שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת ויצא · מאמר מז
במדרש עולם ושליש עולם הראה לו
וברבתי מסיק עולם ושליש עולם הראה לו, עולים שנים ויורדים שנים והמלאך שלישו של עולם שנאמר וגויתו כתרשיש פירש"י כרום ימא וים הוא שלישו של עולם, יתכן לפרש שהשליטו ה' בכל העה"ז הנגבל בארבע קצוות ומעלה ומטה שנאמר סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וארבע קצוות שנאמר ופרצת ימה וגו' ובכל העה"ב שהוא חוץ לעה"ז כי העה"ז נחלק על ג' חלקים יישוב מדבר ים ונמצא שהעה"ב שליש רביעי שהוא חוץ לעה"ז שכן היה מלאך ה' עמהם בבואם לים ובמדבר וכן בבואם אל ארץ נושבת, וכן לעה"ב ג' כיתות של מלאכי שרת יוצאין לקראתו כו', על כן תרשיש חלק הים הוא חלק שלישי מן העולם, תרשיש נוטריקון תרי שש ר"ל שנים מן שש כי העה"ז נרמז בשש לפי שנגבל בששה קצוות ארבע רוחות מעלה ומטה הים חלק שלישי מהם היינו תרי ק שש ונמצא חלק רביעי חוץ לעולם והיינו לעה"ב רמז ליעקב כי בכל העולמות מלאכיו יצוה לך וגו', ומה שהוצרך להראות ליעקב במראה זו גם העה"ב, לפי שיעקב היה מתיירא מן עשו ומן לבן הארמי ומן שרו של עשו, ועל דרך המדרש שהזכרנו למעלה ה' ישמרך מכל רע מן עשו ומן ישמור את נפשך ממלאך המות פירוש מן עשו היה ירא שלא יזיקו בגופו כי כל עצמו לא נתכוין אלא להורגו., ומן לבן היה מתירא שלא יזיקו בממונו על ידי שיחליף משכורתו כמה פעמיים כי כלו הפך לבן נבל הוא ונבלה עמו כנבל הכרמלי, ומן שרו של עשו מלאך המות הוא שטן הוא יצר הרע ממנו היה מתירא פן יחטיאו כמו שיתבאר לקמן בע"ה בפרשת ויאבק איש עמו, והראיה על זה שאחר שניצול מן שלשתן כתיב כי שרית עם אלהים ואנשים ותוכל אלהים זה שרו של עשו, ואנשים זה עשו ולבן, מה כתיב בתריה ויבא יעקב שלם שלם בגופו בממונו בתורתו רמז לדבר שלם ר"ת שאר לימוד ממון, וכן במזמור שהוזכרנו מסיים ה' ישמור צאתך ובואיך מעתה ועד עולם, עלם ר"ת עשו לבן מלאך מות כי מן ג' אבות נזיקין אילו הציל ה' את יעקב וכן לדורות עד עולם הקב"ה מצילינו מידם וזה"ש וידר יעקב נדר לאמר וגומר כי ידע שלכך שלח ה' מלאכיו לפניו בשלשה חלקי העולם הזה להצילו בגופו ובממונו וחלק רביעי חוץ לעולם הזה להצילו מן החטא הנוגע בנפשו לעולם הבא, לכך הזכיר שלשתן בנדר זה, אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך היינו שמירה בגופו לכך פרט בדרך הזה אשר אנכי הולך כי בעודו בדרך לא היה מתירא מן לבן עדיין אך מן עשו היה מתירא שלא ירדוף אחריו, ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש היינו שיציל אותי גם מן לבן הארמי שלא יקפח שכרי וישאיר לי מחיה לחם כדי לאכול ובגד כדי ללבוש וכל מה שהוא הכרחי ועל המותרות לא בקש כי כן הקדוש ברוך הוא מבטיח ליתן לכל גר רבא לחסות בצל כנפיו שנאמר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה ודבר זה נתחבט בו אותו זקן כדאיתא בגמרא בענין עקילם הגר, ושבתי בשלום אל בית אבי שלם מן החטא כפירש רש"י והיינו ההצלה מן מלאך המות המחטיאו ודקדק רש"י זה מדאמר ושבתי בשלום והיה לו לומר והשיבני בשלום אלא נקט ושבתי לפי שמדבר בהשבה התלויה בי בעצמי בטוב בחירתי והיינו שלם מן החטא, ועל שלשתן אמר והיה ה' לי לאלהים וגומר כי בזמן שישמור אותי מן החטא שאהיה שלם בבית אבי לעשות כמעשהו כי אבי כבר פסק יצר הרע ממנו כפירש רש"י, אז יחול שמו יתברך עלי כי אהיה ראוי אל המעלה אבר זכה אליה אבי שייחד הקב"ה עליו שמו בחייו, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה והוא אשר הציל את גופי מן חיות רעות כשעשיתיו כמרזב סביב לראשי על כן אני מקבל עלי לעשותו בית אלהים, ובזכות שיתן לי לחם לאכול וגו' כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך נקט לך לומר אף על פי שבמעשר מותר לנסות את ה' מכל מקום אני לא אעשר אלא לך לשם שמים לא לשם הנאתי, וכפל עשר אעשרנו אמרו רז"ל שני מעשרות והיינו החומש, רמז לדבר מלת צדקה לעשות מן ק' צ' או מן ה' ד' והיינו או מעשר או חומש, ואחר כך נאמרה מראה הבאר והנה באר בשדה כו' נזדמנה לו אשה על הבאר כי הבאר סימן לאשה שנאמר שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך המדבר בסתם אשה, וברבתי דרש והנה באר זה ציון כו' ודרש כל הענין על בית המקדש כי ראה להסמיכו אל הסיפור הקודם המדבר גם כן בבית אלהים ושניהם כאחד יש בהם רמז אל לקיח' אשה כמאמר רבותינו ז"ל כל מי שמתה אשתו ראשונה כאילו חרב בית המקדש בימיו וממילא נשמע שהנושא אשה כאילו בנה בית המקדש כי שניהם מקום שעושה פירות שכן כל מה שהיה במקדש היה פרה ורבה וכן האשה לפריה ורביה, ועוד יתכן לפרש לפי שיצא מבאר שבע ושם היה כל עסקו בתורה שנקראת באר שבע ואולי יצטער יעקב על ביאתו לחרן מקום ריק אין בו מים של תורה ולא יהיה שם שלם בתורתו כאשר היה בבאר שבע על כן הקרה ה' לפניו ענין הבאר לרמוז לו שגם בחרן יהיה כמעין המתגבר בתורה כי מעשה הבאר כפשוטו אך שסימנא מילתא היא שגם שס יש באר מים חיים כי לא נתבטל מתלמודו גם בבית לבן שכך אמר ותדד שנתי מעיני לא בעבור שמירת הצאן אלא בעבור התורה שעם המלאכה דוגמת נדידת שנתו בבית שם ועבר כי לא יתכן לומר שהשכיר עובד ביום ובלילה שהרי פירוש רש"י על פסוק כי משנה שכר שכיר עבדך ביום ובלילה ומהו עבודתו בלילה מוסר לו שפחה כנעני' כו' ש"מ שכל שכיר אינו עובד בלילה א"כ מסתמא שיעקב היה עוסק כל היום במלאכת המרעה וכל הלילה היה עוסק בתורה לכך אמר כפל זה עשרים שנה וגומר מתחלה אמר זה עשרים שנה אנכי עמך היינו העבודה שעשיתי עמך ולא לי, ואחר כך אמר זה לי עשרים שנה וקאי על ותדד שנתי מעיני לומר לכך נדדה שנתי כי זה לי עשרים שנה לי המה ולא עמך אלא לי לצרכי תדד שנתי, וסיפר לו יעקב כל זה לומר לו שאינו ירא ממנו כלל כי כמו שזכות תורתו עמדה לו כנגד עשו כך תעמוד לו זכות תורתו גם כנגדו ותהיה יציאה כביאה כי זכות תורתו לא תמוש זהו שמסיים במזמור ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם, ויתכן לפרש ענין הסולם העומד בבאר שבע וסוף שלו בבית אל ואמצעו כנגד בית המקדש, רגלו בבאר שבע בין התחתונים שעמוקים כבאר, וראשו בבית אל מקום דירת המלאכים אילי העולם, והאמצע כנגד בית המקדש כי במקום זה יש חיבור והתקשרות הגשמיים עם הרוחניים ע"י הקרבנות המקרבים אותם וא"כ הב"ה כלול משניהם, וזה"ש פ"ק דכתובות גדול מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ דאילו שמים וארץ נבראו ביד אחת שנ' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואילו במקדש כתיב מקדש ה' כוננו ידיך שנים במשמע ראוי ליחס יד שמאל לתחתונים וימין לעליונים, ושניהם לבית המקדש הכולל עליונים ותחתונים לפיכך המקרש עיקר כדרך כל אמצעי המחבר הקצות הוא העיקר, וכן האדם נברא ממקום שנ' בו מזבח אדמה תעשה כי גם האדם הוא אמצעי המצרף ומחבר עליונים ותחתונים על ידי חלק הרוחני והגשמי שבו ואם כן האדם דומה לב"ה על כן נעשה המקדש בתמונת יצירת האדם בג' חלקים כדאיתא בעקידה ובבחיי פרשת תרומה, וכן המקדש באמצע העולם והאמצע עומד על מזג השוה וכן מזג האדם ממוצע ונקל לאדם לבא אל המיצוע אם כבר נטה אל הקצוות מצד החטא וזה"ש ממקום מזבח נברא להיות לו לכפרה כי מאחר שנברא ממקום המזבח אמצע העולם אם כן כל העומד על המיצוע אף אם נטה אל קצה מן הקצות נקל לו לחזור על ידי התשובה אל מקום המזבח אשר היה שם אהלו בתחלה