שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת ויהי מקץ
מאמר ס
מדרש קץ שם לחושך כו'
ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור, ימים מיותר כי ודאי שנתים שתי שנים במשמע:
ובמדרש הרבתי זה"ש קץ שם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר זמן נתן לעולם כמה יעשה באפילה, מה טעם קץ שם לחושך כ"ז שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם נעקר יצר הרע מן העולם אורה ושמחה בעולם עבר אופל וצלמות מן העולם, דבר אחר קץ שם לחושך זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה בבית האסורים כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים עכ"ל, וקשה מה ענין שני דרשות אלו לצרפם יחד, ועוד קשיא וכי איוב בא לאשמעינן שיוסף היה בחושך ומי לא ידע בכל אלה, ומה קשה לו בפסוק ויהי מקץ עד שהוצרך תרץ הקושיא עם פסוק קץ שם לחושך, ונראה שבא לתרץ ייתור של ימים כנ"ל אלא ודאי כך פירושו שקודם כלות שנתים אלו היו ליוסף ימי חשך כי הימים נהפכו לו ללילית, ואחר שיצא מן האסורים אחרי כלות שנתים אלו, התחילו הימים ימי אורה שלו ולילה כיום יאיר והם ימי אורה ושמחה, וכדרך שנאמר ויהי מקץ שלשים וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה כי גם שם פירושו שאחר ימי החושך התחילו ימי אורה כעצם היום לטוהר, ואכתי קשה מאי קמ"ל ומי לא ידע בכל אלה שכל זמן שהיה בבית האסורים אור חשך באהלו ובצאתו אור נגה באהלו, וימים למה לי, על כן בא כמתרץ ולומר שאין אור וחושך האמור כאן, מדבר בסתם טובה או רעה הנוגעת בגוף האדם לבד כי אין השלימים מקפידין עליו כ"כ אלא עיקר הקפדת השלימים על שלימות הנפשי, כי בזמן שנלכדו במצודת יצר הרע אז נראה להם דמות חושך ענן וערפל וכשהם יוצאים מפח מוקשות היצר הרע אז אורח צדיקים כאור נוגה כי מבית האסורים יצא למלוך, וכן היה ביוסף שהיה אסור עשרה שנים בעבור יצרו הרע אשר רצה להכשילו באשת פוטיפר ולא היה כח ביד יוסף לעמוד כנגד יצרו מכל וכל לכובשו לגמרי אלא עשה בו פטפטי דברים בעלמא כארז"ל שפטפט ביצרו רצה לומר פטפוטי דברים היו כאן שנתוכח עמו היצר הרע ולא היה בידו כ"כ כח לכובשו מכל וכל אלא דרך פשרה נעץ עשר אצבעותיו בקרקע ויצא הזרע מביניהם על כן הוצרך להיות אסור כנגד עשרה אצבעותיו עשרה שנים ועוד שתי שנים על שפנה אל רהבים ואמר זכרתני והזכרתני, ושתים עשרה שנה אלו היה בחשך במאסר כנגד עשרה עניני חושך ששלט בו יצרו וגרם לו הוצאת זרע בעשרה אצבעותיו וגרם לו לאמור שני תיבות אלו אשר בהם פנה אל רהבים על כן נאמר כאן ימים רוצה לומר ויהי מקץ אחרי כלות עשרה שנים שנגזרו עליו על שהלך בחשכת היצר הרע והם רמוזים במקץ נאמר כאן מקץ ונאמר להלן מקץ עשר שנים מה להלן עשר בנים אף כאן עשר שנים ועוד שנתים, התחילו הימים ימי אורה, הן סתם אור, כן אור מן חשכת היצר הרע, כי כבר יצא מתחת ידי היצר הרע המביא אופל לעולם, על כן דרש פסוק קץ שם לחושך כי אותו קץ מדבר גם כן בקץ הבא אחר עבור חשך של יצר הרע כי כל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, ולכך מביא פסוק אבן אפל וצלמות מן היצר ברע שנקרא רבן גורם האופל וצלמות, וכן נאמר ביוסף ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל וארז"ל ויפוזו כמו ויפוצו על הוצאת הזרע, ועל שלא נכשל ממש אמר מידי אביר עקב היתה זרת לו כי נראה לו דמות דיוקנו של יעקב כו' ועל מה שהוציא הזרע אמר משם רועה אבן ישראל רועה לשון שבירה מלשון תרועם בשבט ברזל ומלשון ירעוך קדקד וכן ורעה ארץ אשור וכן רבים ור"ל משם רעה אבן ע"י שיצא הזרע מבין זרועי ידיו משם רעה ושיבר את יצרו שנקרא אבן ישראל, כי לישראל הוא לאבן נגף ולצור מכשול יותר מלאומות כארז"ל כי הגדיל לעשות שמניח האומות ומתגרה בישראל, ועל אותו אבן ישראל דרשו כאן פסוק אבן אופל וצלמות כי היצר הרע שנקרא הבן הוא המביא חשך לעולם ומ"מ הקב"ה קץ שם לחושך כי לעולם הבא יסיר לב האבן מקרבנו כי לא לנצח יריב בנו, על כן צירף ב' דרשות אלו לפרשה זו לתרץ בהם יתור לשון ימים לומר שקודם שסבל יוסף כל העונש היה דומה ליושב עדיין בחשכת היצר הרע ואחר שקבל כל עונשו מקץ עשר שנים ועוד שנתים אז התחילו ימי אורה שלו והודיע לנו הפסוק כל זה להורות שהצדיק אורו של עולם כי בעצם הזמן ההוא שיצא יוסף מאפילה לאורה נתגלגל על ידו להוציא גם כן את כל העולם מאפילה לאורה ע"י פתרון החלום להציל את כל העולם מן חשכת הרעב כמו שכתוב מקץ שנתים שנתהוו ימים של אורה ליוסף נתנלגל על ידו החלום של פרעה והנה עומד על היאור כי יאור משמש לשון נהר ולשון אור וגם נהר לשין נהורא ואורה ויו"ד של יאור רמז אל מקץ י' שנים של יוסף הביא אורה לעולם ע"י פתרון החלום, ותדע שלשון יאור מורה על האור והמעלה כי בפרות הטובות כתיב והנה מן היאור עולות רצה לומר נתעלו במעלה מן היאור אבל בפרות הרעות אמר עולות מן היאור לפי שעולות משמש לשון סילוק ר"ל שנסתלקו מן מעלית היאור והם ימי החשך של רעבון על כן הקדים כאן לשון עולות, ועל כן באו כולם במספר שבע כי כל המאורות של מעלה כלולים בשבעה כוכבי לכת אשר כנגדם באו שבעה קני המנורה כמו שיתבאר לקמן בפרשת בהעלותך בע"ה, על כן בזמן שהמאורות למעלה משמשין להאיר לארץ ולדרים עליה ממגד תבואת שמש וממגד גרש ירחים אז שובע בעולם ונראין הבריות בעין יפה זה לזה, וזהו ענין שבע פרות שהראו לו יפות מראה ובריאות בשר כי שבעה אלה עיני ה' המשוטטות בכל הארץ מאירים לארץ ואור להם במושבותם, אמנם בזמן הכעס המאורות אספו נגהם ואינן מאירין לתחתונים לשלוח את הברכה בכל תבואתם אז אור חשך באהלם, וזהו ענין ז' פרות רעות מראה וכנגדם נמשכו ז' שנה או של שובע או של רעבון, ויותר מדוקדק הענין בשבע שבלים עולות בקנה אחד וגו' כי כבר אמרנו ששבעה כוכבי לכת הם כנגד ז' קני המנורה שכולם עולין בקנה אחד כי קנה אמצעי עיקר המנורה והוא כנגד השמש האמצעי בסדר שצ"ם חנכ"ל המאור הגדול שבכולם אבל בשבלים הרעות לא הזכיר בקנה אחד והוא מבואר לפי דרכי מדרש זה אשר עיקרו בא להורות איך שיוסף יצא מאפילות היצר הרע לאורה על כן נתגלגל זכות על ידו, ומאי שהביא אורה לעולם על ידי פתרון זה אשר על ידו נשמרו מן שני הרעב להאיר ארץ מאפילה זו שגם כל שני החשך יהיה אור להם מן ז' מאורות של מעלה, גם יתכן לפרש עולות בקנה אחד של אחד ב"ה לפי שכל פרקמטיא של משה היתה בלשון אז לפי שמשמעתו עתו אחד רוכב על ז' כי הקב"ה אחד רוכב על כל המערכה הכלולה במספר ז' וזהו גם כן סוד המנורה שגובהה ח"י טפחים כנגד חי העולמים אשר ממנו יתברך יסתעפו שבעה נרות כמ"ש שבעה אלה עיני ה' משוטטות בכל הארץ ומסיק ברבתי פרשת בהעלותך ששבעה נרות של מנורה הם כנגד ז' כוכבי לכת על כן כולם עולין בקנה אחד כדרך שכל ז' כוכבי לכת הושפעו מסיבה ראשונה ית' והיינו בקנה אחד, כי מלבד מה שהלשון משמע קנה ממש יש במשמעותו גם לשון קנין כי כלם מושפעים מן אל אחד קונה שמים וארץ וכל צבאם, כך שבע שני שובע אילו באו מן קנה אחד ר"ל מן סיבה ראשונה ית' אשר השפיע בפועל בשבעה כוכבי לכת, אמנם הרעה אינה באה כי אם בהסתרת פנים ולא ה' פעל הרעות בפועל על כן לא נאמר בשבלים הרעות עולות בקנה אחד כי הרע אינו קנין אלא העדר כי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אלא הטוב לבד יוצא מפי עליון, כי טוב ה' לכל וע"ד עושה שלום ובורא רע, וכן פירש בעל הטורים שהשובע אור לעולם ומקיש השבלים אל קני המנורה.
מאמר סא
סמך מן ז' קנים לנרות של חנוכה
ואולי מטעם זה קורין לעולם פרשה זו תוך שמונת ימי חנוכה שנעשה נס לישראל על ידי שבעה קני המנורה העולים בקנה אחד, ותדע ותבין כי זה נוסח הפסוק הנ"ל כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזיקו ברזל מעפר יוקח ואבן יוצק נחושה קץ שם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות, וכבר ידוע מה שדרש בתנחומא פרשת תרומה זהב כסף ונחושת על ארבע מלכיות זהב כנגד בבל כו' אנת רישא דדהבא כסף זו מדי ונחושת זה יון וכו' ועורות אילים מאדמים זו אדום כו' שמן למאור זה מלך המשיח כו' וכן כאן בפסוק זה הזכיר זהב כסף ונחשת וברזל וכן בדניאל נזכרו כל ד' מלכיות כספא ודהבא ונחשא ופרזל כו', ובבראשית רבה דרש פסוק והנה אימה חשיכה וגו' ומסיק שם חשיכה זו יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בנזירותיה, כו' ולפי זה בפסוק קץ שם לחושך אמר כן כנגד כל הרשעים המולכים. תחילה בעולם לפני מלוך מלכות ישראל לימות המשיח ואם תאמר מה יתרון לישראל עליהם כי מה לי המולך בראש או המולך בסוף על כן אמר ולכל תכלית הוא חוקר כי טוב אחרית דבר מראשיתו, ואע"פ שאמר קץ שם לחושך כנגד כל הרשעים מ"מ קאי בפרטות על מלכות יון שהחשיכו עיניהם כי מטעם זה דרש חשיכה זו יון, ועל כן בהצלת ישראל מיד יון נעשה להם נס בנרות דווקא כי כך דרש בתנחומא שמן למאור על הגאולה כי אז נעשה להם נס בנרות של ז' קני המנורה העולות בקנה אחד כמו ז' שבלים שנזכרו בפרשה וכן שתי שבלים שנזכרו בנרות דזכריה וידוע שעיקר הנס היה ז' ימים שהודלקו מן השמן יותר מן הראוי בדרך הטבע כי היה בו להדליק יום אחד וניתוספו עוד ז' ימים דהיינו ז' שבלים שהזכרנו:
מאמר סב
מזמור שיר חנוכת הבית
ודוד המלך ע"ה רמזם ברוח הקודש במזמור שיר חנכת הבית לדוד שנאמרו בו כמה פרטים שאינן שייכין כלל אל חנוכת הבית דשלמה כמו העלית מן שאול נפשי כו' בערב ילין בכי כו' כי בימי שלמה לא היו ישראל בצרה כלל אלא וודאי שניבא כל זה על חנוכת הבית דבימי החשמונאים לכך נאמר בו בערב ילין בכי ולבקר רינה, ומראה הערב ובוקר אמת שמדבר בגלות וגאולה מ"מ יש בו גם כן רמז בערב ממש בכי כי כשבאו להדליק המנורה ולא מצאו שמן כי אם פך אחד שלא היה בו שמן כי אם להדליק לילה אחת על כן ילינו בבכי בהדלקה זו כי אמרו מה נוכל למחר להדליק כי לא ידעו מאין יבא להם שמן טהור להדליק בו ולבוקר רנה כי אז ראו שלא חסר מן השמן כי אם חלק שמיני ועין בעין ראו כי עשה ה' להם נס וחשבו שמסתמא כך יהיה עד תומו וממילא יהיה בו להדליק ח' ימים אז ימלא שחוק פיהם ולשונם רנה, ועוד ראו כי תשועתם מיד שונא לא היתה בטבע כי אם בהשגחת השי"ת אז ראו ושמחו ובזה הרגישו כשם שהתשועה היתה בהשגחה כך גם הפורענות היה על חטאם ואז התוודו על חטאתם, ואמר ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם כו' ור"ל לא שמנו מבטחינו בה' על כן באה לנו הצרה הזאת ולעמת זה כשראה ה' ענינו ולחצינו שקבלנו לשוב אל ה' אז עשה ה' נסים ונפלאות, ועל כל זה היה מופת ענין הנס שנעשה להם בנרות אשר עליהם אמר בערב ילין בכי ולבקר רנה, ה' ברצונך וגו' ר"ל ועכשיו ראינו כי ברצונך העמדת להררי עוז כי הטובה מרצונו דרך פעולה ממש לא כן הרעה שאינה באה כי אם בהסתרת פגם זה"ש הסתרת פניך הייתי נבהל, וזה טעם בקנה אחד הנאמר בשבלים הטובות שכנגד ז' שני שבע, ולא נאמר בקנה אחד ברעות, וכן בפרות טובות נאמר מן היאור עולות כי היאור שלוחו של הקב"ה אבל ברעות הקדים עילות לומר מעצמם עלו מן היאור ולא היאור שלוחו של הקב"ה פעל זאת כי אינו אלא פועל הטובות, ומטעם זה הזכיר באחרונה ואבן יצוק נחושה המרמז על יון כדי להסמיך לו קץ שם לחושך כי ברזל המרמז אל אדום אינו תלוי בקץ מבורר שהרי זכו אחישנה לא זכו בעתה אבל קץ של מלכות יון היה קץ מבורר ודווקא עליהם אמר קץ שם לחושך ע"כ נעשה דווקא בגאולה זו נס בנרות, וסמך כל דרש זה אל יוסף ליתן טעם גם על היות יוסף בבור חשוך כל הזמן הלזה לפי שכך היא המידה הן בדרך השגחתו ית' הן בדרך הטבע, בדרך ההשגחה מצינו דבר זה מן בריאת עולם שהוציא הקב"ה את העולם מאפילה לאורה ומן האפס המוחלט אל היש כך כל זמן שהקב"ה רוצה להעלות אדם אחד או רבים אל איזו מעלה אז הקב"ה מסבב שקודם זה הוא בחשיכה כדי להוציאו ולהעלותו מן בירא עמיקתא אל איגרא רמה וידעו הכל כי יד ה' עשתה זאת ולא יתלו הדבר בדרך הטבע אלא יאמרו אלהים שופט משפיל אף מרומם אחר שבדרך הטבע לא היה אפשרי לברוח מן הקצה אל הקצה הקצה מן תכלית השפלות אל רום המעלות, וי"א שזהו טעם גירות ת' שנה קודם שבאו לירש נחלת גוים וכמו שנאמר כי שחה לעפר נפשינו דבקה לארץ בטנינו מה כתיב בתריה קומה עזרתה לנו, וזה דעת המדרש האומר מתוך צרה רוחה מתוך אפילה אורה כו', ועל כן נתגלגל גלות מצרים על ידי יוסף כי יקרה לישראל כמו שקרה ליוסף שלא עלה למעלה עד כי הושם תחילה בבור מה כתיב בתריה וירצוהו מן הבור וגו' וענינו של יוסף ושל כל ישראל עדות לישראל שכך יקרה להם גם כן בשעבוד הגליות שהזכיר בפסוק כי יש לכסף מוצא וגו' ולסוף אמר קץ שם לחושך והכל הולך אחר הסוף כי לכל תכלית הוא חוקר וכך מדת הצדיקים שתחילתן יסורין וסופן שלוה, ועל כן דרש פסוק קץ שם לחושך על פסוק ויהי מקץ להורות שטעם אחד לכולן הן ויהי מקץ שלשים וארבע מאות שנה דגאולת מצרים הן קץ שם לחושך דגאולה אחרונה הן ויהי מקץ דיוסף כולם טעם אחד להם ונמשך מן תחילת יצירת מעשה בראשית דברישא חשוכא והדר נהורא ועל ידי זה נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו, ועוד טעם שני כדי למרק תחילה זוהמת היצר הרע מן יוסף ומן ישראל במצרים ואחר זה יזכו לאור באור ה', וזהו שמסיק במדרש קץ שם לחושך כל זמן שיצר הרע בעולם כו' ר"ל כל זמן שלא נתמרק עדיין זוהמת חשכת היצר הרע צריך להיות בחושך כל ימי היותו מתמרק מעט מעט ואחר שנתמרק מכל וכל ופסק זוהמת היצר הרע אז יצאו לאורה, וזה טעם שיעבוד וגרות מצרים ואל דיעות ה' לו נתכנו עלילות ויודע למתי יגיע זמן שנתמרק מכל וכל על כן שיערה חכמתו ית' במצרים ת' שנה וכן לקץ הימין אך אם זכו אחישנה לפי שאם זכו אז ע"י התשובה יתמרק היצר הרע מהרה וקודם זמן הקצוב על כן קרובה ישועתו לבא, אמנם כל זמן שיצר הרע וחלודתו קיימת אז חשך בעולם, ובנין אב לכולם חשכת יוסף שהיה בבור י"ב שנים מכוון למדת יצרו הן בהוצאות זרע הן בפנותו אל רהבים ש"מ שכל ימי החושך מכוונים למדת החטא ואחר שנתמרק אז ליהודים היתה אורה הן בדרך הטבע כדרך שבארנו בכל"י פרשת שמות בנתינת טעם למה הכבד העבודה סמוך לגאולה, לפי שענין זה דומה לזמן עלות השחר שסמוך לעלות השחר החושך מתגבר יותר מחשכת לילה ואח"כ האור בוקע כי כל דבר מתפעל מהפכו ומתגבר ביותר כשיראה שאחד בא כנגדו לנצחו ע"ש כך ענינו של יוסף שבהגיע התור להעלותו למעלה רמה הושם תחילה בבור כי בטבע הרעה מתגברת לעכב על ידו ולא תוכל כי סוף הכבוד לבא על כל פנים והטובה מנצחת הרעה כי כלתה הרעה ותם לריק כחה לשלא תוכל לפעול פעולת' על כן דרש על זה פסוק קץ שם לחושך להמשיל ענינו של יוסף לזמן עלות השחר כי אז קץ שם לחושך וק"ל:
והנה מקום את ליתן טוב טעם ודעת
מאמר סג
טעם למה נושע יוסף ע"י חלומות
למה באה התשועה ליוסף דווקא ע"י חלום זה לפי שכבר נחשד יוסף באשת אדוניו וכל רועה זונות יאבד הון ויחסר לחמו וכן בדברי רז"ל כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש כבר לחם ואינו מוצא שנאמר כי בעד אשה זונה עד כבר לחם, וכן אמר לה יוסף ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך היינו לפי שכבר נאמר ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל והיינו אשתו ולמה קראה בלשון לחם אלא לפי שאם יהיה נשמר מן הזימה אז לא יחסר לחמו, וכן אמר יעקב ונתן לי לחם לאכול שישמרני מן גילוי עריות כדמסיק ברבתי פ' ויצא ועל כן הקרה ה' על ידי יוסף השובע לעולם להיות לו לנקיון כי אז יכירו למפרע כי לחנם חשדוהו מאחר שעל ידו ניתן הלחם לכל הארץ ואין נכון שיותן הלחם על ידי רועה זונות המשחית עץ בלחמו, וכדמות ראיה לזה מן עלילותיו של יוסף לאחיו שלא רצה יוסף להשביר להם לחם בעצמו כמו שעשה לכל הבאים לשבור בר שנאמר ויוסף הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ לפי שמדרך המושל שליט לעשות הכל על ידי שלוחים משרתיו עושי רצונו ויוסף אף על פי שהוא השליט מ"מ הוא בעצמו היה המשביר אבל לאחיו לא רצה להיות המשביר להם כי אם ע"י שלוחיו, ותלה יוסף הדבר לפי שמצאם בשוק של זונות כדמסיק ברבתי על כן אמר לפניהם מאחר שרועי זונות המה שהרי שלוחי יוסף מצאום שם על כן לא נכון לו להשביר לחם לרועי זונות, טעם למה צוה יוסף למול למצרים) ועוד ראיה לזה קצת ממה שאמר יוסף למצרים שימולו לתקן בזה רקיבת התבואה, ומה ענין המילה לכאן אלא לפי שהמילה באה לתקן חמדת עריות וחשב יוסף לתקן בזה רקיבת התבואה הבאה אל המצרים שטופי זימה ע"י המילה, כך היה יוסף לוקח לו דבר זה להתנצלות כנגד אחיו בעלילותיו, ואולי טעמו של דבר שבשני רעבון שאין פרי האדמה מתברך גם פרי הבטן לא מתברך כי הם תלוים זה בזה שנאמר וברך פרי בטנך ופרי אדמתך וזה גם כן טעם אל מה שנאמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם כי המקלקל בפרי בטן גם פרי האדמה לא יבורך וק"ל, ומטעם זה אסור לשמש בשני רעבון ואנו למידין זה ממה שנאמר וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב וגו', וקרא לבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי ר"ל הא בהא תליא מאחר שהשנים שנת שובע ורצון וביום טובה ראוי להיות בטובה ולשכוח כל ימי הרעה ועמלו לא יזכור עוד ועל כן נשני אלהים גם כל בית אבי כמ"ש על כן יעזוב איש אביו ואמו ודבק באשתו, כי שכחת בית אביו מביא לידי ודבק באשתו, וזה תלוי בזמן שנשני אלהים כל עמלי כאמור, ושם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים ר"ל מאחר שהיה שנת שובע ובירך ה' פרי האדמה על כן הותרה לו לשמש כי באותו זמן יתברך גם פרי הבטן כי פרי הבטן אינו מתברך כי אם בזמן שפרי הארץ מתברך לכך נאמר כי הפרני ד' בארץ ורצה לומר פרי הארץ והיינו בארץ דקאמר, ומאחר שהפרני בפרי הארץ על כ ברכני ד' גם בפרי הבטן, וכדמות סמך לזה מה שמסיק בעל הטורים כהנה ב' במסורה א' לא ראיתי כהנה לרוע, ב' ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וגו' מה להלן מדבר בבעילת איסור של בת שבע, כך פסוק לא ראיתי כהנה לרוע מדבר בבעילת איסור בשנת רעבון הרמוז בשבע פרות הרעות, לכך אמר לא ראיתי כהנה רוצה לומר שלא לראות אחרי נשים הרמוזים בלשון כהנה וק"ל. ובדרך הפשט יתכן נפרש שלכך בקשו את יוסף בשוקא דזונות או משום שכבר יצא הקול של אשת פוטיפר מן י"ב שנה והלאה או לפי שחשבו החושד בכשרים לוקה בגופו בזה החשד עצמו על כן חשבו מסתמא שם ימצאוהו אם הוא קיים עדיין, לפי שהוציא דנה עליהם לאמר שהם חשודין בעריות וחשד בכשרים על כן דין הוא שילקה בגופו של חשד זה על כן בקשוהו שמה באמת, ויוסף בהעלילו עליהם לקח זה לראיה על טענת מרגלים אתם כי אמר מאחר ששלוחי מצאו אתכם בשוק של זונות אם כן וודאי אין לכם מחסור דבר בתבואות שהרי אסור לשמש בשני רעבון ואחר שגם בשני רעבון הלכתם בשוק של זונות אם כן וודאי אין לכם חסרון בתבואה ובארצכם יש שבר, ואם כן למה באתם הנה אלא וודאי מרגלים אתם, וזה ביאור ענין הספור שהיה ליוסף עם אחיו:
מאמר סד
באור פסוקי ויכוח יוסף עם אחיו
ויוסף הוא השליט. אע"פ שהיה השליט המושל בכל אשר לפרעה מ"מ הראה לכל הבאים לשבר בר עניני אהבה ואחוה וריעות כאלו היה מכיר אחת כולם על כן הוא המשביר בעצמו ובכבודו לכל עם הארץ, וכן לא שאל לשום באים מאין באתם כי שאלה זו אין בה צורך כי אם בזמן שתואנה הוא מבקש להעליל ובלאו הכי אין צורך בשאלת מאין באתם, וזה"ש ויתנכר עליהם וידבר אתם קשות ויאמר אליהם מאין באתם כי שאלה זו להעליל אבל ויתנכר הוא מלתא אחריתא שלא הראה להם אחוה וריעות מצד שלא שאלם אם באו לשבר בר כדרך ששאל לכל הבאים אך בעלילה לבד בא עליהם, והם הבינו מדבריו כי לדעתו לא באו לשבר אוכל על כן השיבו לו יותר ממה ששאל ואמרו מארץ כנען לשבר אוכל, ואחר כך עשה פירוש על דבריו ואמר מה ששאלתי אתכם מאין באתם ולא שאלתי כן לשום באים לפי שראיתי בכם שינוי מה שלא ראיתי בשום באים לשבר בר כי עשרה אנשים נכנסו בעשרה שערי העיר כו', ובדרך רמז אמר שסתם מרגלים למלחמה הם עשרה וראיה מן מרגלים דמשה שהיו עשרה שבאו לראות ערות הארץ וחסרונה צא מהם יהושע וכלב שבאו לראות מעלת הארץ, ובדרך פשוטו אמר להם שני דברים מה שאמרתי לכם מאין באתם כי חשבתי שוודאי מרגלים אתם מאחר שעשרה נכנסו בעשרה שערי העיר, ועוד מופת על זה כי ערות הארץ באתם לראות רצה לומר עבדי מצאו אתכם בשוקא דזונות על כן חשבתי שאין רעב בארצכם שהרי אסור לשמש בשני רעבון ועוד שרועה זונות יחסר לתמו כאמור, ויאמרו לא אדוני כו' כי שאלת מרגלים אתם יובן בשני פנים או עכשיו אתם באים לרגל מקום זה או כבר מרגלים אתם במקומות אחרים כל אחד במקום מיוחד ומשם באו אחד אחד על כן נכנסו בעשרה שערים כל אחד בא מדרך מיוחד, על כן הוצרכו להשיב על שתיהם מספק, אם אמר מרגלים אתם פה כי במקום זה באתם לרגל, על זה אמרו לא אדוני ועבדיך באו לשבר אוכל, כי פה אין לנו עסק אחר זולתו, ואם אמר מרגלים אתם כבר במקומות אחרים על זה השיבו ואמרו לא היו עבדיך מרגלים גם במקומות אחרים כי כלנו בני איש אחד נחנו ואיך יתכן שאיש אחד ירצה לכבש עשרה מקומות וקל וחומר ארצות, וישלח כל בניו לרגל, וזה מופת שלא היו עבדיך מרגלים מעולם, ויאמר לא כי ערות ארץ באתם לראות שהרי נמצאתם בשוקא דזונות דהיינו ערות הארץ, ואם הייתם באים לשבר אוכל והי' רעב בארצכם לא הייתם נמצאים בשוקא דזונות כי אסור לשמש בשני רעבון אלא ודאי לא לשבר בר באתם כ"א לרגל, והם השיבו שנים עשר אחים כו' והאחד איננו והוא היה יפה תואר על כן הלכנו לבקשו שמה אולי נמכר אל הזונות, ויאמר אליהם הוא הדבר אשר דברתי מרגלים אתם כו'. כי כבר שמעתי מפי השמועה שאיש אחד מארץ כנען היו לו ארבעה נשים והאחת אהובה מכולם ונתקנאו בזרעה בני השנואות ומכרו מצרימה כל זרעה ומסתמא שזהו האח אשר אתם מבקשים ולמה לא תבקשו גם השני כי מפי הסברא נראה שוודאי כל זרעה אבדתם, אלא ודאי שקר אתם אומרים שהקטן את אבינו היום ואם כן כל דבריכם שקר וזה מופת שמרגלים אתם, בזאת תבחנו אם תביאו אחיכם הקטן הנה אז יאמנו דבריכם ואז יכול להיות שאיש אחד יש בארץ כנען אשר שמעתי עליו כן נראה לי. ד"א כנפי שאמר והנה הקטן את אבינו היום מצא לו מקום להכחישם ולומר אלו הייתם מבקשים אחיכם אם כן למה לא הלך עמכם לבקשו גם אחיו מאמו כי קרוב הוא אליו יותר מכם אלא ודאי לא לבקשו נכנסתם, בזאת תבחנו כשתביאוהו הנה ואראה שעדיין קטן הוא ואינו ראוי לשליחות. ופשוטו הוא שיוסף אמר, הוא הדבר אשר דברתי מרגלים אתם כי גם לדבריכם אתם מרגלים כי באתם לרגל ולחפש ולחקור אחר אחיכם כי גם זה דומה להתרגלות ואם כן אני טוען שלא לרגל אחר אחיכם באתם אלא לרגל הארץ כי אומר אני שלא נאבד לכם שום אח ועליכם להביא ראייה על ידי הבאת אחיכם הקטון שלא רצה אביו לשלחו מחמת הסכנה פן יקרהו כמו שקרה לאחיו כששלחו בדרך. ובזה מתורץ גם כן מה שאמר תחילה ויבחנו דבריכם ואח"כ אמר ויאמנו דבריכם כי אמר מתחילה שאף אם תימצי לומר שתביאו אחיכם הקטון מכל מקום דבריכם צריכין בחינה עדיין אם לרגל אחר אחיכם הנאבד באתם או לרגל הארץ כי סוף סוף הודותם לדברי במקצת אלא שבאתם לרגל אמנם אחר אחיכם הנאבד, והם לא רצו לקבל זה כי אמרו כולי האי ואולי על כן חזר ואמר שכאשר תביאו אחיכם הקטון יאמנו דבריכם בלא בחינה על כן נתרצו ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו וגו' כי ראו שעלילת מרגלים אתם נתחזקה עתה על ידי שהוצרכו להגיד שלכך נכנסו בעשרה שערי העיר לבקש האח הנאבד ובזה נחשבו כמודה במקצת כי על כן מצא בו מקום לומר הוא הדבר אשר דברתי מרגלים אתם אחר שספרו לו שלכך נכנסו בעשרה שערי העיר לבקש אחיהם, כי לולא הודאה במקצת זו לא היה יכול לחזק עלילה של שקר לאמר בלא טעם מרגלים אתם כי כל אדם בחזקת כשרות הוא עד שיודע לך במה נטרף, אך מה שנכנסו בי' שערי העיר גרם להם עלילה זו ואם כן חטא המכירה הביאם לידי עלילה זו כי ע"י המכירה נתגלגל הדבר שבאו לידי עלילה זו ע"כ התודו עכשיו ואמרו אבל אשמים אנחנו וגו', ועוד התודו ואמרו בהתחננו אלינו ולא שמענו לרחם עליו וזה האיש נכרי ומרחם עלינו ואמר ויאמנו דבריכם אף ע"פ שיש רגלים לדבריו כאמור מ"מ מצד רחמנותו הוא מותר לנו ואנחנו לא רחמנו על אחינו, ויען ראובן וגו' וגם דמו הנה נדרש ר"ל מרגיש אני בעלילה זו שדמו נדרש כי מטעם זה הקרה ה' לידינו שנביא הנה את בנימין כי הוא אחיו של יוסף והוא גואל הדם על כן רצה ה' שיהיה שם ויראה נקמת דם אחיו מיד שמעון אשר השליכו לבור כפירש"י, ויש ששה אלפין ר"ת של איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו כנגד ששה אלפין שבפסוק בראשית לומר שכל כך גדלה אשמתם עד שכמעט גרמו הירוס כל העולם אשר יסודו על י"ב שבטים כנגד י"ב מזלות כדמסיק בילקוט פ' וישב זה הירוס כל מעשה בראשית הנכללים בפסוק ראשון כי יש אלף בכל תיבה חוץ מן תיבת השמים שאין בו אלף כי השמים אינן בכלל שיתא אלפא הוי עלמא כי אם מכלל אלף השביעי חד חרוב רמז לעה"ב כי רוח האדם היא העולה למעלה ש"מ שהשמי' מיוחדים אל העה"ב מאחר שעלית הנשמה שמה, ובא ענין זה ברמז בפסוק קחו מזמרת הארץ בכליכם ותרגומו מדמשבח בארעא וק' כלל ופרט למה לי הלא פרט אחר כך את כל מה שראוי ליקח ואם כן מזמרת הארץ למה לי אלא רוח הקודש נזרקה ביעקב כדרך שאמר ושילח לכם את אחיכם אחר פירש"י אחר זה יוסף כך בדבריו אלה רמז שע"י הליכה ודורון זה יתבשרו שיוסף קיים ודבר זה גורם לזמרת הארץ שיחזרו מוסדות ארץ שנים עשר למקומן ועי"ז יריעו תחתיות ארץ יזמרו אל ה' כי יסודם קיים:
מאמר סה
מדרש הרבות על פסוק ואל שדי יתן לכם רחמים
וברבתי מסיק ואל שדי יתן לכם רחמים רבי יאשיה בן לוי פתר קרא בגלות ואל שדי יתן לכם רחמים כמ"ש ויתן אותם לרחמים, לפני האיש זה הקב"ה שנ' ה' איש מלחמה ושילח לכם את אחיכם אלו עשרת השבטים, אחר ואת בנימין, זה שבט יהודה ובנימין ואני כאשר שכלתי בחורבן ראשון שכלתי בחורבן שני לא אשכל עוד עכ"ל. וק' מה ראה על ככה לדרוש פסוק זה על הגליות ונר' שסמך על יתור של מזמרת הארץ לפי שנאמר בגאולה אחרונה מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק כי אז יריעו תחתיות ארץ יזמרו אל ה' על שיתן צבי לצדיק פרש"י תקומה לצדיק ולכך הארץ מזמרת על תקומת הצדיק כי תקומת הצדיק גורם גם תקומת הארץ כי הצדיק יסוד עולם והיינו מוסדות ארץ על כן אמר להם יעקב שיש להם על מה שיסמוכו והוא על זמרת הארץ הנותנת שבח וזמר לאל ית' על תקומת הצדיק שלא יפול וזכות זה תקחו בכליכם ותעשו ג"כ בדרך הטבע כנהוג והורידו לאיש מנח' ממש, ולפי שבפסוק מכנף הארץ זמירות שמענו מדבר בגאולה העתידה לבא ע"כ מסיק רבי יאשיה פתר קרא בגליות כו' כי כמ"ש יעקב לבניו שיסמכו על דבר שעתיד להיות בגאולה והוא יעמוד להם גם עתה כך חזרת האחים למקומם יש בו ג"כ רמז שכך יחזרו לעתיד מן הגליות מכל כנפות הארץ כי יחזרו גם עשרת השבטים שלא חזרו בגאולת בבל, ובמה שהזכיר מזמרת הארץ פתח לנו פתח לדרוש הכל על העתיד ומ"מ אין המקר' יוצא מידי פשוטו ומדבר במנחה השלוחה ליוסף ואגב זה רמז ג"כ. שכסדר הזה יעשו ג"כ לשלוח מנחה אל ה' איש מלחמה ר"ל כשרואין שמדת הדין מתוחה כי מן השמים נלחם ה' כאיש מלחמה אז תקחו מזמרת הארץ בכליכם זכות התפלה והורידו לאיש מלחמה מנחת כפי מנחת ערב, ומטעם זה הודיע לנו פרטי מנחת יוסף כי לפי פשוטו יש בו רמז שיפייסוהו במה שחטאו כנגדו ומכרוהו אל נושאי נכאת וצרי ולוט, כך במנחה זו יפייסוהו במינים אלו, ולהנחתינו ירמוז גם אל דרכי התשובה שיפייס בוראו במה שחטא כנגדו כך האחים הללו יביאו סתם מנחה בדרך הטבע ויביאו כל פרטי מנחה אלו גם אל הקב"ה ולעשות תשובה כדי שיעשה נס עמהם, מעט צרי מעט דבש למעט בתענוגי העה"ז וחמודותיו, נכאת כל כינוסי בשמים שריחן נודף כך יעל מעשיו לריח ניחוח ליי', ולוט יין המשומר בענביו, בטנים ושקדים מסיק ברבתי משח דבטנים משח דשקדים פירוש מין שמן טוב והיינו לריח שמניך טובים האמור על כל המעשים הטובים, וקומו שובו אל האיש ליוסף וגם שובו בתשובה אל ה' איש מלחמה, ואל שדי יתן לכם רחמים הן עכשיו הן לעתיד כל זמן שתעשו כסדר הזה, כי גם לעתיד בגליות אל שדי יאמר די לצרותיכם, יתן לכם רחמים לפני האיש ר"ל לפני מדת הדין איש מלחמה, ושילח לכם חת אחיכם אלו י' השבטים, אחר ואת בנימין זה שבט יהודה ובנימין, ואחר כך דרש ברבתי ושילח לכם את אחיכם זה יוסף כי ידע יעקב ברות הקודש שיוסף קיים כי כן נאמר וירא יעקב כי יש שבר במצרים ומסיק ברבתי על זה פסוק אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו כי יש שבר זה הרעב כי יש סבר זה השבע כי יש שבר ויוסף הורד מצרימה כי יש סבר ויוסף הוא השליט, כי יש שבר ועבדום ועינו אותם כי יש סבר ואחרי כן יצא ברכוש גדול עכ"ל, יתכן לפרש שבר ר"ת שבע כשהשי"ן בשמאל ר' היינו רכוש גדול, ב' היינו שיוסף היה שני לפרעה שנ' וירכב אותו במרכבת המשנה בשניה אל מרכבתו כי רק הכסא גדול ממנו, והיינו מה שמסיק ויוסף הוא השליט, וכן נרמז ההפך בלשון שבר בימין א' כי יש שבר זה רעב כי לשון שברים מרמז על הרעב כמו שפירש"י על פסוק בשברי לכם מטה לחם, ב' כי יש שבר ועבדום ועינו אותם לפי שנאמר ויאנחו בני ישראל מן העבודה ואמרו רז"ל אנחה שוברת חצי גופו של אדם שנאמר האנח בשברון מתנים, ג' כי יש שבר ויוסף הורד מצרימה כי י"ב אבנים שנעשו אבן אחת נשבר אחד מהם כי היו כנגד י"ב שבטים שיהיו לאחדים ובעל מדרש זה רצה לתקן לשון שברו על ה' שנאמר בשי"ן והיה לו להיות בסמ"ך אנא כדי לדרוש בו שניהם שכל אדם יהיה סמוך לבו בטוח בה' לקבל היסורין מאהבה כי כל שבר יתהפך לסבר, כי כן קרה ליעקב שכל שבר שהיה לו נתהפך לסבר שנאמר נותן לחם לרעבים כנגד הרעב ה' מתיר אסורים כנגד יוסף כאמור, וכן דרש ברבתי כל פסוקים אלו על יוסף ואשת פוטיפר שאמרה לו הריני כופף קומתך אמר לה ה' זוקף כפופים כו' ועושה משפט לעשוקים היינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שכר עבודתם, וזהו שנאמר על האבן שנשבר מן י"ב אבנים שיהיה שלם כמה שנאמר משם רועה אבן ישראל וכן לעתיד והוציא את האבן הראשה האבן אשר שם יעקב מראשותיו יהיו תשואות חן חן לה: