שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת ויקהל · מאמר קמח
ארז"ל עם המן ירדו אבניו שהם והנשיאים הביאו כו'
ובזה ראיתי ליישב מה שנאמר והנשיאים הביאו את אבני השוהם ואת אבני המלואים לאפוד ולחושן ואת הבושם ואת השמן למאור וארז"ל שהמן שהי' יורד לישראל ירדו עמו אבני השהם ודרשו הנשיאים לכון עננים במסכת יומא שנ' נשיאים ורוח וגשם אין, קשה למה פרט שהנשיאים הביאו לאפוד ולחשן וכי עדיין לא ידענו שהם שייכין לאפוד ולחשן, וע"ק למה דוקא הנשיאים הביאום ולמדרש זה הכל קאי על הנשיאים הבושם ושמן למאור כאילו היה בכולם נפקותא א אל העננים, ולהנאתינו שהיה הכל כפרה על העגל אתי שפיר, ע"ד שארז"ל כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"ז כתיב הכא פן יהיה עם לבבך דבר בליעל לאמר קרבה שנת השבע וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל וידיחו את יושבי עירם מה להלן ע"ז אף כאן ע"ז, ואין הפירוש ששני עבירות אלי שוין שהרי ודאי המודה בע"ז ככופר בכל התורה אלא לומר לך שיש עונש אחד שוה בשניהם כי כמו שנאמר בעונש ע"ז ועבדתם אלהים אחרים וגומ' ועצר את השמים ולא יהיה מטר כך נאמר גם בעונש המעלים עינו מן הצדקה שנ' נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר וכשאין מטר אז אין לבריות כי אם ירידה ולא עליה כי נכסיהם מתמוטטין על כן רמזם בג"ש דבליעל האמור בשניהם כי בלי יעל במעלה אלא ירדו מטה מטה, וידוע שכל משפיע יש לו יותר חשק ורצון להשפיע ממה שהמושפע רצונו לקבל השפע שכן אמרו דרך משל יותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק וכן הגשמים אמרו במדרש ארבע תשוקות הן כו' ומסיק ואין תשוקת גשמים אלא לארץ שנאמר פקדת הארץ ותשוקקיה, וכן נאמר בגשמים כי כאשר ירד הגשם וגו' והולידה והצמיחה ש"מ שיש להם חשק ורצון אל כנולד מהם כפרה הרוצה להניק, תדע שכן הוא שהרי נאמר ועצר את השמים משמע עצירה בכח נגד כי אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו בחשק גדול עד שבזמן שישראל חוטאין הקב"ה עוצר בחזקה, ומדרש זה הדורש והנשיאים לשון עננים סובר שהאפוד מכפר על ע"ז כדאיתא במסכת ערכין, אבל חשן המשפט הנתון על הלב מכפר על אימוץ הלב העובר על פן יהיה עם לבבך דבר בליעל כו' וכשישראל עוברין על א' משתים אלו או על ע"ז או על אימוץ הלב בצדקה אז הגשמים נעצרים בע"כ ויש לעננים צער גדול בזה, ע"כ הביאו את אבני השהם לאפוד ולחשן כדי שעל ידיהם יתכפרו על ע"ז ואימוץ הלב ואז יוכלו ליתן המטר, אמנם לדעת הגמרא דערכין שהחשן מכפר על קלקול הדינין אז שניהם מכפרין על ע"ז כי קלקול הדינין חשוב כע"ז כמו שלמדו מן פסוק לא תעשון אתי אלהי כסף זה דיין שאינו הגון דמתמנה בכספא וכן דרשו על פסוק לא תטע לך אשירה כל עץ על דיין הבלתי הנון ולפי זה האפוד מכפר על ע"ז ממש והחשן מכפר על דבר השקול כע"ז ע"כ הוצרכו העננים להביא אבני השהם ואבני מלואים לאפוד ולחשן, ותדע כי המן נאמר בו ועינו כעין הבדולח שמע מניה שהיה המן גדל במקום שהבדולח מצויה ובמקום שהבדולח מצויה שם גם אבני השוהם על כן כשהלכו העננים לשאוב שם את המן שאבו עם המן גם אבני שהם אשר היו שם כי מקורם מן מקום אחד והוא ענין טבעי שהענן שואב אגב המים כל הנמצא אתם, מטעם זה הביאו העננים גם שמן למאור כי במעשה העגל אמרו בפרק רבי עקיבא שהשטן הביא דמות ענן וערפל לעולם אם כן העננים היו צריכין לתקן מה שקלקלו, וגם הבושם כי במעשה עגל כתיב נרדי נתן ריחו גרם סרחון לישראל על כן הביאו הבושם להעביר ריח רע וכל זה כדי שיוכלו העננים ליתן מטר לארץ, ולא יעצור ע"י ע"ז ואז תמלא תשוקתם ורצונם