אור ברסלב
שפתי דעת פרשת כי תצא › מאמר שכב

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת כי תצא · מאמר שכב

מאמר שכא

במדרש סמיכת כל הפרשיות מצוה גוררת וגו'

ובמדרש הרבתי עבירה גוררת עבירה ומצוה גוררת מצוה וראית בשביה אשת יפת תואר מה כתיב אחריו כי יהיה לאיש בן סורר ומורה מה כתיב אחריו וכי יהיה באיש חטא משפט מות, ואם קיימת מצות שילוח הקן מה כתיב אחריו כי תבנה בית חדש ועשית מעקה ותזכה לכרם לא תזרע כרמך ולזרוע שדה לא תחרוש בשור וחמור ותזכה לבגדים נאים גדילים תעשה לך ותזכה לאשה ובנים כי יקח איש אשה חדשה כך הנוסחא בילקוט, הנך רואה הגלגולים האלו ששני הקדושות תלוין זה בזה כי מי שאינו בגדר ערוה באשת יפת תאר סוף שתבא לידו חילול הקדושה בעניני אכילה ושתיה בבן סורר ומורה, ולאידך גיסא המקיים שילוח הקן ואינו להוט לאכול האם עם הבנים כי בטהורים דבר הכתוב סוף שבסוד הגלגול יבא לידי כן יקח איש אשה והיינו להיות גדור מן קדושת העריות, אך סדר הגלגולים הללו כך פירושם נקוט בידך האי כללא שאמרו רז"ל כל מה שאסרה לנו תורה התירה לנו כנגדו כו' ועל כלל זה יסובבו הגלגולים הללו מן שלוח הקן עד כי יקח איש אשה חדשה כי המקיים שלוח הקן דין הוא שיזכה למה שכתוב כי תבנה בית חדש שבו לא יצטרך שילוח שנאמר כי יקרא לך פרט למזומן כו' כי בבית אינו חייב בשלוח הקן ואף על פי שאסרה לנו התורה בשדה כנגדו התירה לנו בבית ואם לא יזכה לבית אם כן אחר שקיים האיסור לא יהיה לו חלק בהיתר ודין הוא שיזכה אל ההיתר כמו שקיים האסור וסמך לדבר כי יקרא לפניך קן ציפור ר"ת של כל המלות הללו חוץ מן קן יעלו גם כן למספר קן רמז שאם שלחת קן זה תזכה אל קן אחר שיהיה שלך והיינו בבית ואחר שבדין זוכה לבית על כן מצוה גוררת מצוה שנתוספה לו מצות מעקה ואף על פי שהרבה מצות תלויות בבית כמו מזוזה ודוגמתה מכל מקום נקט דווקא מעקה כדי לומר לך שמצוה זו גוררת חבירתה עד כי יקח איש אשה שזה לא היה יכול לומר בשאר מצות התלויות בבית ואחר שיעשה מעקה לביתו יזכה לכרם כי היין גורם השכרות וכל שיכור מוכן אל הנפילה כמ"ש שבקיה לרויה דמנפשי' נפיל כמו שנאמר כי יפול הנופל ממנו הראוי ליפול והיינו השיכור מיין ועל ידי המעקה הוא ניצול לפיכך אם לא עשה מעקה אינו זוכה לכרם כי יש לחוש שעל ידי היין יגרום מכשול הנפילה לעצמו ולאחרים אבל כשקיים מצות מעקה יזכה לכרם ואז מצות מעקה גוררת מצות לא תזרע כרמך כלאים ונקט דווקא מצוה זו לומר לך שכל דיני כלאים תלוין זה בזה וכשזוכה להתחיל במצות כלאים לא תזרע כרמך כלאים יגמור ה' על ידו לסיים כל המצוה לא תחרוש בשור וחמור לא תלבש שעטנז כי הכל מצוה מענין אחד כלאי זרעים כלאי בהמה כלאי בגדים, ואחר שזוכה למצות שעטנז וכל מה דאסר לן רחמנא התירה לנו כנגדו אסר לנו כלאים התיר לנו כלאים בציצית אם כן ודאי יזכה לבגד בציצית ואחר שזכה בציצית המצילין מן הזנות כמו שנא' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכ' אשר אתם זונים אחריהם וכההוא ששכר זונה וניצל על ידי הציצית אז ממילא יזכה לכי יקח איש אשה חדשה והיינו גדר ערוה שידבק באשתו ולא באחרת וכל זה נמשך מן הקדושה הבאה לו מן שילוח הקן, ואולי מטעם זה נאמר השכר אריכות ימים דווקא בכיבוד אב ואם ובשלוח הקן כי הבן סורר ומורה עובר על שתיהם הן שאיננו שומע בקול אביו ובקול אמו הן שהוא זולל וסובא הפך ממה שמורה עליו מצות שלוח הקן להיות גדור מאכילה שלא לאכול האם עם הבנים וסמיך ליה כי יהיה באיש חטא משפט מות כי שני העבירות של בן סורר ומורה שניהם דרכי מות על כן אמרה התורה שהמקיים יזכה בשניהם לאריכות ימים, כיבוד אב ואם כפשוטו וכן הגדור בעניני מאכלות כמו שפירש רש"י על פסוק זאת החיה אשר תאכלו משל לרופא שהלך לבקר שני חולים אחד לחיים כו' כי הקדושה היינו החיים כמ"ש קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים ויש לדקדק הלא מצינו שהשכר אריכות ימים גם במי שיש לו אבן שלימה וצדק שנאמר למען יאריכון ימיך, ואולי כל צד הרמז נרמז גם שם מה שנרמז בשני מצות אלו כי ידוע המדרש על פסוק אורח חיים פן תפלס שלא יהיה שוקל מצות התורה לומר מצוה זו גדולה ומצוה זו קטנה משל לפרדס כו' ואם כן יעדה התורה אריכות ימים למי שמשוה מצוה קטנה דהיינו שילוח הקן למצוה גדולה דהיינו כיבוד אב ואם לכך נאמר לא יהיה בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה רצה לומר פן תפלס ותשקול המצות לאמור זו גדולה וזו קטנה ואז תזכה אל יעוד למען יאריכון ימיך האמור בגדולה ובקטנה, ואף על פי שאין המקראות יוצאין מידי פשוטן ומדברים בסתם מידה ומשקל מ"מ בא הרמז שרצה ה' בכל מקום שישוה האדם המידות והמשקולות בין במצות התורה בין במשא ומתן כי תועבת ה' כל עושה אלה כל עושה עול מהו כל עושה אלה אלא כל עושה עול מדבר במשקל במשקלות של משא ומתן ויש לו גדולה וקטנה וכל עושה אלה שאינו כל כך עול היינו השוקל מצות התורה ואומר זו גדולה וזו קטנה ואם אינו שוקל הרי הוא מקיים שלוח הקן ככיבוד אב ואם ועל כן זוכה ליעוד למען יאריכון ימיך, ורש"י מביא פסוק אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו כי סובא וזולל יורש וקרעים תלביש נומה שמע לאביך זה ילדך ואל תבוז כי זקנה אמך ביאור הפסוקים הוא שבאו להזהיר לאחרים שלא יתחברו אל הסובאים והזוללים אף על פי שאינן אוכלים ושותין עמהם אלא יושבין במסיבתה מ"מ כדי בזיון וקצף מה שבזמן ההוא מתבטלין מדברי תורה כי כל המסובין עמהם מסתמא הם בטלנים:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה