שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת וישלח · מאמר נא
לא יעקב יאמר עוד שמך
ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ואנשים ותוכל פירש"י אלהים כפשוטו המלאך ועם אנשים עשו ולבן וקשה היכן רמוז בשם ישראל עם אנשים, ונראה שכך פירושו כי ידוע שהנעלם מן יעקב עולה למספר ישרון כשתכתוב יו"ד ע"ין קו"ף בי"ת הנעלם עולה תק"סו כמספר ישרון, וכשם שישראל א ישר אל כך ישורון כי ישורון לשון ראיה והסתכלות מלשון אשורנו ולא עתה, וכן ישראל אע"פ בפשוטו ישר אל לשון שררה על שם כי שרית מ"מ קרי ביה גם ישר מלשון שור דהיינו ראייה, ותדע כי ישרון עולה תקס"ו ישראל עולה תקמ"א היינו מספר כ"ה פחות ויש הבדל בין לשון ראיה והסתכלות המובן מן לשון ישרון ובין לשון ראיה והסתכלות המובן מן לשון ישראל כי לשון ישרון סתם ראיה ולשון ישראל פורש בו ראית פני אל כי אילו לא חטא יעקב בלשון כה כשאמר כה אמר עבדך יעקב היה נקרא סתם בשם ישרון רואה במראה האמת בכל דבר בעולם הן לראות במראות אלהים שלא יכשל בע"ז הן שלא יכשל עוד אפילו בעריות ואפילו יצרא דערוה לא היה יכול לו ולא היה לסמאל שרו של עשו וכ"ש לעשו שום ממשלה והשתררות על יעקב כלל, אבל אחר שחטא יעקב בכה אמר עבדך יעקב ועשה מן קודש חול וקרא לעשו אדוני ואז מעצמו שעבד עצמו יעקב תחת ממשלתו של עשו ושר שלו ומן אז והלאה השאיר יעקב אל עשו ושר שלו סמאל קצת ממשלה עליו ומאז נקרא בשם ישראל ישר אל ר"ל רואה דוקא באלהיות שלא יוכל סמאל לסמא את עיניו מכל וכל שלא יראה באלהיות כלל, אבל מ"מ אינו רואה איזו דרך ישכון אור בעניני עריות כי השאיר להיצר הרע מקום שימשול עליו והיינו בגירוי של עריות שבמקום ירך יעקב, ומצינו זה גם בבלעם שבא לחפש אם ימצא עון ביעקב אשר מצד החטא תחול הקללה ויחפש ולא מצא כי אם מה שאמר יעקב שני פעמים כה שנאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב על כן אמר לבלק התיצב כה על עולתיך ואנכי אקרה כה להזכיר ב' פעמים כה אלו כמו שיתבאר אי"ה לקמן פרשת בלק, ולהנחה זו לא נרמז בשם ישראל כי אם שרית עם אלהים, אבל שרית עם אנשים לא יזכר ולא יפקד בשם ישראל, אבל מכל מקום נרמז עם אנשים בשם של יעקב ולכך אמרו רז"ל לא שתעקר שם יעקב ממקומו אלא שיהיה שם ישראל עיקר ושם יעקב טפל לו כי בשם ישראל נרמז ביטול יצר הרע של ע"ז כאמור ובשם יעקב נרמז בנעלם שלו העולה למספר ישורן לסתם ראיה לומר שבכל עניני חטא אשר היו אפשרי לו ללמוד מן לבן ועשו היה רואה במראות האמת עד שלא למד מדרכיהם ומכל מקום הם ישראל עיקר כי בו נרמזה הראיה הגדולה שבכולם., וכן בנגלה של יעקב נרמז שלא יוכלו לו עשו ולבן אשר הלכו עמו ברמאות, עשו היה מרמה את אביו כדי שיזכה בברכות שלא כדין, ולבן היה מרמה את יעקב בהחליף משכורתו והקב"ה קראו יעקב שהוא יעקב במרמה בחכמה על פי כדין את כל מי שיבא לרמאות אותו והיינו ממש מה שאמר עם אנשים ולכך בם ישראל עיקר כי וודאי גדול מה ששרה עם אלהים ממה ששרה עם אנשים עשו ולבן הרמוז בשם של יעקב כי הנגלה מן יעקב רמז להצלתו מן הנגלה של עשו ולבן, והנסתר העולה למספר ישרון רמז להצלתו מן החטא ומן המלחמה הפנימית, וע"ז הדרך נאמר הוא ישופך ראש וגו' ר"ל אם תרצה להדיחו מעל ה' מכל וכל כי עון זה ראש לכל העבירו' אז הוא ישופך כי לא תוכל לו כדרך שלא יכול סמאל ליעקב כשנתאבק עמו, אבל אתה תשופנו עקב תוכל לנצחו בעניני ערוה הרמוזים בעקב כמו שנרמזו כאן בלשון ירך, ולקמן אי"ה פרשת ראה יתבאר כל ענין התאבקות המלאך עם יעקב בדרך אחר וע"ד מארז"ל משל לאחד שהיה מהלך באישון לילה ואפילה כו' נזדמנה לו אבוקה של אור כו' כיון שעלה השחר כו' הגיע לפרשת דרכים ניצול מכולם כי ליעקב נזדמנו שלשתן ומכולם נוצול, וזהו ענין כי עלה השחר הנזכר כאן וכן ענין פרשת דרכים שבינו ובין דרכי לבן ודרכי עשו עיין שם. וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך וגו' הדבר צריך ביאור למה זה בקש יעקב לידע שם המלאך ולמה נמנע המלאך מלהגיד לו מה שמו, ביאור הענין שיעקב אמר לא אשיחך כי אם ברכתני אמר ברכתני לשון עבר. והוה ליה למימר כי אם תברכני אלא שיעקב לא בקש ממנו שיברכו ברכה חדשה אלא שיסכים עמו על הברכה אשר כבר ברכו אביו לכך אמר ברכתני ר"ל אודי לי מיהת שכבר ברכתני, ואחר כך שאלו יעקב מה שמו לפי שכל מלאך נקרא על שם השליחות על כן רצה יעקב לידע אם מלאך זה שלחו ה' בכוונה לעשות שליחות זה או אם בא במקרה, ודבר זה יתברר מתוך מהות שמו אם הוא על שם שליחות זה, והשיב לו המלאך למה זה תשאל לשמי בשלמא אם הייתי שליח לעשות איזו דבר חדש אז היו קורין לי שם חדש אשר פי ה' יקבנו על שם השליחות, אבל אני איני שלוח כי אם לחזק בידך הברכות הראשונות כאשר המה שם, זה"ש ויברך אותו שם רצה לומר ברכו בזה שהברכות שכבר נתברך בהם שם תהא גבורתם וחזקתם ויהיו בידו שרירין וקיימין בלא שום טוען ומערער ויקרא יעקב שם המקום פניאל, כי כמו שהוא נקרא על שם שהיה רואה פני אל כך נקרא המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי מן סמאל סמא אל אשר רצה לסמא עיני מלראות במראות אלהים, ויזרח לו השמש כי ע"י עלות השחר והשמש הכיר כי יש אלהים גבוה מעל גבוהים, ומ"מ הוא צולע על יריכו ביצרא דערוה, על כן לזכרון לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה להיות לזכרון בין עיניהם שיצרא דערוה קיים על כן כל איש מישראל יזהר וישמר מן פיתוייו, וא"כ להנחה זו כל עניני עשו ושר שלו לא היו כי אם להחטיא את יעקב, על כן שפיר נדרש עליו פסוק מחזיק באזני כלב מתעבר על ריב לא לו כי הבא להחטיא את האדם לא על האדם לבד הוא יוצא כי אם על הכלל כנו יוצא דהיינו הקדוש ב"ה כמ"ש לתת נקמת ה' במדין כי נקמה זו נקראת נקמת ה' אחר שבאו להמרידם בה' אם כן לא לאדם ריב זה כי ה' יריב ריבו מאחר שהדבר נוגע אל ה', ודומה זה לכלב רע הנושך אחרים גדולים ממנו ועליהם הוא חורק שיניו ויש להם כח לשבר שיני הכלב ובא אחד קטון שאין בו כח לשבר שניו אלא מחזיק באזניו דרך חנופה שלא ישוך אותו וזה הבל גדול כי היה לו לקטן זה לחשוב שהגדולים יוכלו לו יותר ממנו ולא לו לריב ריב זה אלא לגדולים ממנו כי קטן הוא מלהתגבר עליו בתחבולה קטנה זו, כך ריב של עשו לא היה כי אם אל ה' כי לדרכו הוא הולך ר"ל לדרכו בענינים רעים וחטאים לה' ומאחר שדרכו נגד ה' אם כן מה היה לו ליעקב כי בקש תחבולה אנושית להנצל ממנו על ידי שהחניף לו ואמר כה אמר עבדך יעקב כמחזיק באזני כלב כמחניף לכלב. ובזה מיושב היטב מה שמסיק במדרש קדמה פניו קדמה לרשיעא עד שלא יקדמינך איך יקדים הרשע את הקב"ה ועוד קשה למה אמר הקב"ה איני קם כי אם משוד עניים ואנקת אביונים ועוד קשה הלא העני אין לו כלום ומה יגזול ממנו וכי בגדי ערומים יפשוט, אלא כך פירושו כי בכל המאורעות הנוגעות בגוף האדם לבד או בממונו לבד אין הקב"ה קם לפי שנאמר אל נקמות ה' וארז"ל גדולה נקמה שנתנה בין שני שמות כו' להורות שעיקר הנקמה היא דווקא בדברים הנוגעים בהשם יתברך כשהעו"ג מבקשין להחטיא את ישראל אבל בכל הדברים הנוגעים בגוף וממון אינן ספונין וחשובים בעיני כל משכיל לבקש נקמה עליהם כי לכך נאמר בתורה לא תקום וכמבואר בכלי יקר, לכך נאמר משוד עניים מאנקת אביונים היינו העניים בממון ואם כן מה יגזול ממנו אם אין בידו מאומה אלא וודאי שרוצה לגזול ממנו המצוה והתורה כי הוא שמלתו לעורו והשוד הוא הרוצה לבטלם מתורתם או להכשילם בעבירה על זה אמר עתה אקום יאמר ה' ועל זה אמר קומה ה' קדמה פני הרשע עד שלא יקדימך כי כל רשע מסתמא אין אלהים כל מזמותיו ותמיד מבקש להכשיל את חבירו בעבירה ואת פני ה' הוא מקדים להכעיסו על כן שפיר קאמר דוד אל ה' קדמה פני הרשע עד שלא יקדמינך, ואף אם שוד עניים כפשוטו מכל מקום יש בו צד כפירה כי אינו מאמין שחזק גואלם ה' צבאות אלא חושב לית דין ולית דיין על כן אמר על זה עתה אקום יאמר ה', וכן עשו ושר שלו כל מגמת פניהם היה להכשיל את יעקב בעבירה כאמור, ואמר הכריעהו לכף חובה לומר שאף אם תמצא איזו רשע שיבא לקרב את עצמו אליך אל תאמן בו כי אוקי גברא אחזקתיה מסתמא שבע תועבות בלבו, וכן מצינו גם בעשו שנאמר וישקהו ואמר נסעה ונלכה לנגדך ואף על פי כן הכריעו יעקב לחובה, ואמר פלטה נפשי מרשע חרבך כו' שנאמר ועל חרבך תחיה מאן דאמר זה סובר שמדבר בעשו עצמו, אך רבי יהושע בן לוי שמביא פסוק כי רותה בשמים חרבי סובר שמדבר בשרו של עשו כי עליו נאמר פסוק זה, אמנם הדורש מרשע שהוא חרבך שבו אתה רודה עולמך חולק על הראשון בלשון חרבך כי הראשון סובר חרבך היינו החרב שמסר לו בברכתו ורבי יהושע ב"ל סובר שחין לשון חרבך בנוכח מורה כן אלא פירושו שהוא חרבך כו':