אור ברסלב
שפתי דעת פרשת וירא › מאמר כט

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת וירא · מאמר כט

מאמר כח

מדרש על אדם הראשון בפרשה ערלה

דרש רבי יהודא בן פזי מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד על ציוויך שעה אחת והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים כו', וק' אדם הראשון מאן דכר שמיה אלא כדאמרן שחטאו בעץ הגפן גרם לו דנמשכ' ערלתו וע"כ נצטוו בניו בהסרת ערלה דגפן ואגבו ערלת כל אילנות וזה פירוש נכון וברור, ולכך אמר אין עץ האמור כאן אלא גפן כי מאחר שכל עיקר דין הערלה נמשך מן משיכת ערלתו של אדם הראשין הנמשך מן אכילת עץ הדעת למ"ד גפן היה על כן אין עץ זה אלא גפן כו' ואגבו נוהג דין ערלה בכולם על כן נגלה יי' אליו באלוני ממרא מקום שהיו שם אשכול ענבים וזהו לדברי רבי יהודא שדרש ממרא שם מקום, אבל דעת רבי נחמיא שממרא שם אדם ונגלה אליו במקום אילנות שלו כאמור, ומה שבקש עצה משלש אוהביו, יתכן לפרש שאברהם ידע בנבואה שהמילה צריכא רפואה מן חום גדול של גיהנם כדמסיק ברבתי א"ר ינאי ניקב נקב מגיהנם והרתיח כל העולם על יושביו לשעה קלה כו' ודרש על מה שנאמר כחום היום וגומר והיה אברהם מתירא מן אש של גיהנם שלא חזיקו, אע"פ שעל כל פנים לא היה שואל עצה אם לעשות רצון בוראו או לא כי וודאי במצותיו חפץ מאוד אך לפי שידע שסופו להצטרך לחום היום ואולי בעת ההיא ימצא לו מידת הדין מקום לקטרג עליו כי אז יתבקר פנקסו והיה מצטער בינו לבין עצמו שלא יוזק מן חום של גיהנם וענר ואשכול היו מסופקין על מה הוא מצער כי ענר חשב שלכך הוא מצטער לפי שהדם הוא מזון כל האיברים ועל ידי המילה הוא ממעט הדמים והרי הוא גוזל מזון אבריו וגורם רעב פנימי וחולשה כי כל רעב הכל חולים אצלו על כן אמר לו ענר אתה בן מאה שנה והזקנים בלאו הכי אין דמיהם בם כי מטעם זה אין דרך הזקנים להקיז דם כי דמיהם מועטים, ואם כן למה אתה מצער עצמך במילה זו, אשכול היה חושב שלכך אברהם מצער לפי שהוא שרוי בין שונאים רבים ועל ידי שיחלש כחו במילה יוכלו לו שונאיו כדאיתא במעשה של ר' ראובן בן אצטרובל כשבקשה מלכות הרשעה לבטל מישראל המילה אמר מי שיש לו שונא רוצה שיהיה גבור או חלוש א"ל חלוש אמר אם כן ימולו כי הם חלשים בעבור כריתת הערלה, ואולי מטעם זה המשיל הערלה לערלת הגפן וק"ל, על כן אמר לו אשכול מה אתה הולך ומסייף עצמך בין שונאיך, אמר ממרא אם דאגתך על חום היום שתצטרך אליו שלא יזיקך, האלהים אשר הצילך מן כבשן האש הוא יצילך גם מן חום היום, ואם דאגתך על הרעב שאתה גוזל מזון אבריך, האלהים אשר הצילך מן הרעבון היא יציל גם אבריך מן רעב פנימי ויעלה לך ארוכה ממכותיך, ואם דאגתך שלא תפול ביד שונאיך האלהים אשר הצילך מיד המלכים הוא יצילך, וע"כ נגלו לו שלשה מלאכים מיכאל גבריאל רפאל, גבריאל בא להפוך את סדום באש ואגב זה בא כמזכיר לו הצלתו מן כבשן האש כדרך שהציל לחנניא מישאל ועזריה כך הציל את אברהם והוא יצילהו גם מן חום היום אשר יצא מנרתיקו בעת ההיא שנא' והוא יושב פתח האהל כחום היום, מיכאל שבא לבשר את שרה אגב זה בא להזכירו הצלתו מן המלכים שכן מסיק בילקוט ויבא הפליט זה מיכאל כו' ונקרא פליט כי הוא המליטו מיד המלכים שכן גם לעתיד נאמר ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך ר"ל להצילם מן המלחמות רפאל בא לרפאותו מן מיעוט הדמים הגורם רעב איבריו כי פת במלח שחרית מציל מן שיתין רהיטי רהיט וזהו בעצם ענין הרפואה מן מיעוט הדמים, וברבתי בפרשה זו מסיק ותתן לי מגן ישעך זה אברהם וימינך תסעדני בכבשן האש וברעבון ובמלאכים כו' ומה ענין שלשתן לכאן, ולהנחתנו אתי שפיר, ומה שהקרה ה' לידו המלאכים שבאו בדמות אנשים דווקא, היינו כדי שיקיים מצות הכנסת אורחים ועל ידי מצוה זו יזכה לשלשה דברים א' שניצול מן חום היום של גיהנם שיצא לפי שעה כי הצדקה מצלת מדינה של גהנם כארז"ל כתיב ב' פעמים וצדקה תציל ממות אחת שמצילתו מדינא של גהנם, ב' שירפא מן רעב המילה כמ"ש שמש צדקה ומרפא בכנפיה ג' שיזכה לבשורת בן כדרך שנא' בשונמית שאמרה נעשה נא עלית קיר קטנה וגו' וכתיב את חובקת בן. ולפי שענין סיפור המלאכים נבוכו בו רבים כי המה מסופקים אם ידע אברהם שמלאכים המה או לא ידע כי יש קושיות הרבה לשני הצדדים הללו אין צורך בזכרונם כי אם ידע שמלאכים המה למה נתן לפניהם לאכול ואם היה סרור שאנשים המה איך קבל דברי המלאך שאמר למועד אשוב אליך וגו', והנראה לי בהיתר ספיקות הללו לפי שנאמר וירא וירא שני פעמים ראיה ראשונה ראיה ממש בחוש העין ראה כי אנשים ממש המה זה תוארם כבני אדם לכל דבר וזה"ש וישא עיניו וירא וגו' זו ראיית סתם עין, ומה שנאמר וירא וירץ זו היא ראיית השכל שהתבונן בשכלו כי מלאכים המה ושנים מהם היה מכיר והיינו גבריאל שכבר הצילו מכבשן האש ומיכאל הפליט שבא אליו במלחמות המלכי' ואף על פי שעכשיו נתלבשו בנשמות מכל מקום הבין בשכלו וברוח הקודש שעליו כי מלאכים ממש המה ונתלבשו בנשמות לפי שעה וחשב אברהם שלכך נתלבשו בגשמות כדי לזכותו במצות הכנסת אורחים שיאכילום וישקום ואף על פי שמלאכים המה מ"מ אחרי שהלבישם ה' גשמות וודאי עשה זה ה' על שראה שאברהם מצטער שאין אורחים באים ואין בידו מצות הצדקה ע"כ הביא ה' המלאכים בדמות אנשים ועל כן נתן לפניהם לאכול כי חשב שהגשמות אשר נתלבשו בו לפי שעה וודאי יאכל, וזה מדקדק מן לשון כי על כן עברתם וגומר כי וודאי לכך עברו עליו כדי שיאכילום ויהיה בידו מצות הכנסת אורחים ויהיה על כן דהכא כפשוטו ממש ודלא כפירוש רש"י, וגבריאל שבא להפוך את סדום רצה לילך מיד לעשות שליחתו על כן אמר אליו אל נא תעבור, אבל מיכאל ורפאל עדיין לא עשו שליחתן, ואמר נא לשין בקשה כדי לקיים גם בו מצות הכנסת אורחים כי יותר האור עושה עם הבעל בית ממה שהבעל בית עושה עם האורח, ואמר יוקח מעט מים כי שמא ערבים הם אף שאברהם לא חשדם כי ידע האמת שמלאכים המה אך הרואים הסוברים שאנשים המה יאמרו שאין אברהם מקפיד על כניסת ע"ז לביתו ומ"מ אמר יוקח מעט מים על ידי אחרים לפי סברתם אבל לא ע"י אברהם שידע האמת, וממה שאמר ואקחה פת לחם ולא אמר ואתנה פת לחם הורה בזה שכל נותן צדקה יותר הוא לוקח ממה שהוא נותן כמו שיתבאר בע"ה לקמן על פסוק ויקחו לי תרומה, אבל מ"מ חשב לקבל שכר על המהירות והזריזות בדבר שנאמר מהרי שלש סאים קמח וכתיב ואל הבקר רץ אברהם וכתיב וימהר לעשות אותו, כי דווקא על המהירות יקבלו שכר כמ"ש נתן תתן לו וגומר ר"ל על הנתינה אין אני קובע לך ברכה כי דבר זה מתחייב בעצמו מן טבע העניין שגם נתן עכשיו אז תתן גם להבא כי השפע היורד מלמעלה אינו פוסק לעולם כל זמן שימצא למטה כלים ריקים המוכנים לקבל השפע כדרך שנאמר בהפטרת פרשת זו כלים ריקים אל תמעיטי שכל זמן שהיו ממציאים כלים ריקים ירד השפע וכאשר לא היה עוד כלי ויעמוד השמן כך כל אדם המחסר משלו ונותן לעניים אז ימצא השפע מקום ריק וחסר לירד בו, ואם לא יציק האדם על כלים ריקים ר"ל לעניים והוא מלא כל טוב אז גורם שיפסוק השפע האלהי וממילא כל נכסיו יהיו הלוך וחסור, לכך אם נתן אז תתן גם להבא, אך עיקר אזהרתי לך ואל ירע עינך בתתך לו ר"ל תתן לו בעין טובה כזריז וחרד לדבר ובדברים טובים וניחומים דהיינו דוגמת המהירות כי בגלל הדיבור הזה יברכך ה' כי על הזירוז והדיבור תקבל שכר לכך הזכיר המהירות כאן בשלשתן כי על המהירות והזריזות יקבל שכר ולא על הנתינה ועוד כי לא משלו הוא נותן כי אם משל הקב"ה לו ית' הכסף, ומ"ש כי ידעתי למען יצוה בניו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם וגומר היינו לפי שבצדקה מותר לנסות וראיה ממעשר ועל כן מותר לאברהם לומר לבניו שמרו צדקה למען הביא וגומר כי השפע יורד וודאי ואינו פוסק והוא דבר מתחייב בעצמו מן הטבע והענין כאמור, וסעדו לבכם היינו לב אחד והוא הגשמי שנתלבשים בו ולא לב השכלי המיוחד למלאכים כי אותו חלק אינו צריך לאכילה אבל באדם כתיב ולחם לבב אנוש יסעד כי שני החלקים שבאדם הלחם סועדים, ומ"ש סעד לבך פת לחם כי אדם אחר המאכילו מסתמא מאכיל ללב הטוב שבו ולא לחלק הרע שבו, כי על כן עברתם וגומר כי כן האמת שכדי שיאכילם שלחם ה' לכאן ויאמרו כן תעשם וגומר ברכוהו שיזכה לעשות כן גם לאורחים אחרים ע"ד יהי כן לשנה הבאה:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה