אור ברסלב
שפתי דעת פרשת חיי שרה › מאמר לו

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת חיי שרה · מאמר לו

מאמר לה

ביאור פרשת אליעזר

ואליעזר אמר בתפלתו הקרה נא לפני ועשה חסד עם אדוני ר"ל הקרה לפני אשה בעלת חסד כדי שתתקיים מדת החסד באדוני אברהם ובזרעו ועל כן לקח לו לסימן גמלים מגמלי אדוניו כדי שעל ידיהם יבוא אשה גומלת חסד, ועשה לו סימן והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת וגו' פשיטו שלכך עשה לו סימן זה לומר אני לא אבקש כי אם שתתן לי לשתות ולא אבקש על הגמלים, ואם היא תשיב אמריה לאמור גם לגמלך אשקה אז וודאי רוח הקודש נצנצה בה שלעתיד יהיו הגמלים שלה ועל כן היא חסה על הגמלים יותר ממני וזה יהיה מופת חותך שאותה הוכחת לעבדך ליצחק כי אז יהיו הגמלים שלה, ולהנחתינו רצה לבודקה אם היא גומלת חסדים אז היא ראויה ליצחק וע"כ תשיב וגם גמליך אשקה דרך גמילות חסדים והוא פשוטו של פרשה שלא בדק אותה כי אם במדות גמילות חסדים לפי שמטעם זה מאס אברהם בבנות חת כאמור, ולכך נזדמנה לו על העין כי גלגל העין דומה למים והוא לא בדקה כי אם במדת עין טובה כי כל כלה שעיניה יפות כל גופה אין צריך בדיקה, ובזה מתורץ שינוי גדול שנראה בפרשה בדברי אליעזר כי מתחלה אמר בינו לבין עצמו והיה הנערה וגומר ואמרה שתה וגם גמליך אשקה לא הזכיר לשון שאיבה בגמלים כי אם לשון השקאה, ובשעת מעשה אמרה רבקה גם לגמליך אשאב ואליעזר החליף הענין ממש כי בספורו אל לבן ובתואל אמר להם איך שבינו לבין עצמו אמר וגם לגמליך אשאב ובשעת מעשה אמרה היא לשון השקאה לבד, אלא לפי שיש שני מיני גמילות חסדים אחד בממונו כאברהם שהיה וותרן בממונו ואחד בגופו כשרה כמבואר למעלה, ושרה כבר מתה על כן אמר אליעזר די בזה אם תאמר לי גם גמליך אשקה ליתן מן מימה לגמליו והיינו חסד בממונו כי המים שלה המה, אבל טורח השאיבה בגופה לזה אין צריך כל כך כי אל בית אברהם הוא מביאה עושה חסד בממונו ותהיה דוגמתו לכך אמר ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני, ובשעת מעשה אמרה שתה וגם לגמליך אשאב כי היתה שלימה בג"ח בממונה ובגופה, ואליעזר סיפר בפני לבן ובתואל שלא בפני רבקה איך שבינו לבין עצמו עשה סימן על שניהם לומר דווקא אם תהיה שלימה בהשקאה ובשאיבה אז ראויה היא ליצחק, ולא מצאתי בה כי אם אחת משניהם השקאה לבד ושינוי זה עשה לומר שאם לא יתרצו לשלחה עמו אז אלי יבא כי אול"י חסר כתיב לומר אלי יבא ויקח את בתי לפי שבי נמצאו שתיהם שעל כן אני נקרא דמשק אליעזר על ק שאני דולה ומשקה כאחד, ושינה כל זה כדי לאי ם עליהם ושיקפצו ליתן אותה ליצחק ולשלחה עמו וכשראה בה אליעזר סימנים אלו שהיא דול"ה ומשק"ה על כן נתן לה שנ"י צמידים על ידיה ויפוזו זרועי ידיה אשר בהם היא עשתה חסד כי השאיבה בידיה כיוסף שהיה גומל חסדים וכתיב בו ויפוזו זרועי ידיו וכן כל גמילות חסד שבגופו כנרמז בכ"ף קטנה של ולבכתה וכמו שפירשנו למעלה על גאני בכנפא דשרה כו'. ומ"ש עשרה זהב משקלם ע"ד שמסיק ברבתי כל המברר מקחו של צדיק כאילו מקיים עשרת הדברות שכן נזכר בני חת עשרה פעמים בתורה וכל המאכיל פרוסה לצדיק כאילו קיים ה' חומשי תורה שכן נזכר ה' פעמים ברזילי הגלעדי על שהקדים את דוד המלך בלחם ויין, ונראה לפרש שהמאכילו לחם ויין הוא בעה"ז שנברא בה"א על כן דומה כאילו קיים ה' חומשי תורה וזה שבירר מקחו אל מקום קבורה היינו אל העה"ב שנברא ביו"ד על כן דומה כאילו קיים עשרת הדברות ולשון מקחו מדבר בקנין עולמי דהיינו לעה"ב כי בו שייך קנין נצחי וענין זה בכללו הוא גמילות חסד על כן הזכיר מספר עשרה בשני צמידי' שנתן לה על ידיה, ונזם זהב שדרכם לינתן על האזן כד"א איטם אזנו מזעקת דל וגומר וכל בעל חסד אזנו פתוחה לשמוע אנקת אסיר על כן נתן לה נזם בקע משקלו לרמוז לשקלי ישראל המכפרים על עין הרע וראויה כפרה זו לבעלי עין יפה שלא יוזקו בעין. ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב והנה גמלים באים למה לא הזכיר הרוכבים על הגמלים כי המה עיקר אלא שראה ברוח הקודש שכולם גמלים הנרכב כפשוטו והרוכבים ג"כ גומלי חסדים ג"כ ע"כ ויביאה האהלה שרה אמו והרי היא שרה אמו שהיתה גומלת חסדים בגופה לא כאברהם כי אין מדרך האיש לעשות עיסה ולא פת לחם כאשר עשתה שרה למלאכים והיינו דמקרבי הניית' המצוי יותר בנשים בשרה וכן ברבקה שהיתה דולה ומשקה כאמור לכך דמתה לשרה והרי היא שרה אמו שחזרה למקומה הברכה שהיתה מצויה בעיסה כי בה עסקה שרה לצורך אורחים, וחזר למקומו הענן שהי' קשור באהל ע"ד הפסוק שהזכרנו הנה עב קטנה עולה ככף איש, ונר דלוק באהל כמו שנאמר בשכר נותני צדקה אז יבקע כשחר אורך, וברבתי מסיק עוד ענין רביעי שכל זמן ששרה קיימת היו דלתות פתוחות לרוחה וכו' והטעם משום דמקרבת הנייתה לענים, ונרמזו כל הארבע בכ"ף קטנה של ולבכותה שבכה על חסרון של דלתותיה פתוחות לעניים וכפה פרשה לעני, ועל חסרון הענן שנאמר עב קטנה ככ"ף איש עולה, ועל חסרון העיסה מעשי ידי כפה שגרם הברכה, וחסרון נר שהוא כנגד נשמת אדם ב' נונין אלו עולין למספר כ"ף, וע"י רבקה חזרו כולם. ולדעת המדרש בת ק' כבת כ' לחטא הוא לפי שקודם מתן תורה לא היו בני עונשין כי אם עד ק' שנה ואחר מתן תורה בן כ' שנה, ונראה ליתן טעם לדבר כדמסיק ברבתי פר' ח' על פסוק אחור וקדם צרתני אם זכה כו' ואם לאו הוא בא ליתן דין וחשבון שנאמר ותשת עלי כפך ולמד מן פסוק כפך מעלי הרחק שמדבר בעונשין והם רמוזים בכף ואם הכתוב כ"ף במלואו עולה ק' והיינו כננד מה שקודם מתן תורה היו בני עונשין בני ק' ואם תכתוב כ' שלא במלואו עולה עשרים והיינו כנגד מה שאחר מתן תורה נעשו בני עונשין בני עשרים לפי שאז נחלקה כל התורה לחמשה ספרים ואם תחלק לכל ספר עשרים יהיה מאה לכל התורה ה' פעמים עשרים, ושרה לא חטאה כלל לא בת כ' ולא בת ק' על כן מיעט אברהם בבכיה ורמז בכ"ף קטנה של ולבכתה, אך להנתחינו עיקר רמז הכ"ף אל זכות צדקתה שכפה פרשה לעני ק ידי רבקה גומלת חסדים עד שיפוזו זרועי ידיה כיוסף שזכה לזה על שכלכל ופרנס כל בית אביו.

ויתכן לפרש כף קטנה ב'ולבכותה' בדרך אחר והוא שאברהם לא ידע בצדקת זו שום חטא בעולם שראוי לבכות שמא עון זה יקלקל מנוחתה כבוד ולא היה ראוי לבכות עליה כלל אך מצא בה דבר אחד שעיניה היו צרות באורחים כי הוא אמר סלת והיא אמרה קמח כדאיתא בבבא מציעא ולפי זה היה לה כף קטנה ליתן לאורחים, על זה לבד בכה כי לא מצא בה חטא אחר זולת זה, וזה"ש הנה עב קטנה ככף איש עולה, כי אם נותנין צדקה בכף גדולה מלאה ורחבה אזי גם לעומת זה ישלח ה' את הברכה ברבוי שפע לתת מטר ארצם ברבוי בעב גדולה ובדורו של אחאב היו צרי עין על כן הראה לו עב קטנה דומה לכף איש קטנה כי הכל מדה כנגד מדה, וזהו טעם שני כפי"ן איש כמתנת ידו כברכת ה' וגו' כ"ף ראשון כמתנת ר"ל כפי מתנת ידו כן יהיה ברכת ה' לרב תרבה ולמעט ימעיט, כ"ף שניה כברכת רוצה לומר שיתן כפי הברכה אשר ברכו ה' שאם נתן לו ד' רוב עושר ונכסים לפיהן ירבה ליתן צדקה ונמצא שלעולם כ"ף שלו וכ"ף של הקב"ה שוין:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה