אור ברסלב
שפתי דעת פרשת וילך › מאמר שמז

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת וילך · מאמר שמז

מאמר שמו

ה"ד חילול השם כגון אנא דשקילנא בשרא מטבחא כו'

ומסיק היכא דמי חילול השם אמר רב כגון אנא דשקילנא בשרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר כו' ר"י אמר כגון אנא דאזילנא ארבע אמות בלא ובלא תפלין רב יצחק בר אבדימי אמר כל שחבריו בושים משמועתו ה"ד אמר רב נחמן בר יצחק כגון דאמרי אנשי שרא ליה מרא לפלניא אביי אמר כדתניא ואהבת את ה' אלהי שיהא שם שמים מתאהב על ידך וכו' נראה שפליגי במשמעות הפסוק כי דברי מחוסרין באור לגמרי, ונראה שדרש הפסוק שנ' ויקרא ה' ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין אכול ושתו נ מחר נמות ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר לכם העון הזה עד תמותון אמר ה' צבאות ובפירוש פסוק זה פליג, כי כבר מצינו שארז"ל מסכת פסחים פרק אלו עוברין שכל תלמוד חכם המרבה סעודתו בכ"מ מחלל שם סמים כו' ובענין אכילת בשר כתיב כי ירחיב ה' את גבולך וגו' פרש"י למדך תורה שלא יאכול בשר כי אם מתוך רחבת ידים של עושר כו' ובפסוק כי יצוד ציד חיה וגו' למדך תורה דרך ארץ שלא יאכל בשר ני אם בהזמנה זאת כי מטעם זה אמר יצחק וצודה לי צידה שלא לאכול בשר כי אם בהזמנה כזאת, על כן אמר רב כגון אנא דשקילנא בשרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר בשלמא אם אשלח דמיהם לאלתר יאמרו הבריות שמתוך רחבת ידים אני אוכל בשר וזה דבר שמותר על פי התורה שנאמר כי ירחיב ה' את גבולך וגו' בכל אות נפשך תאכל בשר אבל אם איני נותן דמיהם לאלתר יאמרו שאין אני עשיר ואני דחוק אזוזי, ומ"מ אני אוכל בשר והרי אני עובר על מה שכתוב בתורה שלא לאכול בשר כי אם מתוך רחבת ידים של עשר וממני ילמדו וכן יעשו אחרים וזה הדבר נקרא חילול השם כי על ידי זה גם עמי הארץ מתוכו ילמדו לשכר יין ותירוש זוללים וסובאים כל היום כי יאמרו והלא דברים ק"ו אם החכמים עושין כן מה יעשו עמי הארץ וזה טעם של הרמב"ם סעודתו בכל מקום מסתמא אינו בעל עושר אחר שהוא מחזר על פתחי בעלים אחרים עושין סעודות, ודרש הפסוק ויקרא ה' ביום ההוא לבכי ומספד וגו' לא דבר הכתוב כי אם על המרבים בסעודות אפי' בימים שהוקבעו לימי תשובה בבכי ומספד כמ"ש וגם עתה שובו עדי בבכי ומספד וגו' ני בילקוט דיוחל דרש מקרא זה וה' נתן קולו לפני חילו בר"ה כי רב מאוד מחנהו אלו ישראל כי עצום עושי דברו שמעצים כוחן של צדיקים כי גדול יום ה' זה יום כפור כו' ועל פסוק זה אמר מיד וגם עתה שובו עדי וגו' אלא אמר הקב"ה כבר קבעתי לכם ימים מוגבלים לימי תשובה והם הימים שבין ר"ה ליוה"כ כי אז אפילו תשובת היחיד מקובלת אחרי שכבר נסתלק מדת הדין ע"י קולו אשר נתן לפני חילו בר"ה כמבואר למעלה פרשת נצבים, והנה הגם כי לא עשיתם תשובה ראויה בימים אלו מכ"מ תשובת רבים מקובלת בכל קראנו אליו לכך אמר וגם עתה רצה לומר אפילו בכל ימות השנה שובו עדי שובו לשון רבים בבכי ומספד כי זה דרך התשובה שפלגי מים ירדו עיני האדם על לא שמרו תורת ה' ומספד לקונן על חטאתיו כי מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו רצה לומר על חטאו יש לו להתאונן, על כן אמר כנגד הימים המוגבלים לתשובה ויקרא ה' ביום ההוא לבכי ומספד וגו' והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן וגו' שמע מינה שעיקר החטא הנזכר בפסוק זה היינו הזוללות והסובאות ומכאן ראה רב לומר שנקרא חילול השם כגון אנא דשקילנא בשרא מטבחא כו' אע"פ שאין מן הפסוק ראיה ברורה לדבריו כי יש לומר שפסוק זה אין מגנה ענין הרוג בקר ושחוט צאן כי אם בימים שהוקבעו לתשוב' כמ"ש ויקרא ה' ביום ההוא לבכי ומספד, ומהיכן למד לומר על עצמו כן בכל ימות השנה שיש חילול השם בדבר מכ"מ הביא שפיר ראיה על כל דבריו לפי שארז"ל אם ראית ת"ח עובר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה כי ודאי עשה תשובה ולפיכך אמר איוב ואף אם אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי בתמיה וכי סלקא דעתך שתלין אתי ומדקאמר שגיתי שמע מינה שמדבר בשגגות ואם כן קשה שגיאות מי יבין ושמא לא עשה תשובה ולמה אמר אל תהרהר אחריו אנא כך פירושו לפי שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא כלל על כן כל תלמיד חכם חושד את עצמו שמא עשה איזו דבר עבירה ונעלם ממנו על כן כל יום הוא מתודה וכל ימיו הוא בתשובה ומכלל דרכי התשובה הוא שממעט בזוללות נשר ויין וכבר אמרנו שלא נקרא זוללות אלא כשהוא דחוק אזוזי ומהדר אחריו אבל מתוך רחבת ידים של עושר התורה התירה לו, ומכאן למד רב לומר כשם שפסוק זה נאמר כנגד ההמון עם שאם ביום אשר קרא ה' לבכי ומספד הם הולכים אחר הרוג בקר ושחט צאן נחשב להם לעון כך אני, כי אצלי בכל יום קרא ה' לבכי ומספד כי כל תלמיד חכם צריך להיות בתשובה כל ימיו ואם כן בזמן שאני לוקח בשרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר אז שתים רעות יש בדבר אחת שהתורה אמרה כי יצוד שלא לאכול כי אם בהזמנה זאת ואני לוקח בשרא מטבחא בלא הזמנה זאת, שניה שאין אני נותן דמיהם לאלתר ואני דחוק אזוזי ולוקח בשר וזה יהיה היתר רצועה לרבים שילמדו ממני דרך הזוללות להדר אחרי בשר ויין אפי' שלא מתוך רחבת ידים של עושר ושלישים על כלו שיאמרו הלח ת"ח כמוני יאות לו להיות כל ימיו בתשובה כאמור ואיך אני להוט ליקח בישרא מטבחא בזמן שאני דחיק אזוזי אין זה כי אם לב הוחל הטהו לתור אחרי התאוה ממנו יראו וכן יעשו כי יאמרו שכן ראוי לעשות וע"כ פסוק ויקרא ה' ביום ההוא לבכי מספד אם מדבר בסתם כל אדם וימי בכי ומספד הם ימי התשובה יש ללמוד מכאן גם תלמיד חכם כי כל ימיו ראוין להיות ימי התשובה כאמור ואם מדבר בתלמיד חכם מש אתי שפיר וכן משמע לשון ויקרא ה' למי קורא ה' ודאי לחסידים ואנשי מעשה שנאמר ולשרידים אשר ה' קורא, וביום ההוא ר"ל שבעצם היום ההוא שעשה העבירה היה אצלו בבל ילין ואתו לא תלין משוגתו אלא באותו יום ישוב אל ה' בבכי ומספד ולפי משגיאות מי יבין ועל כן כל יום ויום יהיה בתשובה מספק אולי לא ידע ואשם, והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן כי מחר נמות רצה לומר דחו את התשובה ליום המחרת מר מחר נמות החומר בצומות והיום נרוה דודים נתעלסה באהבים ואם כך עושין השרידים אשר ה' קורא מה יעשו ההמון עם הלא ממנו יראו וכן יעשו על אחת שרה, ואין לך חילול שם גדול מזה, ודווקא אם לא יהיב דמי לאלתר אבל הנותן דמים לאלתר שזה מורה שמתוך רחבת ידיה של עושר הוא אוכל בשר ולא דרך זוללות יכול להיות שאע"פ שאוכל למעדנים מ"מ יעשה דבר יום ביומו התשובה הראויה לו בבכי מספד כמ"ש אביך הלא אכל ושתה ועשה טוב הלא טוב לו, וה"מ באתרא דלא תבעי הכל כפשוטו ואביי כי לקח בשרא מב' שותפים כו' הכל מבואר כפשוטו בדרך זה, ועל הרמז יתכן לפרש כגון אנא דשקילנא בשרא מטבחא ר"ל כל היום מתאוה תאוה למשוך בשרי ויין ותענוגות בני האדם אשר התיקון על זה דברי הצומות וזעקתם לענות החומר קום אשר נהנה מן תאות העה"ז יותר מן הראוי ובכל יום צום תענית אנו אומר לה ויהא דמי וחלבי שנתמעט לפניך היום כו' זה"ש ולא יהיבנא דמי לאלתר ר"ל דמי וחלבי איני ממעט לאלתר אלא אני דוחה התשובה מיום ליום זהו חילול השם כי התלמיד חכם בל ילין חלב חגי שעשה כל ימיו כחגים עד בקר שהרי מטעם זה אין להרהר אחריו בלילה ודרש זה מן פסוק ויקרא ה' ביום ההוא לבכי ומספד ר"ל ביום אמעבר נאות לשרידים אשר ה' קורא שיהיו בתשובה לאלתר והנה הרג בקר ושחט צאן דוחים התשובה שהיא מיתת החומר על יום המחרת זה"ש כי מחר נמות ומהם ילמדו שאר בני האדם לדחות התשובה מיום ליום על כן נקרא חילול השם, ומה שנקט ל הבקר לשון הרג ואצל הצאן לשון ושחט כי כל עמי הארץ אסור לאכול בשר לפי שעיקר טעם ההיתר לנח היה על שעסק בתור' ונכנס בגדר האדם והדבר הנאכל ישוב להיות כמו האוכל ותקנה הבהמה שלמות גדול באכילתה הרחבנו הסיפור מזה למעלה פרשת שמיני בפסוק זאת החיה אשר תאכלו וכבר ידעת שבהמה דקה נאותה למזג של אדם ואינה בכלל הזוללות כמו בהמה גסה כי כן גם יצחק הקפיד על זה באמרו לך נא אל הצאן לפיכך הזכיר בבקר הרג כאלו הרגם כ"א נאותים למזגו ונאכל בתורת זוללות ומה שמסק וה"מ באתרא דלא תבעי היינו כשאין החכמים תובעים דרכי התשובה מן הבריות יש לחשדם כאלו הם מתירן הזוללות, אבל באתרא דתבעי התשובה לית לן בה כי יאמרו מאחר שאוסר כן לרבים אולי הוא בעצמו אינו יכול לעשות כן כי בלא זה התורה מתשת כחו שנאמר דברי חכמים כדרבונות להורות ההפך לאחרים וכמשמרות קרי בה בסי"ן ובימ"ן בסי"ן וכמסמרות במסמר זה שתולין בו כל דבר כך דברי חכמים כל העולם תולין את עצמם בהם מה שרואין בו כן עושים לפיכך צריכין להיות משמרות שמוציא שפתיו ישמור ויעשה הוא תחלה מה שמצוה לאחרים שלא יבא לידי חילול השם חוץ מן דברי הצומות אע"פ שמצוה לאחרים לעשותן מ"מ הוא אינו רשאי להרבות בצומות ועל המרבה אמרו כלבא ליכול שירותי' לפי שממעט על ידם בתלמוד תורה ועוד שכבר התורה מתשת כחם וזה"ש ויותר מהמה בני הזהר ומלת הזהר מדבר בדברים המתישין כח החומר כדי שיהי' מזהיר כזוהר הרקיע ובענין זהרות זה אמר אע"פ שאמרתי כמסמרות וכמשמרות מ"מ בענין זהירות החומר הם אינן צריכין לעשות כמו שמצווים לאחרים, לפי שהם עוסקים בתלמוד תורה כן ע"י עשות ספרים הרבה הן ונהג הרבה התורה שמלמדים בדבור פיהם הוא יגיעת בשר מיגעים החומר כי על כן נקראת התורה תושיה שמתשת כח החומר וזה"ש אבל באתרא דתבעי לית לן בה וק"ל, רבי יוחנן אמר כגון אנא דאזלינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפלין עיקר חילול השם מגיע מן התפלין כי מי יודע שהולך בלא תורה כי שמא הוא מהרהר בדברי תורה, והתפלין נקראו אות ועל כן נקרא הקב"ה צבאות צבא שיש ני בתוכם אות כמו שד' על התפלין של ראש פסיק וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ור"י דרש מה שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות פרש"י באזני אמר לי והלשון מגומגם לפירושו אלא ונגלה באזני שהנבואה באה באזני הנביא ולא אמרו לו רק שם ה' צבא ת ומכאן הבין הנביא שנרמז לו שיש איזו עון הנוגע בכבוד ה' צבאות ואיזהו הוי אמר זה תפלין כי ה' היינו מה שנאמר כי שם ה' נקרא עליך, צבאות על שם צבא שים לי בהם אות ודווקא שם של ה' צבאות אמר להם אם יכופר לכם העון הזה עד תמותון והיינו על מצות תפלין שאין החכמים נזהרים בהם ומהם ילמדו אחר ם לעשות כמותן, רב יצחק בר אבדימי אמר כל שחבריו בושים משמועתו כגון שאמרו שרא ליה מרא לפלניא דקדק זה מדקאמר בלשון שלילה אם יכופר לכם העון הזה עד תמותון, ש"מ שמדבר כמו שחבריו אומרים ה' יכפר בעדו על מה שעשה על כן כנגד דברי חבריו האומרים תמיד עליו ה' יכפר בעדו אמר הכתוב אם יכופר ר"ל אם יהיו כדבריהם אלא לא יכופר להם עד יום המיתה וכ"א מוסיף על חבירו כי דברי רב שאמר כגון אנא דשקילנא בשרא מטבחא כו' זה מבואר מן פשט המקרא והנה הרג בקר ושחוט צאן ובזה הכל מודים שהפסוק מדבר מזה אך רבי יוחנן הוסיף לומר מדקאמר ה' צבאות ש"מ שיש כאן רמז עוד לדבר אחר שנקרא חילול השם והוא כגון אנא דאזילנא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפלין כל מטעם זה נגלה אלי ה' צבאות רמז לתורה ולתפלין, תורה שנתנו לכ"ו דורות במנין ה' שם של ד', צבאות צבא שיש לי בהן אות והיינו תפלין אע"פ שיש עוד דברים שנקראו אות מכ"מ מדנקט תורה שבימין שמע מינה שאות זה מדבר בתפלין שבשמאל שכן נזכרו יחד בפסוק נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו כדמסיק בברכות פרק א', ורב יצחק בר אבדימי הוסיף כל שחבריו בושים משמועתו ודייק מדכתיב אם יכופר והנ"ל סתם שלא כופר כו' אלא נקט לשון אם כלפי דברי חבריו, האומרים שרי ליה מאריה לפלניא ורוח הקודש משיבם תראו אם יהיה כדבריכם אלא לא יכופר להם, והכל מודים שפסוק זה מדבר בשרידים אשר ה' קורא כי דווקא מהם יש לחוש שילמדו הבריות ויעשו כמותם וזהו שמסיק אביי אומר כדתניא ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא אדם קורא ושונה כו' הורה בזה שעיקר חילול השם מגיע מן תלמידי חכמים כשאינן מדקדקין במעשיהם כי מתוכן ילמדו לשקר

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה