שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת כי תבא · מאמר שכה
כי תבא עשה מצוה שבזכותה תזכה לבא כו'
והיה כי תבא אל הארץ וגו', בילקוט אין והיה אלא מיד, כי תבא אל הארץ עשה מצוה האמורה בענן שבזכותה תכנס אל הארץ, ופירוש דבר זה נפלא ממני איך יקיים מצות ביכורים קודם שיכנס לארץ, ויתכן לפרש שלא על מצות בכורים ממש חמרו כן אלא על מצוה שנמשלה לזו כמו שארז"ל כל המביא דורן לתלמיד חכם כאלו הקריב בכורים וראיה מאלישע והטעם לפי שהביכורים היו לכהנים למנה וכתיב לתת מנות לכהנים למען יחזקו בתורת ה' ומצוה זו היתה בידם לקיימה טרם בואם לארץ כדי שבזכותה יזכו לבא לארץ, ובענין טעם מצוה זו יש דעות רבות זה אומר בכה וזה אומר בכה והנה מכולם אמרתי אוחזה בסנסני דברי הרמב"ם שכתב לא דברה תורה אנא כנגד יצר הרע לפי שכל פרי חדש יצרו של אדם תוקפו ביותר בבולמוס אכילת דבר זה עודה בכפו יבלענה ולפי שהאדם להוט מאוד אחר אכילה זו למלאות רצין יצרו על כן סגרה התורה בעד יצרו שיכבוש אותו ויפריש הבכורים לשמים והאריך הרב בדבריו, גומר על ידו להחזיק דיעה זו ממה שנאמר שני פעמים בתורה לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין חלב חגי עד בוקר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך וזה כשנאמר שהבכורים יש להם טעם דברי הרמב"ם כדי לכבוש היצר הרע שלא למלאות תאוותו והוא הטעם המבואר מן פשט המקראות והוא כדי שמתוך מצוה זו נבא לידי הכרה וידיעה כי לא בכחונו ירשנו ארץ אלא מאת ה' היתה לנו למנה והרי אנחנו רק אריסים בקרקע ומדרך האריס שכל פרי ראשון שהוא רואה הוא ממהר להביאו מנחה לאדוניו וכובש יצרו מלאכלו כך הקב"ה ראשון ראוי לנו לעובדו בכל מיני ראשית שבעולם כי בכולם אנחנו מודים לו יתברך כי הוא ראשון ולו כל הארץ על כן ימהר כל אדם לעבודת השם מלכל שאר מעשיו כשם שהוא יתברך ראשון כך עבודתו יתברך ראשונה לכל שאר מעשה האדם כמ"ש ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו' וכנגד טעם זה אמר תחלה ולא ילין חלב חגי עד בוקר לומר לך שאם תבא עבודת השם יתברך לידך אל תחמיצנה לאמר מחר אעשה כדבר המלך ה' והיום אגמור תחלה עסקים שלי שאם חתה אומר כן הרי אתה מקדים המאוחר ומאחר המוקדם כי ה' יתברך הוא ראשון ושטרו קודם לעשות עבודתו תחלה שלא לפסול אותה בלינה כי הראשון ראוי להיות נעבד ראשונה, וזהו דעת המדרש האומר שהעולם נברא בזכות חלה בזכות תרומה בזכות בכורים כו' לפי שכולם נקראו ראשית והטעם בכולן אחד כי כל העבודות שאנו עושין להקדוש ברוך הוא בכל עניני ראשית, בכולן אנחנו נותנין הודיה לשמו יתברך כי הוא יתברך ראשון ומכאן יצא הלימוד שלא להחמיץ שום מצוה כי זהו ממש דברי המתודה לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי מלשון אין מעבירין על המצות וקאי על מה שאמר ככל מצותך אשר צויתני לא הקדמתי המאוחר ולא אחרתי המוקדם לא עברתי ממצותיך אל דבר אחר וכ"ש שלא שכחתי כלל: