שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת ויקרא · מאמר קסא
פירוש אחר על מארז"ל דיעה חסרת כו'
ואם נפשך לפרש המשל דיעה חסרת כלפי הנשיאים יש מקום אתי לפרש גם אל"ף קטנה דויקרא ע"ז הדרך לפי שכל המתנשא ומגביה עצמו אמר הב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם יחד כו' ואמרו עוד שכל המתייהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו כו' וע"י סילוק השכינה וסילוק החכמה הרי הוא מוכן ליפול אל החטא כמ"ש אשר נשיא יחטא נקט בו לשון אשר המורה על הוודאי לומר לך שהנשיא הנוהג נשיאותו ברמה קרוב לוודאי הוא שיחטא, ובילקוט פ' זו מסיק זש"ה הביאני המלך חדריו זה משה שנ' ויקרא אל משה מכאן אמרו כל ת"ח שאין בו דיעה נבילה טובה ממנו תדע לך שכן הוא ממשה אבי החכמה אבי הנביאים שהוציא את ישראל ממצרים ונעשו ניסים על ידו נפלאות בארץ חם ונוראות על ים סוף ועלה לשמי מרום והוריד התורה ונתעסק במלאכת המשכן אעפ"כ לא נכנס לפנים עד שקרא לו שנ' ויקרא אל משה ולהלן הוא או' ויקרא אליו האלהים מתוך הסנה בסנה הפסיק בין קריאה לדבור אבל באוהל מועד אין בו הפסקה כבסנה לה"ד למלך ב"ו שכעס על עבדו וצוה לחבשו בבית האסורים וכשהוא מצוה את השליח אינו מצוהו אלא מבחוץ אבל באהל מועד כשהוא שמח עם בניו ובניו שמחים עמו כשהוא מצוה את השליח אינו מצווהו אלא מבפנים לכך נא' ויקרא אל משה עכ"ל, וק' איך למד שכל מי שאין בו דעת נבילה טובה ממנו ומ"ש תדע שכן מכולם לא קרא אלא למשה, ומהו אריכות הדברים מן הגדולות והנוראות שעשה משה כו' ומה ענין קושית דבור לקריא' של סנה שהפסיק ביניהם ונראה שכל מדרש זה בא לספר ענוותנותו של משה ולכך נאמר ויקרא אל"ף קטנה להורות שמצד גודל ענוה שבו זכה לקריאה זו וכן מסיק בילקוט ריש פ' זו ודרש על קריאה זו פסוק ושפל רוח יתמוך כבוד, ומסתמא דרש גם תחלת הפסוק גאות אדם תשפילנו ודרשו כלפי הנשיאים שנהגו נשיאתם ברמה ואמרו יתנדבו הציבור תחילה ומה שהם מחסרים אנו משלימים ולפי שנתעצלו בנדבה כתיב והנשיאם חסר יו"ד כפירש"י פרשת ויקהל וטעם לחסרון היו"ד לפי שנחשב להם דבר זה ליוהרא לומר אנו משלימין מה שחסרו כל הציבור והקב"ה אומר גבה לב אתו לא אוכל להיות עמו במדור על כן היו"ד אות משמו של ית' אשר היה אתם נסתלק מהם וכבר הושמה בהם דוקא יו"ד מן השם כי אין לך אות קטנה מן היו"ד כדי שילמדו ממנה דרך ההכנעה כי בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הב"ה שם אתה מוצא ענוותנותו כי בכל אותיות של שם הגדול שם של ד' כשתכתבם במלואם יו"ד ה"א וי"ו ה"א אין בכל אלפ"א בית"א אותיות העולות למספר מועט כאלו ודעת בעל המדרש זה לתרץ אל אליו שנ' ויקרא אל משה וידבר ה' אליו בשתי תיבות רצה למעט הנשיאים שהקול לא היה מגיע לאזניהם כי קול זה לא היה קול חיצוני הנשמע לכולם בשוה אלא פנימי שאינו מושב כ"א לבעלי הדעת לפיכך משה שמע והנשיאים לא שמעו לפי שנסתלק מהם הדעת ע"י שנתגאו בנשיאתם, ועל כן נשא עליהם המשל דיעה חסרת כו' ע"כ מדרש זה מתחיל בפסוק הביאני המלך חדריו זה משה שזכה שנתיחד אליו הדבור ודר אתו עמו כלומר אליו מאהל מועד לאמרן מצד ענוה יתירה שבו שפל רוח יתמוך כבוד והיינו קריאה זו שהיתה מן כבוד ה' כי ידעו כ' פנים אל פנים: