שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת וילך
מאמר שמה
באור פרשת וילך ע"ד הקב"ה ממלא שנותיהם כו' וע"ד המאמר עבר אדם על מצות עשה כו'
וילך משה וידבר הדברים האלה וגומר, לא פירש בפסוק מהו וילך משה להיכן הלך ואולי רצה לפרש דבריו שאמר לא אוכל לצאת ולבא בדבר הלכה וחשב משה אולי יטעו בדבריו ויחשבו דבריו כפשטן שתש כחו ואינו יכול לצאת ולבא כלל על כן הלך לפניהם בזריזות להראות להם כי ככחו אז כן עתה ואם כן מהו שאמר לא אוכל לצאת ולבא אלא ודאי פירושו בדבר הלכה אך מאחר שאמר להם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וקשה למאי נ"מ אמר זה ורז"ל אמרו היום נולדתי והיום אמות ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום, ולפי זה יתכן לפרש שרצה להראות שכל ימיו לא היה בו חטא אחר כי אם חטא מי מריבה וזולת חטא זה לא היה בו שום חטא ועון לא במצות עשה ולא במצות לא תעשה על דרך שאמרו רז"ל עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר שובו בנים ארפא משובותיכם עבר אדם על מצות לא חעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום כפור מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגומר ותדע כי במצות עשה הזכיר לשון רפואה ארפא משובותיכם לפי שאמרו רז"ל שיש רמ"ח מצות עשה כנגד רמ"ח אברים שבאדם ושכ"ה מצות נא תעשה כמנין ימות החמה, נמצא שהעובר על מצות עשה פגם אבר אחד מן רמ"ח אבריו ואם עבר כל רמ"ח מ"ע הרי כאילו המית כל אבריו ואז בחייו נקרא רשע מת וחלל שנ' כל ימי רשע הוא מתחולל מלה מורכבת מת חלל כמו שלמדו מן פסוק ואתה חלל רשע אמנם העובר על עשה אחת או מקצתם הרי הוא פוגם איזו אבר ונעשה חולה וצריך רפואה ומיד אחר הרפואה הוא חוזר לברייתו כך העושה תשובה על מצות עשה שעבר מיד נתרפא על כן הזכיר בו הפסוק לשון רפואה, אבל העובר על מצות לא תעשה אשר מספרם כנגד ימות השנה הרי פגם יום אחד מן ימות השנה וע"כ אין די בתשובה לבד וצריך לתקן כנגדו יום אחד בשנה ביתר שאת ועז בתשובה לתקן את היום שקלקל, כמ"ש כי ביום הזה יכפר ר"ל היום כפרה על היום שקלקל לפיכך הראה משה לישראל שכל רמ"ח אבריו אין כושל בהם כי לא נפגם שום אבר ע"י איזו חטא לפיכך וילך משה ר"ל הלך לפניהם בזריזות כהדין עולמתא ואמר להם ראו ככחי אז כן עתה כי כל אברי חזקים אף בריאים לא נס ליחם וזה מופת חותך שנא פגם שום אבר מכל רמ"ח אבריו לפי שלא עבר על שום מצות עשה ומצינו דוגמא לזה שהעון גורם חולשת אבר מיוחד כההיא שאמרו שדרה של אדם נעשה כנחש והוא דלא כרע במודים כך היא המידה בכל רמ"ח אברים ואל אלהים ה' הוא יודע לכוין כל אבר פרטי כנגד מצוה אחת מן רמ"ח מצות, ואח"כ אמר לישראל בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ללמדם שהקב"ה ממלא שנותיו מיום ליום ואינו חסר אפי' יום א' בשנה זה מופת שלא עבר על שום מצות לא תעשה ולא פגם שום יום מכל ימות השנה ועל כן היה חי כל ימות השנה במלואו שס"ה ימים לפי שקיים כל שס"ה לאוין, ואם כן לא נשאר בידו שום חטא כי אם חטא מי מריבה שהיה נחשב לחילול השם כמו שכתוב יען לא האמנתם בי להקדישני וחילול השם אין לו כפרה כ"א במיתה כמו שלמדו מן פסו' אם יכופר לכם העון הזה עד תמותון ומשה היה כל ימיו עוסק בתור' לא פסק פומיה מגרסא על כן לא היה אפשרי לו לבא לידי מיתה כמ"ש אצל דוד שהיה עוסק בתורה כל יומא דשבתא ולא יכול ליה מ"ה כו', כך משה כל זמן שהיה לו כח לצאת ולבא בדבר הלכה לא היה יכול לבא לידי מיתה, מה עשה הקב"ה סתם ממנו מעינות החכמה ואז פסק מן התורה ואז קרבו ימיו למות זה"ש לא אוכל לצאת ולבא בדבר הלכה והגיד להם זה להורות להם שאין בו שום עון אחר כי אם מי מריבה שהרי בעבורו הוצרך הקב"ה לסתום ממנו מעינות החכמה כי לא יכופר העון ההוא עד תמותון כמ"ש הן קרבו ימיך למות ר"ל מה שאמרת והן בני ישראל לא יאמינו לי אותו הן קירב מיתתך לפי ששם קראם בנים לא אמון בם ומסיק במדרש אמר הקב"ה אתה אין סופך להאמין שנאמר יען לא האמנתם בי אם כן אותו הן גרם קירוב מיתתו וחשב משה לתקן מה שחטא בלשון הן ואמר הן לה' אלהיך השמים וגו' רק באבותיך חשק ה' וזה"ש וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה הביא מופת על דבריו שאמר לא אוכל לצאת ולבא בדבר הלכה שנסתמו ממנו מעינות החכמה שהרי ראינו שהקפיד ה' עליו שלא ליתן לו כזה כלל אפילו לעבור את הירדן ולמות שם בארץ הקדושה לפי שא"י אוירא דמחכים חשש ה' כי אויר הארץ ההיא יגרום לו לפתוח לו מעייני הישועה אל החכמה וכל כך למה כדי שתהא מיתתו מכפרת על חטא של חלול השם כי אין בידו עון אחר זולתו
מאמר שמו
מדרש ע"פ תודיענו א"ח ע"ד מאמר ד' חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש כו'
וראייה לדברינו שעסק התורה עומד במקום מיתה ומכפר אף על חילול השם ממה שמסיק במדרש הילקוט בפסוק תודיענו אורח חיים אמר רבי יודן אמר דוד לפני הקדוש ב"ה תודיעני אורח חיים א"ל הקב"ה אם חיי' אתה מבקש צפה ליראה שנ' יראת ה' תוסיף ימים, ר' זעירא אמר אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע תודיעני אורח חיים א"ל אם חיים אתה מבקש צפה ליסורין שנאמר ודרך חיים תוכחות מוסר, ר' אומר כו' צפה לתורה שנ' עץ חיים היא למחזיקים בה, ד"א אמר לו הקב"ה היאכל מתמיה עשה ואכול שנ' שמור מצותי וחיה וקשה במאי קמפלגי כי סוף סוף נאמר לשון חיים בכל הארבע אלו א"כ מה ראה כל אחד לחלוק על חבירו ולומר שלא השיב לו הקב"ה כך אלא השיב לו כדברי ומאן יימר שלא השיב לו הקב"ה כולם כאחד גם יש להבין מה שאמר עשה ואכל מה יאכל, ולמה לא הזכיר ברביעי ג"כ לשון צפה למצות כאשר הזכיר בשלש הקודמים, ונראה שתוכן מדרש זה מדבר במה שמסיק מסכת יומא פרק יום כפורים שאל ר' מתיא בר חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי שמעת ארבע חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש א"ל שלשה הם ותשובה עם כל אחת ואחת כו' עיין שם נוסח כל המאחר עד באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו, וכפי הנראה שארבע חלוקי כפרה אלו הם הם הארבע דעות הנזכרים במדרש זה על פסוק תודיענו אורח חיים ומדסיים נעימות בימינך נצח שמע מינה שמדבר בדרכי התשובה ששייך בהם לשון חיים שנאמר כי אם בשובו מרשעו וחיה ועל כולם מסיים ואמר נעימות בימינך כי ימינו של הקב"ה פשוטה לקבל שבים ואותו נעימות שבימין הוא נצח ר"ל לעולם יש צורך כי בכל חלוקי כפרות תשובה עם כל אחת ואחת והנה הסובר אמר הקב"ה היאכל מתמיה עשה ואכול שנאמר שמור מצותי וחיה סובר שדוד בקש לאמר תודיענו אורח חיים במי שעבר על מצות עשה שמתכפר בתשובה לבד כי מדקאמר לו עשה ואכול שמע מינה שמדבר במי שעבר על מצות עשה שיש לו תקנה בתשובה לבד והיינו לעשות המצוה עוד היום כשתבא לידו ומובן זה מן פסוק שמור מצותי וחיה תכף כשישמור המצוה יקבל עליו לעשותה כשתבא לידו אז הוא מתכפר ומצרף מחשבה למעשה ואינו צריך להמתין בכפרתו עד יום כפור לכך לא הזכיר לשון צפה כמו שהזכיר בכולם כי בכולם אינו מתכפר בתשובה לאלתר אלא צריך לצפות עד יום כפור או על היסורין או על יום המיתה אבל אם עבר על מצות עשה אינו צריך לצפות ולהמתין על שום דבר כי בתשובה לבד יכופר ועל זה אמר תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך בקש סליחה על מצית עשה כי בה אינו צריך להמתין על יום צום הכפורים להרעיב גופו אנא אפילו ביום שובע שהוא שבע מאכילה ואינו בכלל רעבון יום כפורים מ"מ יזכה לשמוח את פני השכינה במקום אשר היה תחלה בהסתר פנים בשעת החטא שנאמר והסתרתי פני מהם וגומר לכך אמר לו עשה ואכול שאם תתקן חטא של מ"ע ועוד היום תעשה המצוה אז אכול באותו יום יכול אתה לאכול ואינך צריך להמתין על יום צום, והסובר צפה ליראה כו' נראה לו לפרש שדוד בקש על הכפרה שעל מצות לא תעשה שתשובה תולה ויום כפור מכפר על כן אמר צפה ליראה עד דרך שנאמר כי עמן הסליחה למען תורא שמע מינה שיום כפור וסליחה גורם ליראה את ה', וכן דרש בילקוט דיואל פסוק זה וה' נתן קולו לפני חילו בר"ה כו' כי גדול יום ה' ונורא מאוד זה יום כפור שנקרא יום גדול ונורא ובו מתכפר על לא תעשה, ועל זה אמר תודיענו אורח חיים שבע שמחות את פניך רצה לומר ביום שאני שבע לא שביעה של אכילה אלא שביעה את פניך לבא לראות פני השכינה כי בזאת יבא אהרן אל הקודש, והדורש צפה ליסורין דורש פסוק תודיענו אורח חיים של מחילה על מי שעבר על כריתות ומיתת בית דין שתשובה ויום כפור תולין ויסורין מכפרים ומה שאמר צפה ליסורין מפרש שובע שמחות אל תקרי שובע אלא שבע על שם כי שבע יפול צדיק וקם וכן מסיק שם בסוף המדרש שדרש אל תקרי שובע אלא שבע כו' ונקט שמחות על שם ושמחים ביסורין, והדורש צפה לתורה כו' סובר שבקש כפרה שעל חילול השם שלא יכופר העון עד תמותון וכבר אמרנו שהתורה עומדת במקום מיתה כמ"ש זאת התורה אדם כי ימות באהל כי הממית עצמו על דברי תורה נחשב לו כמיתה ממש ע"ד אם ימית יחיה כי מטעם זה חשב משה להפטר מן המיתה ממש על ידי שהמית עצמו על דברי תורה ורז"ל אמרו שמשה מסר נפשו על התורה שכן כל ימי היותו בהר לחם לא אכל ומים לא שתה ולפיכך נקראת התורה על שמו, ואולי מטעם זה הגיד לנו הכתוב שהיה בן מאה ועשרים שנה כנגד ג' פעמים ארבעים יום שהיה בהר בלא אכילה ושתיה נמצא שק"ך יום מסר נפשו על התורה לפיכך חיה ק"ך שנים כי התורה חיים היא למחזיקים בה וחשב משה שגם משם והלאה יהיה פטור מן המיתה על ידי שיעסוק בתורה על כן סתם ה' מעיינות החכמה כדי שלא יפטור עצמו מן המות הממרק עון חילול השם כדי ללמוד לדורות שעון חילול השם אינו מתמרק כי אם ע"י מיתה ובעל מדרש זה שהזכרנו סובר שעכ"פ יכופר העין על ידי תורה ודורש תודיעני אורח חיים רצה לומר שיש תקוה שישאר בחיים ע"י שובע שמחות ר"ל על ידי התורה הכלולה במספר שבע כדמסיק בסוף המדרש הנ"ל שובע שמחות שובע אלו תורה נביאים כתובים משנה תוספתא תלמוד אגדה, ועל כולם מסיים נעימות בימינך נצח כי התשובה התלויה בימין ה' הוא נצח עם כל אחד ואחד, וזה באור המאמר עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה מיד נתכפר שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם לאלתר משמע, ופסוק זה בווד"י במצות עש' מדנקט ארפא כי לשון רפואה שייך דווקא באבר הנפגם כי רמ"ח אברים הם כנגד רמ"ח מצות עשה כמבואר למעלה על כן שייך בו לשון רפואה אבל עם עבר על לא תעשה שפגם יום אחד מן ימות השנה כי שס"ה מצות לא תעשה הם כנגד שס"ה ימות החמה על כן לתקן גם כן היום שפגם ע"י שיקדש היום הקדוש הגדול והנורא ההוא שנ' כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם לפני ה' כי ביום רצה לומר לפי שפגם איזו יום מן ימות השנה על כן צריך לתקן כנגדו ביום מיוחד ונקט לטהר אתכם הוסיף בלא תעשה לשין טהרה מכלל שעל ידי העבירה היה גורם טומאה לנפשו וזה אינו שייך כי אם בעובר על מצות לא תעשה כי העושה דבר אשר לא יעשה הרי בקום ועשה הוא מטמא את נפשו, אבל העובר על מ"ע אינו כי אם בשב ואל תעשה אינו מוסיף טומאה לנפשו כי אינו מפסיד רק הקדושה שהיה מקדש עצמו ע"י המצוה אלא נשאר במעמדו הראשין והפסיד תוספת הקדושה אבל העושה מעשה אשר לא יעשה מטמא נפשו לכך נאמר לטהר אתכם ולפי שאין יום כפור מכפר כי אם לשבים על כן אמר לפני ה' תטהרו רצה לומר אתם מעצמכם תטהרו לפני בא יום ה' וכדאמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם שמע מניה שתרווייהו צריכי ואמר מכל חטאתיכם משמע גם כן שמדבר בעשה חטא בפועל כי בכ"מ שנאמר בפרשת ויקרא נפש כי תחטא כתיב שם ועשה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנה ש"מ שמדבר בעבר על לא תעשה, עבר על כריתות ומיתת בית דין אין לי די בעינוי יום כפור אלא צריך ליסורין העומדים לו במקום מיתה ממש שנאמר ופקדתי בשבט פשעם זה מדבר בפושע בנפשו כי ידע שבנפשו הוא ועבר ודינן של פושעים שיהיו נשמדים יחד ומ"מ הועילה לו תשובתו שיתמרק העון ע"י יסורין, אבל על חלול השם כולן תלוין ומיתה ממרקת
מאמר שמז
ה"ד חילול השם כגון אנא דשקילנא בשרא מטבחא כו'
ומסיק היכא דמי חילול השם אמר רב כגון אנא דשקילנא בשרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר כו' ר"י אמר כגון אנא דאזילנא ארבע אמות בלא ובלא תפלין רב יצחק בר אבדימי אמר כל שחבריו בושים משמועתו ה"ד אמר רב נחמן בר יצחק כגון דאמרי אנשי שרא ליה מרא לפלניא אביי אמר כדתניא ואהבת את ה' אלהי שיהא שם שמים מתאהב על ידך וכו' נראה שפליגי במשמעות הפסוק כי דברי מחוסרין באור לגמרי, ונראה שדרש הפסוק שנ' ויקרא ה' ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין אכול ושתו נ מחר נמות ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר לכם העון הזה עד תמותון אמר ה' צבאות ובפירוש פסוק זה פליג, כי כבר מצינו שארז"ל מסכת פסחים פרק אלו עוברין שכל תלמוד חכם המרבה סעודתו בכ"מ מחלל שם סמים כו' ובענין אכילת בשר כתיב כי ירחיב ה' את גבולך וגו' פרש"י למדך תורה שלא יאכול בשר כי אם מתוך רחבת ידים של עושר כו' ובפסוק כי יצוד ציד חיה וגו' למדך תורה דרך ארץ שלא יאכל בשר ני אם בהזמנה זאת כי מטעם זה אמר יצחק וצודה לי צידה שלא לאכול בשר כי אם בהזמנה כזאת, על כן אמר רב כגון אנא דשקילנא בשרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר בשלמא אם אשלח דמיהם לאלתר יאמרו הבריות שמתוך רחבת ידים אני אוכל בשר וזה דבר שמותר על פי התורה שנאמר כי ירחיב ה' את גבולך וגו' בכל אות נפשך תאכל בשר אבל אם איני נותן דמיהם לאלתר יאמרו שאין אני עשיר ואני דחוק אזוזי, ומ"מ אני אוכל בשר והרי אני עובר על מה שכתוב בתורה שלא לאכול בשר כי אם מתוך רחבת ידים של עשר וממני ילמדו וכן יעשו אחרים וזה הדבר נקרא חילול השם כי על ידי זה גם עמי הארץ מתוכו ילמדו לשכר יין ותירוש זוללים וסובאים כל היום כי יאמרו והלא דברים ק"ו אם החכמים עושין כן מה יעשו עמי הארץ וזה טעם של הרמב"ם סעודתו בכל מקום מסתמא אינו בעל עושר אחר שהוא מחזר על פתחי בעלים אחרים עושין סעודות, ודרש הפסוק ויקרא ה' ביום ההוא לבכי ומספד וגו' לא דבר הכתוב כי אם על המרבים בסעודות אפי' בימים שהוקבעו לימי תשובה בבכי ומספד כמ"ש וגם עתה שובו עדי בבכי ומספד וגו' ני בילקוט דיוחל דרש מקרא זה וה' נתן קולו לפני חילו בר"ה כי רב מאוד מחנהו אלו ישראל כי עצום עושי דברו שמעצים כוחן של צדיקים כי גדול יום ה' זה יום כפור כו' ועל פסוק זה אמר מיד וגם עתה שובו עדי וגו' אלא אמר הקב"ה כבר קבעתי לכם ימים מוגבלים לימי תשובה והם הימים שבין ר"ה ליוה"כ כי אז אפילו תשובת היחיד מקובלת אחרי שכבר נסתלק מדת הדין ע"י קולו אשר נתן לפני חילו בר"ה כמבואר למעלה פרשת נצבים, והנה הגם כי לא עשיתם תשובה ראויה בימים אלו מכ"מ תשובת רבים מקובלת בכל קראנו אליו לכך אמר וגם עתה רצה לומר אפילו בכל ימות השנה שובו עדי שובו לשון רבים בבכי ומספד כי זה דרך התשובה שפלגי מים ירדו עיני האדם על לא שמרו תורת ה' ומספד לקונן על חטאתיו כי מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו רצה לומר על חטאו יש לו להתאונן, על כן אמר כנגד הימים המוגבלים לתשובה ויקרא ה' ביום ההוא לבכי ומספד וגו' והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן וגו' שמע מינה שעיקר החטא הנזכר בפסוק זה היינו הזוללות והסובאות ומכאן ראה רב לומר שנקרא חילול השם כגון אנא דשקילנא בשרא מטבחא כו' אע"פ שאין מן הפסוק ראיה ברורה לדבריו כי יש לומר שפסוק זה אין מגנה ענין הרוג בקר ושחוט צאן כי אם בימים שהוקבעו לתשוב' כמ"ש ויקרא ה' ביום ההוא לבכי ומספד, ומהיכן למד לומר על עצמו כן בכל ימות השנה שיש חילול השם בדבר מכ"מ הביא שפיר ראיה על כל דבריו לפי שארז"ל אם ראית ת"ח עובר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה כי ודאי עשה תשובה ולפיכך אמר איוב ואף אם אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי בתמיה וכי סלקא דעתך שתלין אתי ומדקאמר שגיתי שמע מינה שמדבר בשגגות ואם כן קשה שגיאות מי יבין ושמא לא עשה תשובה ולמה אמר אל תהרהר אחריו אנא כך פירושו לפי שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא כלל על כן כל תלמיד חכם חושד את עצמו שמא עשה איזו דבר עבירה ונעלם ממנו על כן כל יום הוא מתודה וכל ימיו הוא בתשובה ומכלל דרכי התשובה הוא שממעט בזוללות נשר ויין וכבר אמרנו שלא נקרא זוללות אלא כשהוא דחוק אזוזי ומהדר אחריו אבל מתוך רחבת ידים של עושר התורה התירה לו, ומכאן למד רב לומר כשם שפסוק זה נאמר כנגד ההמון עם שאם ביום אשר קרא ה' לבכי ומספד הם הולכים אחר הרוג בקר ושחט צאן נחשב להם לעון כך אני, כי אצלי בכל יום קרא ה' לבכי ומספד כי כל תלמיד חכם צריך להיות בתשובה כל ימיו ואם כן בזמן שאני לוקח בשרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר אז שתים רעות יש בדבר אחת שהתורה אמרה כי יצוד שלא לאכול כי אם בהזמנה זאת ואני לוקח בשרא מטבחא בלא הזמנה זאת, שניה שאין אני נותן דמיהם לאלתר ואני דחוק אזוזי ולוקח בשר וזה יהיה היתר רצועה לרבים שילמדו ממני דרך הזוללות להדר אחרי בשר ויין אפי' שלא מתוך רחבת ידים של עושר ושלישים על כלו שיאמרו הלח ת"ח כמוני יאות לו להיות כל ימיו בתשובה כאמור ואיך אני להוט ליקח בישרא מטבחא בזמן שאני דחיק אזוזי אין זה כי אם לב הוחל הטהו לתור אחרי התאוה ממנו יראו וכן יעשו כי יאמרו שכן ראוי לעשות וע"כ פסוק ויקרא ה' ביום ההוא לבכי מספד אם מדבר בסתם כל אדם וימי בכי ומספד הם ימי התשובה יש ללמוד מכאן גם תלמיד חכם כי כל ימיו ראוין להיות ימי התשובה כאמור ואם מדבר בתלמיד חכם מש אתי שפיר וכן משמע לשון ויקרא ה' למי קורא ה' ודאי לחסידים ואנשי מעשה שנאמר ולשרידים אשר ה' קורא, וביום ההוא ר"ל שבעצם היום ההוא שעשה העבירה היה אצלו בבל ילין ואתו לא תלין משוגתו אלא באותו יום ישוב אל ה' בבכי ומספד ולפי משגיאות מי יבין ועל כן כל יום ויום יהיה בתשובה מספק אולי לא ידע ואשם, והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן כי מחר נמות רצה לומר דחו את התשובה ליום המחרת מר מחר נמות החומר בצומות והיום נרוה דודים נתעלסה באהבים ואם כך עושין השרידים אשר ה' קורא מה יעשו ההמון עם הלא ממנו יראו וכן יעשו על אחת שרה, ואין לך חילול שם גדול מזה, ודווקא אם לא יהיב דמי לאלתר אבל הנותן דמים לאלתר שזה מורה שמתוך רחבת ידיה של עושר הוא אוכל בשר ולא דרך זוללות יכול להיות שאע"פ שאוכל למעדנים מ"מ יעשה דבר יום ביומו התשובה הראויה לו בבכי מספד כמ"ש אביך הלא אכל ושתה ועשה טוב הלא טוב לו, וה"מ באתרא דלא תבעי הכל כפשוטו ואביי כי לקח בשרא מב' שותפים כו' הכל מבואר כפשוטו בדרך זה, ועל הרמז יתכן לפרש כגון אנא דשקילנא בשרא מטבחא ר"ל כל היום מתאוה תאוה למשוך בשרי ויין ותענוגות בני האדם אשר התיקון על זה דברי הצומות וזעקתם לענות החומר קום אשר נהנה מן תאות העה"ז יותר מן הראוי ובכל יום צום תענית אנו אומר לה ויהא דמי וחלבי שנתמעט לפניך היום כו' זה"ש ולא יהיבנא דמי לאלתר ר"ל דמי וחלבי איני ממעט לאלתר אלא אני דוחה התשובה מיום ליום זהו חילול השם כי התלמיד חכם בל ילין חלב חגי שעשה כל ימיו כחגים עד בקר שהרי מטעם זה אין להרהר אחריו בלילה ודרש זה מן פסוק ויקרא ה' ביום ההוא לבכי ומספד ר"ל ביום אמעבר נאות לשרידים אשר ה' קורא שיהיו בתשובה לאלתר והנה הרג בקר ושחט צאן דוחים התשובה שהיא מיתת החומר על יום המחרת זה"ש כי מחר נמות ומהם ילמדו שאר בני האדם לדחות התשובה מיום ליום על כן נקרא חילול השם, ומה שנקט ל הבקר לשון הרג ואצל הצאן לשון ושחט כי כל עמי הארץ אסור לאכול בשר לפי שעיקר טעם ההיתר לנח היה על שעסק בתור' ונכנס בגדר האדם והדבר הנאכל ישוב להיות כמו האוכל ותקנה הבהמה שלמות גדול באכילתה הרחבנו הסיפור מזה למעלה פרשת שמיני בפסוק זאת החיה אשר תאכלו וכבר ידעת שבהמה דקה נאותה למזג של אדם ואינה בכלל הזוללות כמו בהמה גסה כי כן גם יצחק הקפיד על זה באמרו לך נא אל הצאן לפיכך הזכיר בבקר הרג כאלו הרגם כ"א נאותים למזגו ונאכל בתורת זוללות ומה שמסק וה"מ באתרא דלא תבעי היינו כשאין החכמים תובעים דרכי התשובה מן הבריות יש לחשדם כאלו הם מתירן הזוללות, אבל באתרא דתבעי התשובה לית לן בה כי יאמרו מאחר שאוסר כן לרבים אולי הוא בעצמו אינו יכול לעשות כן כי בלא זה התורה מתשת כחו שנאמר דברי חכמים כדרבונות להורות ההפך לאחרים וכמשמרות קרי בה בסי"ן ובימ"ן בסי"ן וכמסמרות במסמר זה שתולין בו כל דבר כך דברי חכמים כל העולם תולין את עצמם בהם מה שרואין בו כן עושים לפיכך צריכין להיות משמרות שמוציא שפתיו ישמור ויעשה הוא תחלה מה שמצוה לאחרים שלא יבא לידי חילול השם חוץ מן דברי הצומות אע"פ שמצוה לאחרים לעשותן מ"מ הוא אינו רשאי להרבות בצומות ועל המרבה אמרו כלבא ליכול שירותי' לפי שממעט על ידם בתלמוד תורה ועוד שכבר התורה מתשת כחם וזה"ש ויותר מהמה בני הזהר ומלת הזהר מדבר בדברים המתישין כח החומר כדי שיהי' מזהיר כזוהר הרקיע ובענין זהרות זה אמר אע"פ שאמרתי כמסמרות וכמשמרות מ"מ בענין זהירות החומר הם אינן צריכין לעשות כמו שמצווים לאחרים, לפי שהם עוסקים בתלמוד תורה כן ע"י עשות ספרים הרבה הן ונהג הרבה התורה שמלמדים בדבור פיהם הוא יגיעת בשר מיגעים החומר כי על כן נקראת התורה תושיה שמתשת כח החומר וזה"ש אבל באתרא דתבעי לית לן בה וק"ל, רבי יוחנן אמר כגון אנא דאזלינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפלין עיקר חילול השם מגיע מן התפלין כי מי יודע שהולך בלא תורה כי שמא הוא מהרהר בדברי תורה, והתפלין נקראו אות ועל כן נקרא הקב"ה צבאות צבא שיש ני בתוכם אות כמו שד' על התפלין של ראש פסיק וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ור"י דרש מה שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות פרש"י באזני אמר לי והלשון מגומגם לפירושו אלא ונגלה באזני שהנבואה באה באזני הנביא ולא אמרו לו רק שם ה' צבא ת ומכאן הבין הנביא שנרמז לו שיש איזו עון הנוגע בכבוד ה' צבאות ואיזהו הוי אמר זה תפלין כי ה' היינו מה שנאמר כי שם ה' נקרא עליך, צבאות על שם צבא שים לי בהם אות ודווקא שם של ה' צבאות אמר להם אם יכופר לכם העון הזה עד תמותון והיינו על מצות תפלין שאין החכמים נזהרים בהם ומהם ילמדו אחר ם לעשות כמותן, רב יצחק בר אבדימי אמר כל שחבריו בושים משמועתו כגון שאמרו שרא ליה מרא לפלניא דקדק זה מדקאמר בלשון שלילה אם יכופר לכם העון הזה עד תמותון, ש"מ שמדבר כמו שחבריו אומרים ה' יכפר בעדו על מה שעשה על כן כנגד דברי חבריו האומרים תמיד עליו ה' יכפר בעדו אמר הכתוב אם יכופר ר"ל אם יהיו כדבריהם אלא לא יכופר להם עד יום המיתה וכ"א מוסיף על חבירו כי דברי רב שאמר כגון אנא דשקילנא בשרא מטבחא כו' זה מבואר מן פשט המקרא והנה הרג בקר ושחוט צאן ובזה הכל מודים שהפסוק מדבר מזה אך רבי יוחנן הוסיף לומר מדקאמר ה' צבאות ש"מ שיש כאן רמז עוד לדבר אחר שנקרא חילול השם והוא כגון אנא דאזילנא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפלין כל מטעם זה נגלה אלי ה' צבאות רמז לתורה ולתפלין, תורה שנתנו לכ"ו דורות במנין ה' שם של ד', צבאות צבא שיש לי בהן אות והיינו תפלין אע"פ שיש עוד דברים שנקראו אות מכ"מ מדנקט תורה שבימין שמע מינה שאות זה מדבר בתפלין שבשמאל שכן נזכרו יחד בפסוק נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו כדמסיק בברכות פרק א', ורב יצחק בר אבדימי הוסיף כל שחבריו בושים משמועתו ודייק מדכתיב אם יכופר והנ"ל סתם שלא כופר כו' אלא נקט לשון אם כלפי דברי חבריו, האומרים שרי ליה מאריה לפלניא ורוח הקודש משיבם תראו אם יהיה כדבריכם אלא לא יכופר להם, והכל מודים שפסוק זה מדבר בשרידים אשר ה' קורא כי דווקא מהם יש לחוש שילמדו הבריות ויעשו כמותם וזהו שמסיק אביי אומר כדתניא ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא אדם קורא ושונה כו' הורה בזה שעיקר חילול השם מגיע מן תלמידי חכמים כשאינן מדקדקין במעשיהם כי מתוכן ילמדו לשקר
מאמר שמח
באור כל פרשה וילך
כי על קוטב זה סובבת כל פרשת וילך שבא משה להודיע לישראל כמה גדול כח המזכה את הרבים ולעומת זה כמה גדול עונו מנשוא של המחטיא רבים, ועל כן התחיל בוילך משה וגו' הודיע להם שגדול כח חילול השם עד שאפילו דבר קטן שיכשל בו האדם ויגרום בו מכשול לרבים גדול עונו מנשוא עד יום המיתה והביא משה ראיה מעצמו שהרי הוא לא עשה שום עון אחר כי אם זה שלא גרם האמונה להקדיש השי"ת, כי מאחר שהלך בזריזות כהדין עולמתא זה מורה שלא נס ליחה כלל והוא על צד הנס שהרי בכל הזקנים נמצא תשות כח באבריהם בטבע ולמה לא נמצא במשה שום תשות כח בכל רמ"ח אבריו וכי סלקא דעתך שיעשה לו הקב"ה נס זה בחנם אלא ודאי לפי ששמר כל רמ"ח מצות עשה ולא עבר אפילו אחת מהן ושומר מצוה לא ידע דבר רע בשום אבריו כי כל עצמותיו תאמרנה ה' מי כמוך וכן הביא מופת על שלא עבר גם על שום מצות ל"ת שהרי בן ק"ך שנה אנכי היום שמלא ה' שנותיו מיום ליום וזה מופת שלא פגם בשום יום מכל ימיו ע"י איזו לא תעשה אלא היה נזהר בכל שס"ה לאוין על כן כל יום ויום מן כל שס"ה ימים לא הניחו למות בו עד בין שנה לשנה במלאות ימות השנה שנה יוצאה ושנה נכנסת ביני וביני מת משה וכ"ז מופת שלא היה בידו שום עון אחר ולמה מת אלא בעון חילול השם שאין לו כפרה כי אם במיתה ממש שנאמר אם יכופר לכם העון עד תמותון או בתלמוד תורה המכפר כמיתה ממש שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל, לכך הוצרך הקב"ה לסתום ממשה מעינות החכמה שנאמר לא אוכל עוד לצאת ולבא בדבר הלכה, ואם תאמר אם התורה עומדת במקום מיתה ממש ומכפרת גם על חילול השם למה סתם ה' ממנו מעינות החכמה ומה איכפת להקב"ה בזה אם יחיה עוד ויעסוק בתורה על זה אמר כמתרץ יהושע הוא עובר לפניך הגיעו זמנו של יהושע לטול שכרו כמו שדרשו עליו נוצר תאנה יאכל פריה ואין מלכות נוגעת בחברתה על כן היה מוכרח לסתום מן משה מעינות החכמה, ובו ביום הזהיר משה את יהושע שלא יכשל בדבר שנכשל בו הוא שנאמר ויקרא משה ליהושע ויאמר לו לעיני כל ישראל חזק ואמץ וגומר מהו לעיני כל ישראל וכי כל העם רואים את הקול הנ"ל בפני כל ישראל, אלא פירושו לעיני כל ישראל מוסב אשלמטה ר"ל כך אמר משה ליהושע שביותר הוא צריך זירוז במעשיו להיות חזק ואמץ בתורה לעיני כל ישראל ר"ל במקום שעיני כל ישראל רואות כי ממנו יראו וכן יעשו על כן אמר לו שיהיה חזק ואמץ לעיני כל ישראל שלא יטה מני אורח כמלא נימא שלא יקרה לו כאשר קרה למשה שנאמר יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל על כן אמר כאן לעיני כל ישראל חזק ואמץ, כי אתה תבוא את העם הזה וגו' ומאחר שאתה מנהיג שלהם על כן ביותר אתה צריך לדקדק במעשיך וא"ת שגיאות מי יבין ומי יוכל להיות נזהר בזה על זה אמר וה' ההולך לפניך להיות לך לעזר כנגד האומות הוא יהיה עמך להצילך גם מכל שגיאה ורגלי חסידיו ישמור וזה שאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פירוש סתם שמירה הוא שמירת הגוף שאין הנזק מסוכן כל כך אמר רק השמר לך אבל שמירת הנשמה מכל חטא ועון הוא נזק מסוכן מאוד על כן אמר ושמור נפשך מאד, כך בשמירת ה' את יהושע עשה שתי חלוקות אלו לומר שהשמירה טן החטא גדולה מן השמירה מן האומות על כן אמר בשמירה מן האומות ה' ההולך לפניך ובשמירה מן החטא אמר הוא יהיה עמך היינו שמירה מעולה כמובן מן לשון עמך על כן הזכיר ב' מיני שמירה לא ירפך ולא יעזבך לא תירא ולא תחת, לא ירפך לא יתן לך רפיון נגד האומות ולא יעזבך ביד יצרך כמ"ש ה' לא יעזבנו בידו אלא תמיד יהיה עמך וכן לשון תחת גדול מן תירא וק"ל, וכן לישראל אמר תחלה ה' אלהיך הוא עובר לפניך והיינו הוא בענין האומות ישמור לפניך, אבל אח"כ כשאמר להם הוא יהיה עמך מדבר גם כן בשמירה מן החטא כדי לקיים מה שאמר לפני זה ועשיתם להם ככל המצוה דהיינו שמירת המצות, ואחר כך אמר ליהושע כשם שהגורם מכשול לרבים גדול עונו מנשוא כך המזכה לרבים שכרו הרבה מאד וזהו המובן מן פרשת ויקהל שמסיק כף למה באים ליתן שכר למביאיהם כדי ללמוד ק"ו על המזכה לרבי' שמביא ומכניס הבריות תחת כנפי השכינה כמה גדול שכרו שאם טף זה שלא הגיעו לחינוך יש שכר למביאו אל מקום תורה ק"ו למביא גדול וכ"ש רבים לידי תורה או מצות שזכות רבים תלוי בו:
מאמר שמט
דרש על פרשת הקהל במסכת חגיגה
וזהו שמסיק במסכת חגיגה מעשה בר' יוחנן בן ברוקה ור' אלעזר בן חסמא שהלכו לקבל את פני ר' יהושע בפקיעין אמר להם מה חדוש היה היום בבית המדרש אמרו ליה רבינו תלמידך אנו ומימך אנו שותים אמר להם אעפ"כ א"א לבית המדרש בלא חדוש כו' שבת של ר' אליעזר בן עזרי' ובמה היתה הגדה היום אמרו לו בפרשת שבת של הקהל ומה דרש בה הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם א שים באים ללמוד ונשים לשמוע טף למה באים כדי ליתן שכר למביאיהם אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם נאבדה ממנו ועוד דרש בה את ה' האמרת כו' ואף הוא פתח ודרש דברי חכמים כדרבונות כו' ותדע כי בחבורי הנקרא אורח לחיים בארתי כל מאמר זה לצרף כל ג' דרשות אלו שכולם מדברים מענין אחד ונראין הדברים כי למה אמרו שהדרשה היתה בפרשת הקהל והלא היתה גם בפרשת את ה' האמרת ובפרשת דברי חכמים כדרבונות אלא שכולם עניני הקהל כי המובן מן פרשת הקהל שכל ישראל יהיו בקהילה אחת ואגודה אחת וכן וה' האמירך היום דכתיב ומי כעמך גוי אחד שיהיו לאחדים כאיש אחד וכן פסוק דברי חכמים כדרבונות שנאמר בו בעלי אסופות כו' ועל כן נאמר מרגלית טובה כמרגליות איו שדרכן להיות חרוזים בחוט אחד המצרפן והארכתי שם, אך לפי דרכינו יתכן לפרש כל הענין בדרך אחר והוא שמן ג' מקומות אלו יוקח לימוד גודל שכר של הזוכה ומזכה רבים וגודל עונש של הנכשל בדבר אשר בו הוא גורם מכשול לרבים, ואולי מטעם זה אמרו לו תלמידך אנו ומימיך אנו שותין רמזו לו ברמז כל תוכן הדרש שהיה על ענין זה שהתלמידים שותין מימי רבם על כן צריך הרב להזהר בדבריו אשר ישתו התלמידים הבאים אחריו שלא יהיה בהם נפתל ועקש נמצא שם שמים מתחלל כדמסיק בפרקי אבות חכמים הזהרו בדבריכם כו' והשיב להם אע"פ שזה הכלל העולה מן כל הדרוש מ"מ רוצה אני לשמוע גם פשטי הפסוקים אשר מהם הוציא דרש זה כי לא יתכן לומר שלא דרשו כי אם הענין בלא חידוש דבר בפסוקים כי אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש, ואמרו לו שהוציא לימוד זה מן טף למה באים ליתן שכר למביאיהם כי כשם שיש שנר למביא הבריות לידי דבר טוב כך גם בהפך יקבל עונש המחטיא הרבים כי שני דברים אלו שווים ואמר מרגלית טובה כו' כי כל ישראל נמשלו להרבה מרגליות חרוזות בחוט אחד שכל זמן שהמרגלית הראשונה שבחוט קיימת כולן קיימים ובזמן שהראשונה נופלת כולן נופלין אחריה כך בזמן שהחכמים היושבים ראשונה בצל שדי חזקים בתורה ומצוה אז מהם יראו וכן יעשו אחרים כדרך שאמר משה ליהושע לעיני כל ישראל חזק ואמץ ואם בהפך הם נופלים לעת תמוט רגלם מני אורח יושר ואז כולם נופלים אחריהם כי מהם יראו וכן יעשו וכן דרש פסוק את ה' האמרת היום לומר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כך ה' האמירך לומר שאתה גוי אחד בארץ ר"ל כולכם כאיש אחד שבזמן שלוקה באחד מאבריו כולו מרגיש וכן להפך בזמן שמענג אחד מאבריו כולו מרגיש ויותר מהמה באברים הראשים אשר בהם נמשלו ראשי אלופי ישראל אשר מטעם זה אשמת העם תלויה בראשיהם:
מאמר שנ
באור פסוק דברי חכמים
ואח"כ דרש פסוק דברי חכמים כדרבונות וכמשמרות כו' כי באותו פסוק נרמז כל הענין באר היטב מדכתיב כמשמרות בסי"ן ובשי"ן כמו שפרשנו למעלה, וזהו שנאמר בקש קהלת למצוא דברי חפץ וגו' וקשה למה הזכירו כאן בשם קהלת שכבר הזכיר כמה פעמים אלא שר"ל על שרצה לדרוש הדרש מבואר בפרשת הקהל על שם זה קראו קהלת כי בדרוש זה גלה לנו שכל ישראל בקהלה אחת להרע או להטיב כי כמו שלטובה ארז"ל אפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כך חוטא אחד יאבד טובה הרבה כי זה מן המובן מן פרשת הקהל אחר יום ראשון של חג שבו נעשו כל ישראל אגודה אחת בארבע מינים כמבואר למעלה פרשת נצבים ובהבאות הטף חתם כל הענין להורות שיש שכר למביאיהם כי כל המכניס חבירו תחת כנפי השכינה ומוציא יקר מזולל שכרו אתו ופעולתו לפניו נמצא שמה שעושה לחברו כאלו עושה לעצמו כי זכות הרבים תלוי בו, על כן אמר דברי חכמים כדרבונות המטה ומכוין הפרה לתלמיה כך דברי חכמים מכוונין פרה סוררה ישראל לדרך הישר מדרכי מיתה לדרכי חיים אי מה דרבן מטלטל כו' כי כל עניני מוסר הנעשים בחזקת היד במקל ורצועה לטול מקל להכות על קדקדם בסור המכריח ישוב לסורו כמו שכתוב הכל היום יחרוש החורש א"כ מאחר שהדרבן מיטלטל שמא תאמר כך דברי חכמים מטולטלין ואינם קבועים אלא בסור המוכיח ישוב לסורו ת"ל וכמשמרות שהם קבועים לא ימושו כמ"ש אזן שומעת הוכחת מוסר בקרב חכמים תלין לשון לינה מורה על הקביעות, אי מה מסמר חסר ולא יתר כך ד"ת אין בהם יתרון כי כל דורש אי אפשר לו להזכיר כל פרטי ענינים אשר הדור צריך להם כמו שפרש"י על פסוק ויותר מהמה בני הזהר ואם כן אין שלימות בדבריהם אחר שלא יובן מהם יותר ממה שהדורש מפרט ת"ל נטוע ם מה נטיעה זו פרה ורבה כך ישמע חכם ויוסף לקח ונקט כמשמרות בשין כמבואר למעלה, בעלי אסופות כו' הכל בארנו יפה בעמודי שש עיין שם ותמצא פירוש נפלא על מרז"ל שמא יאמר אדם הללו פוסלין כו' ת"ל נתנו מרועה אחד ומה שקשה במאמר שם תמצא יישוב על כל הספיקות שבו, גם יתכן לפרש שלכך היה הקהל זה דווקא אחר יום ראשון דחג הסוכות לפי שבכל ימות השנה דווקא תשובת רבים מקובלת, ויחיד דווקא בין ראש השנה ליום כפורים על כן מן ראש השנה והלאה אין כל כך צורך בהקהל זה אחר שגם תשובת היחיד מקובלת עד יום כפור ומן יום כפור עד סוכות אין עושין עונות עד יום של סוכות ראשון לחשבון עונות על כן צוה ביום ראשון דחג על אגודות ד' מינים להורות שמן היום ההוא והלאה צריכין להיות אגודה אחת כדי שיהיו השבים רבים ויהא מקובלין בכל ימות השנה כדמסיק בר"ה פרק"א אמר רבי שמואל משמיה דרב מנין לגזר דין של צבור שאע"פ שנחתם מתקרע שנ' כה' אלהינו בכל קראינו אליו והכתיב דרשו ה' בהמצאו ל"ק הא ביחיד הא בצבור ויחיד אימת אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אלו י' ימים שבין ר"ה לי"כ דכתיב ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל כו' ע"ש וקשה מאי משמע כאן ביחיד אם מדכתיב יעזוב רשע דרכו וגומר מ"מ קשה למה התחיל בלשון רבים דרשו ה' בהמצאו ויתכן לפרש דרשו וקראהו מדבר בתפלה לכך נקט בתפלה לשון רבים כי לעולם אין תפלתו של אדם נשמעת כי אם בצבור שנ' הן אל כביר לא ימאס ומה שאמר בהמצאו ובהיותו קרוב לרבותא נקטיה אפילו בעשרת ימי תשובה כי סד"א מאחר שהתשובה והתפלה בכל ימות השנה שווין שאינן מקובלים כי אם מן רבים א"כ שמא תאמר גם בעשרת ימים אלו יהיו שוין וכשם שתשובת יחיד מקובלת בימים אלו כך התפלה של יחיד קמ"ל שאפי' בהמצאו ובהיותו קרוב צריך רבים לקריאה דהיינו תפלה אבל לתשובה אין צריך רבים אלא יעזוב רשע דרכו וגומר וישוב אל ה' וירחמהו וגו' וטעמו של דנו לפי שמן ר"ה ע"י השופר נתהפך דין לרחמים ובמדת הרחמים יכיל אפי' היחיד לעמוד זה שאמר הכתוב וישוב אל ה' דהיינו מדת הרחמים וירחמהו, ואל אלהינו דווקא כי ירבה לסלוח ר"ל אל מדת הדין של כל ימות השנה ישוב בזמן שרבים עושין תשובה ואז ירבה לסלוח ר"ל לרבים וכן אמר משה על עצמו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו כמו שיתבא' לקמן במקומו בעז"ה
מאמר שנא
במדרש נמשלה תפלה למקוה ותשובה לים
וראיה לדברינו ממה שמסיק באיכה רבתי שאל ר' חלבו את ר' שמואל בר נחמן אמר ליה לפי ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהו דין דכתיב סכות בענן לך מעבור תפלה אמר ליה נמשלה תפלה למקוה ונמשלת תשובה לים מה מקוה פעמים פתוח פעמי' נעול כך שערי תפל' פעמים פתוחים פעמים נעולים אבל הים לעול' פתוח כך שערי תשובה לעולם פתוחים הה"ד כה' אלהינו בכל קראנו אליו ואין קריאה אלא תפה שנאמר והי' טרם יקראו וגו' ע"כ, וברבתי פר' ואתחנן יש גרסא אחרת ומ"מ רצוני ליישב נם גרסא זו כי היא תמוה מאוד כי מה שמסיק ואין קריאה אלא תפלה סתר כל דבריו הראשונים וגרסא זו מחק בעל מתנת כהונה אמנם כך הגרסא בדפוס ישן וכן בספר כלי חמדה פרשת נצבים, ועוד שלא פירש אימתי שערי תפלה פתוחים או נעולים ודמיון המקוה והים מה טיבו לכאן, וכפי הנראה שההבדל שביניהם הוא הדבר שהזכרנו למעלה כי שערי תשובה לעולם פתוחים בין לרבים בין ליחיד, לרבים בכל ימות הכנה וליחיד בעשרת ימי תשובה אבל שערי תפלה לעולם אפילו בעשרת ימי תשובה צרינין רבים כשיש לו בית הכנסת בעירו זהו שמסיק שנאמר בכל קראנו אליו קראנו לשון רבים משמע שמלתא דפסיקא היא שמדבר בדבר שלעולם הוא יותר טוב בצבור על כן אמר ואין קריאה אלא תפלה דווקא תפלה צריכא רבים לעולם אבל תשובה אינה צריכה רבים לעולם שהרי בעשרת ימי תשובה מתקבלת אפילו מיחיד ופסוק בכל קראינו ממש דוגמת הפסוק דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב ולרבותא נקט בהמצאו כאמור, וסכותה בענן לך מדבר בתפלת יחיד דווק' אבל של רבים נשמעת לעול' ודמיון המקוה והים כדרש ר"ע פ' יו"כ אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורין וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם, ואומר מקוה ישראל מה המקוה מטהר את הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל וק' מאי ואומר אלא שר"ל שישראל מיטהרין ע"י התשובה והתפלה, ורצה לפרש פסוק וזרקתי עליכם מים טהורים במי הים שדווקא הקב"ה הזורק כי הים אינו עשוי בידי אדם אלא בידי הקב"ה ע"כ הקב"ה יזרוק מן אותן המים הרבים הפתוחים לעולם על ישראל ע"י התשובה הצריכה עזר אלהים שנאמר השיבנו ה' אלהיך ונשובה שובינו אלהי ישעינו, ואח"כ הביא פסוק גם על התפילה התלויה בנו לבד והמשילה למקוה והביא שני פסוקים אלו על מה שאמר לפני מי אתם מיטהרין ע"י התפלה ומי מטהר אתכם ע"י התשובה ונקט לשון אשריכם לצרף אליהם גם הצדקה כמ"ש אשריכם זורעי על כל ימים לצרף זרעו לכם לצדקה על כל שני מיני מים שהזכרנו כי שלשתן חברו על עמק שוה להיות לאדם למג"ן בנ"שמתו ובג"ופו ובמ"מונו כי התשובה בצומות תיקון הגוף והתפילה שפכי כמים לבך ואשפוך את נפשי כי התפילה בחלק הדבור והיינו נפש השכלית שנקראת נפש המדבר והצדקה תיקון הממון והיינו ג' פעמים קול בהזכרנו בפ' נצבים קול שאון מעיר קול מהיכל קוי ה' משלם גמול לאויביו כי צום ממון קול כולם במספר קול וכולם תלוין בקול כמבואר שם:
מאמר שנב
ביאור פרשה למה צמנו ולא ראית
על שלשתן הזהירם ישעיה בהפטרת יום כיפור מן פסוק למה צמנו ולא ראית פסוק הלא פרוס לרעב לחמיך מדבר בטעות הנופל בעניני הצומות, ומן פסוק הלא פרוס לרעב לחמיך מדבר בצדקה ובפסוק אז תקרא וה' יענה מדבר בתפלה וכלפי שאמר לשון אז בתפילה ובצדקה אז תקרא וה' יענה תפלה אז יבקע כשחר אורך על הצדקה אמר לסוף גם כנגד הצומות אז תתענג על ה' וקאי על פסוק אם תשוב משבת רגליך שמדבר ביום כיפור כמו שדרשו על פסוק לקדוש ה' מכובד יום כיפור כו' ועליו קאי אז תתענג ר"ל כנגד עינוי הצום ענג על ה', ובהפטרה זו מבואר מן פסוק ותפק לרעב נפשך שהמפייס לעני בדברים טובים מתברך בי"א ברכות ע"כ קול במספר ממון רמז בו למעשה הצדקה שעיקר מצותה בהשמעת קול פיוסים לעני כמ"ש כופר נפש איש עשרו ובאופן זה כשרש לא שמע גערה קול ענות אלא קול הנחה ותנחומין ודברים המתישבין על הלב, והפטרת שובה מבואר שגם התשובה עיקרה בקול וידוי שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ע"כ צום בגמטריא קיל להורות שהקול של וידוי שקול כמו הצום ויכול להיות שרמזו בגמרא לשלשתן כי על כן סמך לדרש של פסוק דרשו ה' בהמצאו ענינו של נבל הכרמלי להיות שגזר דין שנחתם מתקרע ע"י תשובה תפלה וצדקה המעבירין רוע הגזירה ורמז שלשתן דרשו ה' היינו תשובה קראהו בהיות קרוב אין קריאה אלא תפלה ורמז בהמצאו ובהיותו קרוב לעשרת ימי תשובה ועדיין לא שמענו שעשרת ימי תשובה צריכין גם לצדקה ע"כ הביא פסוק ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל על שהיה צר עין ולא נתן צדקה וק"ל, ובאור כל פסוקים אלו תמצא בחבורי עמודי שש וכן לקמן פ' האזינו:
מאמר שנג
שובה ישראל עד ה' אלהיך
ומה שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך כמדבר ליחיד ואח"כ אמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' כמדבר לרבים, כפי הנראה שהוא מיושב ע"ד שארז"ל גדולה תשובה שאפילו בזמן שיחיד עושה אותה מוחלין לו ולכל העולם כולו שנאמר ארפא משובתם אהבם נדבה כי שב אפי ממנו והנה סוף הפסיק הזה האמור בענין הוא פירוש על תחלת הענין המדבר בתשובה שיחיד עושה אותה ורבים מתכפרים כאלו עשו המה התשובה לכך אמר קחו עמכם דברים ומ"מ הענין צריך באור מה ענין כפרה זו לכל העולם שנא עשו עדיין תשובה, ויתכן לפרשה שכל התשובה צריכה לצומות ובכי ומספד כמ"ש וגם עתה שובו עדי בצום ובכי ומספד כי על ידיהם יסלק ה' חרון אפו מן העולם וכשיחיד עושה כל זה אז הוא גורם סילוק האף מן העולם ואז רחמים בעולם ואז הקב"ה מקבל מן רבים אפילו ודוי דברים לבד בלא צומות וזה"ש שובה ישראל וגו' שהיחיד ועשה תשובה שלמה כהוגן ככל תנאי התשובה ואז יסתלק חרון אף ה' מן הארץ ועי"ז אמר לרבים קחו עמכם דברים ושובו אל ה' זהו שאמר ארפא משובתם ע"י וודוי דברים לבד ולמה כי שב אפי ממנו כבר גרם היחיד סילוק האף מן הארץ ואז רחמים בעולם, זה"ש אמרו אליו כל תשא עון שעל ידי תשובת היחיד ישא כל אפילו לרבים וקח טוב להחזיק לו טובה כדדריש בגמרא ונשלמה פרים שפתינו כי הקרבן בא נפש תמורת נפש האדם אך שאין בקרבן כח הדבור להיות כפרה על דבור האדם על כן אמר כנגד חסרון הדיבור ונשלמה פרים רצה לומר מה שחסר מן הפרים נשלמה בשפתינו והיינו הודוי ועיין לקמן פרשת האזינו פירוש אחר על כל פסוקים אלו ויש עוד רמז במה שאמר וקח טיב ע"ד שנאמר קרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' כי אם תקרע לבב לשני חלקים יהיה כל חלק מספר י"ז חלק טוב וחלק רע החלק רע היינו ח"ט בלא א' בסוף כדרך שאמרו דורשי רשומות אגוז בגמטריא חט מספר י"ז וחלק טוב ג"כ י"ז ואל בגדיכם שאל תקרע בגד אלא ישאר שלם ותצרפו אל מלת טוב יעלה הכל למספר כ"ו שם של רחמים זה"ש ושובו אל ה' כם של ד' על כן אמר כאן כל תשא עון רצה לומר חלק חט יהיה מנושא וקח חלק טוב כי לבב האדם כולל שני לבבך חט וטוב חלק היצר הרע והיצר טוב וסמך לפירוש הנזכר ממה שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך רצה לומר היחיד יעשה תשובה שלמה בכל תנאי עד שיגרום שיעמוד הקב"ה מן כסא דין וישב בעבורו על כסא רחמים זה"ש עד ה' רצה לומר שיעשה ה' מן אלהיך רצה לומר רחמים מן דין ואז כשישב ה' על כסא רחמה בעבור יחיד זה ששב אפי ממנו אז באותו זמן נקל לרבים לשוב בכל דהו בקיחת דברים לבד שובו אל ה' מדת הרחמים כי כבר ישב ה' על כסא רחמים עבור היחיד ואגב ינצלו רבים כשיקחו עמהם דברים לבד שמצד שורת הדין לא היה נכון לקבלם אבל כשהקב"ה יושב על כסא רחמים מתפייס אף בדברים שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה'