אור ברסלב
שפתי דעת פרשת וירא › מאמר כז

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת וירא · מאמר כז

פרשת וירא

מדרש הרבתי על פסוק והוא שוכן באלוני ממרא

וירא אליו ד' באלוני ממרא הוא שנתן לו עצה על המלה וכי אברהם היה מסופק אם לקיים מצות בוראו או לא, ויתכן לומר שהיה מסופק מהיכן ימול עד שנתן לו ממרא עצה שימול במקום שעושה פירות כמו שלמדו רז"ל בג"ש נאמרה כאן ערלה ונאמרה ערלה באילנות מה להלן מקום שעושה פירות כו' לכך נגלה ד' עליו באלוני ממרא מקום שהיו גדילין שמה אילנות של ממרא כי הראה לו על האילנות לומר שילמוד מהם כאמור:

וברבתי פרשת לך לך בפסוק והוא שוכן באלוני ממרא ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר במשריא דממרא ור' נחמיה אומר בפלטין דממרא, על דעתיה דר' יהודה אתרא הוא דשמיה ממרא, על דעתיה דר' נחמיה גברא הוא דשמיה ממרא, ולמה נקט שמו ממרא ר' עזריא בשם ר' יהודה בר סימון שהמרה פנים באברהם בשעה שאמר לו הקב"ה למול הלך ונמלך בג' אוהביו, אמר לו ענר בן מאה שנה אתה ואתה הולך ומצער עצמך, א"ל אשכול מה אתה הולך ומסייף עצמך ביד שונאיך, ח"ל ממרא האלהים אשר עמד לך בכבשן אש וברעבון ובמלכים והדבר הזה שאמר לך למול אין אתה שומע לו, א"ל הקב"ה אתה נתת לו עצה למול חייך שאני נגלה עליו לא בפלטין של ענר ולא בפלטין של אשכול אלא בפלטין שלך הה"ד וירא ד' באלוני ממרא עכ"ל, וקשה מנא ליה לומר כך ששלשה אלו היה בעצה אם ימול וע"ק למה לא הביא דרש זה בפרשה זו על פסוק וירא ד' באלוני ממרא כי שם מקומו ונראה שלמד זה ממה שנאמר ויבא הפליט ויגד לאברם העברי והוא שוכן באלוני ממרא האמורי אחי אשכול ואחי ענר והם בעלי ברית אברם, המה היו בעצה של ברית המלה שנקראת בריתו של אברהם אבינו, והזכיר ענין העצה על המלה בספור זה המדבר מן מלחמת המלכים לפי שזה היה מכלל דבריו של ממרא כשאמר האלהים אשר עמד לך בכבשן האש ובמלכים כו' על כן הזכיר כאן שהמה היו יועציו בענין ברית אברהם, ובמלחמה זו היתה סבה קצת לזה ודקדק מדלא קאמר והמה היו בברית עם אברהם אלא שרמז על המילה, ובין לרבי יהודה בין לרבי נחמיה נרמזה המילה בשני תיבות אלו אלוני ממרא,, כי לדעת רבי יהודא שממרא שם המקום מצינו ברבתי פרשת חיי שרה שארבע שמות היו למקום ההוא ממרא אשכול קרית ארבע חברון פי' שנקרא אשכול על אודות האשכול אשר כרתו משם בני ישראל, ולפי זה היה המקום ההוא מקום אשכלות הגפן על כן נגלה אליו ה' במקום ההוא להורות לו שני דברים אחד שמקום המילה מקום שעושה פירות באילנות, ב' טעם המילה שהוא להחליש כח החומר ועי"ז יתחזק כח השכל כנפן זה שעצו חלוש ופריו משובח כי כך הוא המיד' בכל המורכבים מן חומר וצורה שכל עוד שיהיה החומר חלוש תתחזק כח צורתו כי כן מצינו בדומם וצומח חי מדבר כי הדומם האבן והברזל חומרו חזק וצורתו נעדרת, נוסף עליו הצומח שחומרו חלוש וצורתו נכבדת, נוסף עליהם החי שחומרם, חלוש אבל צורתם נכבדת מן צורת הצומח, נוסף עליהם המדבר מן האדם שצורתו נכבדת וחומרו חלוש מן חומר שאר בעלי חיים, כי הוא צריך ביותר הגנה מן קור וחום ודוגמתם, ועל כן ישראל שצורתם נכבדת מצורת האומות חומרם חלוש וכן עץ הגפן כאמור:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה