שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת כי תבא · מאמר שלא
כיצד מעלין את הביכורים
כדמסיק במסכת בכורים כיצד מעלין את הבכורים כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירן של מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים ולמשכים היה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו, הקרובים מביאין תאנים וענבים הרחוקים מביאין גרוגרות וצמוקים, השור הולך לפניהם עד שמגיעין קרוב לירושלים, שלחו לפניהם ועטרו את בכוריהם הפחות והסגנים והגזברים יוצאין לקראתן ולפי כבוד הנכנסים היו יוצאין וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלין בשלומם אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום החליל מכה לפניהם עד שמגיעים להר הבית אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתיפו ונכנס עד שמגיע לעזרה הגיעו לעזרה דברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דלתני ולא שמחת אויבי לי, הגוזלות שעל הסלים היו עולות ומה שבידם נותנין לכהנים, עודנו הסל על כתיפו קורא מן הגדתי היום עד שהוא גומר כל הפרשה וכו', כל הפרטים הללו וכל החרדות הללו מורים על גודל מעלת מצוה זו שיש בה עבודה לאל ראשון ואחרון ויש בה קרבן וג"ח שמחזיקין בתורת ה' על כן הזכיר לשון העלאה כיצד מעלין הבכורים כי דומה כאילו העלה עולה לה' שכן נאמר והניחו לפני מזבח ה' אלהיך, והיו כל עיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד כי אנשי מעמד היו בעלים לקרבנות כי היו עומדים על כל קרבן במקום הבעלים כ"ז הוראה שהבכורים יש להם דין קרבן שהרי היו טעונין תנופה ושיר ולינה כקרבן והיו לנים ברחובה של עיר ולא היו נכנסים לבתים אע"פ שפרש"י הטעם משום אהל הטומאה מ"מ יש בו גם כן רמז שהיו זריזים במצוה זו ולנו דרך ארעי כדי למהר לילך בהשכמה ולמדו זה מן סמיכות פסוק ראשית בכורי אדמתך אל פסוק ולא ילין חלב חגי עד בוקר לומר לך כשם שאין ללין הקרבן כך הבכורים אינן בלינה של קבע אלא כל המתעסקים בה ילינו לינת עראי ברחוב לכך נאמר במזמור שדברו הלוים בערב ילין בכי ולבוקר רנה כי בערב היו מצטערים על שהיו מוכרחים ללין ולעכב ולבוקר רנה היו שמחים בהליכתן כי כל כך היה לכם חשק גדול לבא ולראות פני ה', ולמשכים היו הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל ה' אלהינו, להורות שהזמן המובחר לעשות בו עבודת ה' היא בהשכמה באשמורת הבוקר לקיים מה שאמר דוד אעירה שחר אני מעיר ר השחר ואין השחר מעיר אותי כי יש מקום לאדם ללמוד דרך עבודתו יתברך מן השמש העולה בשחר לעבודת ה' לעשות כמותו ואז השחר מעיר את האדם כי ממנו יראה וכן יעשה, אבל יותר טוב דרך שלמי הדעת שנמשלו למלאכי ה' צבאות שבעולם העליון הגדולים מן השמש והם מעירים השחר כי השמש לומד מהם כמו שהשמש מקבל מן עולם המלאכים כך שמש מקבל גם מישראל וזהו ענין אעירה שחר מכאן סמך להשכמת סליחות קודם עלות השחר כדי שהשחר ילמוד ממנו לעשות כמונו לייחד אל חי יתברך בי"ג מדות הכוללים כל מדותיו של השי"ת, ומה שמביאין דוקא ענבים ותאנים לפי שישראל נמשלו בהם שנאמר כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם ודומה כאלו הקריבו ישראל את עצמם, הרחוקים מביאין גרוגרות וצמוקים שאינן מתקלקלין בדרך והיו נוחין לכהנים ביותר גם מצד הרפואה אכילת היבשים טובים מן הרטובים גם מצד גודל טורח הדרך יש שכר גדול לרחוקים מן שכר הקרובים לכך כשנותנין להם שלום נותנין לרחוקים ואחר כך לקרובים וכך המדה גם בבעלי תשובה הבאים מרחוק שמעלתן גדולה אפילו מן צדיק שנאמר שלום שלום לרחוק ואחר כך לקרוב כי הבא להקביל המלך ממקום רחוק ודאי הגדיל לעשות ושכרו גדול מן שכר הבא ממקום קרוב כי לפום צערא אגרא, השור הולך לפניהם להורות כשם שנאמר ורב תבואות בכח שור כי כמו שרב תבואות באות בכח שור כך ע"י הבכורים שמביא הוא זוכה בכל הפירות שהם כולם לה' וזה"ש ולקחת מראשית כל פרי האדמה רוצה לומר על ידי הראשית שאתה מקריב תקח לך כל פרי האדמה ותזכה בהם, ועטרה של זית בראשו שנאמר זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך כזית זה העונה על כל המשקים לכך נאמר אחר פרשת בכורים היום הזה ר' אלהיך מצוך וגו' רוצה לומר אחר שנתת הודיה להשי"ת כי תבל ומלואה שלו מאז אתה ראוי לקבל עליך מצותיו, את ה' האמרת וה' האמירך כמו שכתוב עשיתי ככל אשר צויתני השקיפה ממעון קדשך וגו' ולתתך עליון וגו' לתהלה לשם ולתפארת על כן עושין זכר לשם טוב זה בעטרה של זית לומר שזית פרי רענן קרא ה' שמך וגו' וע"ד שנאמר צדקה תרומם גוי וחסד לאמים חטאת על כן ולתתך עליון על כל הגוים וגו' היינו ע"י בכורים ומעשרות שהזכיר לפנים, והיו יוצאין לקראתם להקביל פני עושה מצוה והחליל מכה לפניהם לעשות עבודת השם בשמחה ובטוב לבב, הגיעו לעזרה דברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דליתני וגו' נראה שלכך אמרו מזמור זה לפי שנאמר בו ואני אמרתי בשנוי בל אמוט לעולם, כי לפי פשוטו עיקר טעם מצות בכורים פן אחר ירושה וישיבה של שלוה ישכחו את ה' הנותן להם כח נעשות חיל זה"ש כי תבא אל הארץ אשר ה' נותן לך נחלה ויש לחוש פן תשכח כי ה' אלהיך הנותן לך וגו' על כן חק לישראל הוא מימים ימימה להביא בית ה' מנחה מראשית כל פרי כדי שלא תאמר בשלוי בל אמוט לעולם
ועל דרך הדרש שמצוה זו באה לבטל כח היצר הרע על כן אמרו כנגדו ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי כי מטעם זה מותר להביא בכורים מן הדבש אע"פ שבמקום אחר אסרו כמבואר למעלה, עודהו על כתיפו קירא מהגדתי היום לה' אלהיך וגו' אף ע"פ שעדיין לא הגיד כלום והוא אומר הגדתי לשעבר משמע ואע"פ שאין אומר ודברים בלי נשמע קולו עדיין מכל מקום בהבאה זו שהביא דורון כאריס לאדון הרי זה כאלו הגיד בפירוש באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותנו לתת א כמו שכתוב אשר ה' אלהיך נותן לך כי ידיעה זו היא המכוון מן הבאת הבכורים, ולקח הכהן הטנא מידן והניחו לפני מזבח ה' להורות שקרבן יחשב לו כמוקטר על גבי מזבח ועל טנא זה אמר ברוך טנאך ומשטארתך רוצה לומר על ידי טנא זה תזכה בנשאר, וענית ואמרת לפני ה' אלהיך חרמי אבד אבי וגו' להורות כי נתינת הארץ להם היתה מתוך העוני של מצרים ולא מתוך טובה שהיתה כבר בידם ואז הגדל הטובה ביותר שמכל התלאות אשר עברו עלינו מן ארמי אובד אבי הלכנו מדחי אל דחי עד לפי שהיינו במצרים בצרה גדולה ומשם הוציאנו ה' אל ארץ זבת חלב ודבש ועל גודל החסד הזה עלינו להודות ביותר וחוב עלינו לזכור חסד אל מדי שנה בשנה כמ"ש ועתה הנה הבאתי וגו' ושמחת בכל הטוב כי שמחה שאחר עת צרה גדולה משאר שמחות על כן מקבל אני עלי לעבוד את ה' בשמחה שמחתי ושימחתי אחרים, השקיפה ממעון קדשך שהשמחה במעונו וברך את עמך ישראל, וכשם שהמעשר מהפך ההשקפה מרעה לטוב כך ע"י השופר הקב"ה עומד מן כסא דין ויושב על כסא רחמים לכך נאמר כאן שמעתי בקול ה' אלהי היינו קול השופר ועשיתי מעשה הצדקה ככל אשר צויתני השקיפה ממעון קדשך ורמז בקול לתשובה תפלה צדקה כי כולם בגמטריא צום ממון קול כי כולן תלוין בקול קול תפלה קול פיוס לעני וקול חרדת השופר בעבור התשובה