עצמם משה פסלם שנאמר פסל לך וגו' כי כך המדה בדרכי התשובה שהאדם צריך לתקן תחלה חומר לוח לבו והקב"ה מסייע על ידו לחקוק על לוח לבו כל הדברים שהיו כתובים על לוח לבו קודם שסרח ותיקון החומר ע"י דברי הצומות וזעקתם כמו שעשו בימי משה בארבעים ימים אחרונים והיו ימי רצון כראשונים, ובזה נ"ל מה שנאמר פעם אחד דודי לי ואני לו ופעם שני נאמר אני לדודי ודודי לי שהראשון נאמר קודם שחטאו כדמסיק בילקוט בפסוק זה וז"ל ד"א הוא לי לאלהים ואני לו לאומה הוא לי לאב ואני לו לבן הוא לי לרועה ואני לו לצאן הוא לי לשומר ואני לו לכרם, אבל פסוק שני מדבר אחר שסרחו וזה כדעת המדרש האומר הכל להפך אתם הכרם ואני השומר כו' אתם הצאן ואני הרועה כו' אתם בנים ואני האב כו' וזה ע"ד הפסוק אני לדודי ודודי לי, לכך נאמר כי תצא למלחמה אתה תהיה המתחיל לצאת וה' יגמור על ידך ונתנו ה' אלהיך בידך, ובפרשת שלוח הקן בענין הסמיכות אל כי תבנה בית חדש, יש רמז שבזכות מצות שינוח הקן יזכו ישראל לבנין בית חדש דהיינו בית המקדש וקרוב לזה פירש בעל הטורים, ואני מוסיף ביאור ענין זה כי ב"ה נקרא קן כדאיתא במדרש על פסוק גם צפור וגו' ודורר קן לה וזהו סוד ק' גדולה במלת קן רמז למקדש שגובהו ק' אמה וזה מדה כנגד מדה בזכות שמניח קן של העופות יזכו ישראל שישובו אל קן שלהם כיונים אל ארבותיהם כי בזמן הגלות היו כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו ובזמן הגאולה ישובו אל קן שלהם דהיינו ב"ה אשר שם צפרים יקננו כדאיתא ברבתי פרשת תרומה אשר שם צפרים יקננו אלו הצפרים אשר היה כהן גדול מקריב בבין המקדש חסידה ברושים ביתה זה אהרן שנאמר בו תומיך ואוריך לאיש חסידך, ורמז זה בפסוק נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו אל חי גם צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך רמז שהצפרים בזכות אשר קננו כדי להשיב ביונים אל ארובות מקדש אל שיקריבום שם על המזבח בזכות זה זכי למצות שילוח הקן שנצטוו ישראל עליהם שלא להשחית קן שלהם ובזה מצאו בית להם ואם הצפרים יש להם חשק להיות נקרבים במקדש ק"ו בן אדם שנכספה וגם כלתה נפשו לחצרות ה' לישב שם מושב אלהים, זה"ש אשר שם צפרים יקננו אלו הצפרים שכ"ג מקריב כו' כאינו בכוונה קננו כדי להקריבם, ועל דרך המדרש אמר גם צפור מצאה בית כדרך שאמרנו שבזכות מצות כי יקרא לך קן צפור יזכה לבית חדש ממש או יזכו לבנין בית המקדש חדש וכן מסיק ברבתי שלח תשלח א"ר תנחומא אם קיימת מצוה זאת אתה ממהר את אליהו הנביא שיבא שנ' הנני שולח לכם את אליה הנביא וגו' ומה ענין שילוח זה לזה אלא כדאמרן שבזכות קיום קן זה יזכו לבנין בית המקדש שנקרא קן וק' גדולה שגובהו ק' אמה קו"ף במילואו בגמטריא מקום כי בית המקדש מקומו של עולם כמו שנאמר ויפגע במקום כי משם הושתת העולם, ורמז לדבר כי יקרא לפניך קן צפור, כל המלות הללו חוץ מן מלת קן, ר"ת עולה גם כן למספר קן דהיינו כ' מן כי י' מן יקרא ל' מן לפניך צ' מן צפור ועוד נכתב קן בפירוש, שני קן אלו מרמזים על זה שאמרנו ששילוח סתם קן גורם שלוח קן שני דהיינו להשיב את ישראל אל ארובותיהם כיונים ולמה שנאמר כי תבנה בית חדש דהיינו בנין בהמ"ק שנקרא קן והיינו מה שנאמר שלח תשלח: