אור ברסלב
שפתי דעת פרשת ויקהל › מאמר קנא

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת ויקהל · מאמר קנא

מאמר קנ

מן אלה הדברים למדו ל"ט מלאכות

ולדברי רז"ל שאלה הדברים נרמזו בו ל"ט מלאכות יש בזה אזהרה לימות החול וליום השבת, לימות החול שאסור לאדם בכל ימות החול לדבר שיחה בטילה וק"ו שיחה מזקת כלשון הרע כי כל עניני דבור נחלקים לשלשה חלקים מצווה בו ואסור ומותר מצווה א היינו לדבר בדברי תורה ותפלה וכיוצא בהם שיחה של מצוה ואסור בלשון הרע ודוגמתו, ומותר היינו לדבר בכל ימות החול מענין משא ומתן שלו הכלולים כולם תוך ל"ט מלאכות אלו כי מסתמא הם כוללין כל צרכי בני האדם אבל בשבת אסור לדבר אפילו מן עסק ל"ט מלאכות אלו לכך רמזה התורה כל ל"ט מלאכו' בשתי תיבות אלו אלה הדברים לומר לך שדווקא באלה הדברים מותר לדבר בששה ימים, אבל יום השביעי שבת לד' אפילו באלה הדברים ר"ל אפילו מן משא ומתן שלך אסור לדבר כי הדבור חשוב כמו מלאכה, וסמך זה לתחלת הפרשה ויקהל משה שהכוונה בו שכנסת ישראל וקהלת יעקש לדרשות בבתי מדרשות זהו בן מגו של שבת לפי שריצת רגלים לבתי מדרשות ודוחקא דצבורא ומוצא שפתיו של הדורש הכל נקרא מלאכה, והמופת על זה שהרי בשאר עניני משא ומתן אסור הדיבור בהם כמובן מן אלה הדברים א"כ גם הדיבור נקרא מלאכה ובמקום מצוה התירו הדיבור והריצה לבתי מדרשות ובזה נסתלקה התרעומת של שבת לכל יש בן זוג כו', וזהו ביאור המדרש רבותינו בעלי אגדה שהיה דרכם לדרוש ברבים אגדות מידי שבת בשבתו מצאו להם סמך מן פרשה זו שראוי לעשות כן, לפי שבכל התורה אין לך פרשה שנאמר בתחילתה ויקהל אלא כאן אף על פי שגם פרשת קדושים נאמרה בהקהל ולמה לא התחיל גם שם הפרשה בלשון ויקהל, אלא שלכך התחיל דווקא פרשה זו בלשון ויקהל לפי שקאי על פרשה של מעלה שנאמר בה לעשות השבת לדורותם באיזו עשיה הכתוב מדבר, אלא שרמז בעשיה זו אל ההקהל של כל יום השבת לדרשה אמר הקב"ה עשה לך קהילות גדולות כי כל עוד שתגדל הקהילה יש בו יותר דוחקא דצבורא ויש בו יותר עשיה ופעולה ובן זוג לשבת ודורשי רשומות אמרו ישראל אותיות שניות למלת שבתכם, והקהל זה היינו כנסת ישראל לדרוש לפניהם הלכות שבת לשון הליכות כי שני דברים הן שאינן נראין מלאכה והם מלאכה והיינו הדיבור וההילוך והפסוק לא הזכיר כי אם עניני הדיבור שנאמר אלה הדברים וגו' אבל הילוך של שבת לא נזכר בפסוק על כן אמר בעל המדרש שידרוש לפניהם גם הלכות שבת לשון הליכה ממש שנא יטעו לומר אחרי שמותר לרוץ לדרשה בשבת שפסיעה גסה בשבת כיון שהותרה הותרה גם לדבר הרשות על כן דרוש לפניהם גם הליכות שבת ואעפ"י שאין רמז להליכה בפ' מ"מ מדהזכיר הדיבור של שבת גם ההליכה בכלל כי שניהם שוים, כדי שילמדו ממך דורות הבאים כו' כי ויקהל פירש"י לשון הפעיל יוצא לשני כי הקהל זה היה למחרת יום כיפורים שהיה חול ולא שבת וא"כ לגופיה אינו צריך אלא לכך עשה הקהל זה בימות החול כשבא ללמדם דיני שבת כדי שילמדו ממנו דורות הבאים שהשבת צריך הקהל לפי שכנסת ישראל בן זוגו והיינו לעשות את השבת לדורותם, ודון מינה ומינה מה כשדרש להם משה בחול מצות השבת למדם דרכי הדיבור הנזכרים באלה הדברים כך גם כשידרשו בשבתות ידרשו מעניני דיבור כי זהו מענינו של יום השבת שדיבור של חול אסור בו, זה"ש ולכנס בבתי מדרשות ולהורות את בני ישראל דברי תורה איסור והיתר ר"ל ללמד דרכי הדיבור שנחלק לשלשה חלקים אלו כי מלת דברי קאי על שלשתן כאלו אמר דברי תורה דהיינו מצוה בו, דברי איסור דהיינו שיש איסור בו, ודברי היתר דהיינו מות' בו ודרש זה בשבת מענינו של יום ורמז באלה הדברים שבימות החול מותר לו לדבר מן נ"ט מלאכות הרמוזים באלה הדברים אבל בשבת גם הדבור בהם אסור כי הדבור נקרא מלאכה שהרי בדבר ד' שמים נעשו ומכלל זה אתה למד שהדבור של תורה בשבת נקרא עמל ובן זוגו של שבת כמו שלמד זה מן פסוק זכור את יום השבת לקדשו ואין זכירה אלא בפה כי הדבור של קדושה בשבת הוא בן זוגו, כדי שיהא שמי הגדול מתקיים בין בני, כי כל ששת ימי המעשה נחתמו בשם של יה יו"ם "הששי ראשי תיבות יה, כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם ושם י"ה משותף בין איש לאשה אבל עדיין אין השם הגדול במלואו עד יום השבת כי "יום הששי ויכלו "השמים ר"ת שם של ד' שנתמלא על ידי יום השבת ו' ה' של ויכלו השמים כי יום השבת הוא כנגד יום שכולו שבת לעתיד ואז יהיה השם שלם כמ"ש לא המתים יהללו יה רצה לומר לא בשם יה אלא בשם שלם לפיכך אין משכן דוחה שבת כי תבנית המשכן כנגד ג' עולמות עליון ותחתון ותיכון וכולם כנגד העולם הזה הנברא בשם יה וע"כ באו במשכן לנדבה ט"ו דברים האמורים בפרשת תרומה לא כפירוש רש"י שפירש י"ג הם כי באמת ט"ו הם, והשבת כנגד העולם הבא המשלים ו"ה שלשם הגדול לפיכך השבת גדול מן המשכן ועל כן אין נכון לדחות גדול מפני קטן, ובעל מדרש זה למד זה מן סמיכות שבת למשכן לומר לך שאין משכן דוחה שבת וסבור שטעמו של דבר מפני שהמשכן כנגד חצי השם והשבת שבתון לד' רצה לומר במלת לה' משלים שם של ד' ומכאן סמך לבעל מדרש זה לומר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני דאם לא כן למה אין משכן דוחה שבת, ומכאן אמרו משה תקן לישראל שיהיו דורשין בענינו של יום כו' כי כמו שרמז להם שידרשו בשבתות מעניני דבור של תורה של אסור בו ושל מותר בו כי זה מענינו של יום השבת שהדבור של חול אסור בו כך בכל זמן שידרוש לרבים ידרוש מענינו של יום, ולפי שפרשה זו סמוכה לסוף פרשת כי תשא ששם נזכרו כל שלש רגלים אם כן רצה בסמיכות זה לומר שכשם שרמז לו לדורות לדרוש בשבתות כך רמז לו לדורות לדרוש בחג בעצרת ובפסח מענינו של יום, אם אתם עושין כסדר הזה מעלה אני עליכם כאלו והמלכתם אותי בעולמי שנאמר ואתם עדי ואני אל רצה לומר כשידרשו מענינו של שבת בזה הם מעידים על אלהותו יתברך כדמסיק בילקוט פרשת כי תשא סימן ש"ץ וזה לשונו ולא עוד אלא שכל מי שמשמר את השבת מעיד על מי שאמר והיה העולם שברא עולמו בששה ונח בשביעי שנ' ואתם עדי נאם ד' ואני אל, ומטעם זה יש אומרים בקדוש ויכלו השמים בעמידה לפי שכל הגדת עדות הוא בעמידה ודקדק זה ממה שנאמר כאן שבת שבתון לד' רצה לומר עדות לשם ד' שברא עולמו בוי"ו ונח בשביעי, וכן דוד אומר בשרתי צדק בקהל רב כי גם הוא היה דורש בשבת יום הקהל וכן יום שבת דמתן תורה נקרא יום הקהל בפרשת ואתחנן ובו נאמר זכור את יום השבת לקדשו ורבותינו ז"ל למדו בגזירה שוה דזכור זכור שמדבר בעצומו של יום ומן פסוק זה למדנו שהתורה נתנה ביום השבת ואם כן יום זה נקרא יום הקהל ומן פסוק זה למד במדרש הרבתי כנסת ישראל יהיה בן זוגך, אם כן כשאמר דוד בשרתי צדק בקהל רב אמר זה גם כן על יום השבת ודרש שני דברים מענינו של יום, א' שגם הוא דרש מענין הדבור שנאמר הנה שפתי לא אכלא לפי בשפתי לא אכלא מלדרוש בדברי תורה בשבת ע"כ אני מסיר בזה תלונת השבת לומר אין לי בן זוג הפועל אותי שהרי שפתי כל היום מבשרין צדקת ד' בקהל רב ודבור מלאכה הוא ואני פועלה ביום השבת לדרוש מענינו של יום דהיינו עניני בריאת העולם כי השבת מופת על חידוש העולם וכתיב עולם חסד יבנה על כן אמר בשרתי צדק בקהל רב היינו צדקה וחסד אשר עשה ד' שברא העולם בששה ונח בשביעי, ועוד דרש דוד גם ענין שני שהשבת מורה עליו והוא על שבת שלעתיד יום שכלו שבת שעין לא ראתה אלהים ם זולתך זה"ש ה' אתה ידעת רוצה לומר יום שכולו שבת רק אתה ידעת מהותו ואין אתנו יודע עד מה זה"ש שהיה פותח ודורש לפניהם דברי תורה שלא שמעתן אזן מעולם ומנא לו לומר כן אלא שלמד זה מן סוף הפסוק ה' אתה ידעת.

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה