שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת ויהי מקץ · מאמר סד
באור פסוקי ויכוח יוסף עם אחיו
ויוסף הוא השליט. אע"פ שהיה השליט המושל בכל אשר לפרעה מ"מ הראה לכל הבאים לשבר בר עניני אהבה ואחוה וריעות כאלו היה מכיר אחת כולם על כן הוא המשביר בעצמו ובכבודו לכל עם הארץ, וכן לא שאל לשום באים מאין באתם כי שאלה זו אין בה צורך כי אם בזמן שתואנה הוא מבקש להעליל ובלאו הכי אין צורך בשאלת מאין באתם, וזה"ש ויתנכר עליהם וידבר אתם קשות ויאמר אליהם מאין באתם כי שאלה זו להעליל אבל ויתנכר הוא מלתא אחריתא שלא הראה להם אחוה וריעות מצד שלא שאלם אם באו לשבר בר כדרך ששאל לכל הבאים אך בעלילה לבד בא עליהם, והם הבינו מדבריו כי לדעתו לא באו לשבר אוכל על כן השיבו לו יותר ממה ששאל ואמרו מארץ כנען לשבר אוכל, ואחר כך עשה פירוש על דבריו ואמר מה ששאלתי אתכם מאין באתם ולא שאלתי כן לשום באים לפי שראיתי בכם שינוי מה שלא ראיתי בשום באים לשבר בר כי עשרה אנשים נכנסו בעשרה שערי העיר כו', ובדרך רמז אמר שסתם מרגלים למלחמה הם עשרה וראיה מן מרגלים דמשה שהיו עשרה שבאו לראות ערות הארץ וחסרונה צא מהם יהושע וכלב שבאו לראות מעלת הארץ, ובדרך פשוטו אמר להם שני דברים מה שאמרתי לכם מאין באתם כי חשבתי שוודאי מרגלים אתם מאחר שעשרה נכנסו בעשרה שערי העיר, ועוד מופת על זה כי ערות הארץ באתם לראות רצה לומר עבדי מצאו אתכם בשוקא דזונות על כן חשבתי שאין רעב בארצכם שהרי אסור לשמש בשני רעבון ועוד שרועה זונות יחסר לתמו כאמור, ויאמרו לא אדוני כו' כי שאלת מרגלים אתם יובן בשני פנים או עכשיו אתם באים לרגל מקום זה או כבר מרגלים אתם במקומות אחרים כל אחד במקום מיוחד ומשם באו אחד אחד על כן נכנסו בעשרה שערים כל אחד בא מדרך מיוחד, על כן הוצרכו להשיב על שתיהם מספק, אם אמר מרגלים אתם פה כי במקום זה באתם לרגל, על זה אמרו לא אדוני ועבדיך באו לשבר אוכל, כי פה אין לנו עסק אחר זולתו, ואם אמר מרגלים אתם כבר במקומות אחרים על זה השיבו ואמרו לא היו עבדיך מרגלים גם במקומות אחרים כי כלנו בני איש אחד נחנו ואיך יתכן שאיש אחד ירצה לכבש עשרה מקומות וקל וחומר ארצות, וישלח כל בניו לרגל, וזה מופת שלא היו עבדיך מרגלים מעולם, ויאמר לא כי ערות ארץ באתם לראות שהרי נמצאתם בשוקא דזונות דהיינו ערות הארץ, ואם הייתם באים לשבר אוכל והי' רעב בארצכם לא הייתם נמצאים בשוקא דזונות כי אסור לשמש בשני רעבון אלא ודאי לא לשבר בר באתם כ"א לרגל, והם השיבו שנים עשר אחים כו' והאחד איננו והוא היה יפה תואר על כן הלכנו לבקשו שמה אולי נמכר אל הזונות, ויאמר אליהם הוא הדבר אשר דברתי מרגלים אתם כו'. כי כבר שמעתי מפי השמועה שאיש אחד מארץ כנען היו לו ארבעה נשים והאחת אהובה מכולם ונתקנאו בזרעה בני השנואות ומכרו מצרימה כל זרעה ומסתמא שזהו האח אשר אתם מבקשים ולמה לא תבקשו גם השני כי מפי הסברא נראה שוודאי כל זרעה אבדתם, אלא ודאי שקר אתם אומרים שהקטן את אבינו היום ואם כן כל דבריכם שקר וזה מופת שמרגלים אתם, בזאת תבחנו אם תביאו אחיכם הקטן הנה אז יאמנו דבריכם ואז יכול להיות שאיש אחד יש בארץ כנען אשר שמעתי עליו כן נראה לי. ד"א כנפי שאמר והנה הקטן את אבינו היום מצא לו מקום להכחישם ולומר אלו הייתם מבקשים אחיכם אם כן למה לא הלך עמכם לבקשו גם אחיו מאמו כי קרוב הוא אליו יותר מכם אלא ודאי לא לבקשו נכנסתם, בזאת תבחנו כשתביאוהו הנה ואראה שעדיין קטן הוא ואינו ראוי לשליחות. ופשוטו הוא שיוסף אמר, הוא הדבר אשר דברתי מרגלים אתם כי גם לדבריכם אתם מרגלים כי באתם לרגל ולחפש ולחקור אחר אחיכם כי גם זה דומה להתרגלות ואם כן אני טוען שלא לרגל אחר אחיכם באתם אלא לרגל הארץ כי אומר אני שלא נאבד לכם שום אח ועליכם להביא ראייה על ידי הבאת אחיכם הקטון שלא רצה אביו לשלחו מחמת הסכנה פן יקרהו כמו שקרה לאחיו כששלחו בדרך. ובזה מתורץ גם כן מה שאמר תחילה ויבחנו דבריכם ואח"כ אמר ויאמנו דבריכם כי אמר מתחילה שאף אם תימצי לומר שתביאו אחיכם הקטון מכל מקום דבריכם צריכין בחינה עדיין אם לרגל אחר אחיכם הנאבד באתם או לרגל הארץ כי סוף סוף הודותם לדברי במקצת אלא שבאתם לרגל אמנם אחר אחיכם הנאבד, והם לא רצו לקבל זה כי אמרו כולי האי ואולי על כן חזר ואמר שכאשר תביאו אחיכם הקטון יאמנו דבריכם בלא בחינה על כן נתרצו ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו וגו' כי ראו שעלילת מרגלים אתם נתחזקה עתה על ידי שהוצרכו להגיד שלכך נכנסו בעשרה שערי העיר לבקש האח הנאבד ובזה נחשבו כמודה במקצת כי על כן מצא בו מקום לומר הוא הדבר אשר דברתי מרגלים אתם אחר שספרו לו שלכך נכנסו בעשרה שערי העיר לבקש אחיהם, כי לולא הודאה במקצת זו לא היה יכול לחזק עלילה של שקר לאמר בלא טעם מרגלים אתם כי כל אדם בחזקת כשרות הוא עד שיודע לך במה נטרף, אך מה שנכנסו בי' שערי העיר גרם להם עלילה זו ואם כן חטא המכירה הביאם לידי עלילה זו כי ע"י המכירה נתגלגל הדבר שבאו לידי עלילה זו ע"כ התודו עכשיו ואמרו אבל אשמים אנחנו וגו', ועוד התודו ואמרו בהתחננו אלינו ולא שמענו לרחם עליו וזה האיש נכרי ומרחם עלינו ואמר ויאמנו דבריכם אף ע"פ שיש רגלים לדבריו כאמור מ"מ מצד רחמנותו הוא מותר לנו ואנחנו לא רחמנו על אחינו, ויען ראובן וגו' וגם דמו הנה נדרש ר"ל מרגיש אני בעלילה זו שדמו נדרש כי מטעם זה הקרה ה' לידינו שנביא הנה את בנימין כי הוא אחיו של יוסף והוא גואל הדם על כן רצה ה' שיהיה שם ויראה נקמת דם אחיו מיד שמעון אשר השליכו לבור כפירש"י, ויש ששה אלפין ר"ת של איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו כנגד ששה אלפין שבפסוק בראשית לומר שכל כך גדלה אשמתם עד שכמעט גרמו הירוס כל העולם אשר יסודו על י"ב שבטים כנגד י"ב מזלות כדמסיק בילקוט פ' וישב זה הירוס כל מעשה בראשית הנכללים בפסוק ראשון כי יש אלף בכל תיבה חוץ מן תיבת השמים שאין בו אלף כי השמים אינן בכלל שיתא אלפא הוי עלמא כי אם מכלל אלף השביעי חד חרוב רמז לעה"ב כי רוח האדם היא העולה למעלה ש"מ שהשמי' מיוחדים אל העה"ב מאחר שעלית הנשמה שמה, ובא ענין זה ברמז בפסוק קחו מזמרת הארץ בכליכם ותרגומו מדמשבח בארעא וק' כלל ופרט למה לי הלא פרט אחר כך את כל מה שראוי ליקח ואם כן מזמרת הארץ למה לי אלא רוח הקודש נזרקה ביעקב כדרך שאמר ושילח לכם את אחיכם אחר פירש"י אחר זה יוסף כך בדבריו אלה רמז שע"י הליכה ודורון זה יתבשרו שיוסף קיים ודבר זה גורם לזמרת הארץ שיחזרו מוסדות ארץ שנים עשר למקומן ועי"ז יריעו תחתיות ארץ יזמרו אל ה' כי יסודם קיים: