שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת ויהי מקץ · מאמר סב
מזמור שיר חנוכת הבית
ודוד המלך ע"ה רמזם ברוח הקודש במזמור שיר חנכת הבית לדוד שנאמרו בו כמה פרטים שאינן שייכין כלל אל חנוכת הבית דשלמה כמו העלית מן שאול נפשי כו' בערב ילין בכי כו' כי בימי שלמה לא היו ישראל בצרה כלל אלא וודאי שניבא כל זה על חנוכת הבית דבימי החשמונאים לכך נאמר בו בערב ילין בכי ולבקר רינה, ומראה הערב ובוקר אמת שמדבר בגלות וגאולה מ"מ יש בו גם כן רמז בערב ממש בכי כי כשבאו להדליק המנורה ולא מצאו שמן כי אם פך אחד שלא היה בו שמן כי אם להדליק לילה אחת על כן ילינו בבכי בהדלקה זו כי אמרו מה נוכל למחר להדליק כי לא ידעו מאין יבא להם שמן טהור להדליק בו ולבוקר רנה כי אז ראו שלא חסר מן השמן כי אם חלק שמיני ועין בעין ראו כי עשה ה' להם נס וחשבו שמסתמא כך יהיה עד תומו וממילא יהיה בו להדליק ח' ימים אז ימלא שחוק פיהם ולשונם רנה, ועוד ראו כי תשועתם מיד שונא לא היתה בטבע כי אם בהשגחת השי"ת אז ראו ושמחו ובזה הרגישו כשם שהתשועה היתה בהשגחה כך גם הפורענות היה על חטאם ואז התוודו על חטאתם, ואמר ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם כו' ור"ל לא שמנו מבטחינו בה' על כן באה לנו הצרה הזאת ולעמת זה כשראה ה' ענינו ולחצינו שקבלנו לשוב אל ה' אז עשה ה' נסים ונפלאות, ועל כל זה היה מופת ענין הנס שנעשה להם בנרות אשר עליהם אמר בערב ילין בכי ולבקר רנה, ה' ברצונך וגו' ר"ל ועכשיו ראינו כי ברצונך העמדת להררי עוז כי הטובה מרצונו דרך פעולה ממש לא כן הרעה שאינה באה כי אם בהסתרת פגם זה"ש הסתרת פניך הייתי נבהל, וזה טעם בקנה אחד הנאמר בשבלים הטובות שכנגד ז' שני שבע, ולא נאמר בקנה אחד ברעות, וכן בפרות טובות נאמר מן היאור עולות כי היאור שלוחו של הקב"ה אבל ברעות הקדים עילות לומר מעצמם עלו מן היאור ולא היאור שלוחו של הקב"ה פעל זאת כי אינו אלא פועל הטובות, ומטעם זה הזכיר באחרונה ואבן יצוק נחושה המרמז על יון כדי להסמיך לו קץ שם לחושך כי ברזל המרמז אל אדום אינו תלוי בקץ מבורר שהרי זכו אחישנה לא זכו בעתה אבל קץ של מלכות יון היה קץ מבורר ודווקא עליהם אמר קץ שם לחושך ע"כ נעשה דווקא בגאולה זו נס בנרות, וסמך כל דרש זה אל יוסף ליתן טעם גם על היות יוסף בבור חשוך כל הזמן הלזה לפי שכך היא המידה הן בדרך השגחתו ית' הן בדרך הטבע, בדרך ההשגחה מצינו דבר זה מן בריאת עולם שהוציא הקב"ה את העולם מאפילה לאורה ומן האפס המוחלט אל היש כך כל זמן שהקב"ה רוצה להעלות אדם אחד או רבים אל איזו מעלה אז הקב"ה מסבב שקודם זה הוא בחשיכה כדי להוציאו ולהעלותו מן בירא עמיקתא אל איגרא רמה וידעו הכל כי יד ה' עשתה זאת ולא יתלו הדבר בדרך הטבע אלא יאמרו אלהים שופט משפיל אף מרומם אחר שבדרך הטבע לא היה אפשרי לברוח מן הקצה אל הקצה הקצה מן תכלית השפלות אל רום המעלות, וי"א שזהו טעם גירות ת' שנה קודם שבאו לירש נחלת גוים וכמו שנאמר כי שחה לעפר נפשינו דבקה לארץ בטנינו מה כתיב בתריה קומה עזרתה לנו, וזה דעת המדרש האומר מתוך צרה רוחה מתוך אפילה אורה כו', ועל כן נתגלגל גלות מצרים על ידי יוסף כי יקרה לישראל כמו שקרה ליוסף שלא עלה למעלה עד כי הושם תחילה בבור מה כתיב בתריה וירצוהו מן הבור וגו' וענינו של יוסף ושל כל ישראל עדות לישראל שכך יקרה להם גם כן בשעבוד הגליות שהזכיר בפסוק כי יש לכסף מוצא וגו' ולסוף אמר קץ שם לחושך והכל הולך אחר הסוף כי לכל תכלית הוא חוקר וכך מדת הצדיקים שתחילתן יסורין וסופן שלוה, ועל כן דרש פסוק קץ שם לחושך על פסוק ויהי מקץ להורות שטעם אחד לכולן הן ויהי מקץ שלשים וארבע מאות שנה דגאולת מצרים הן קץ שם לחושך דגאולה אחרונה הן ויהי מקץ דיוסף כולם טעם אחד להם ונמשך מן תחילת יצירת מעשה בראשית דברישא חשוכא והדר נהורא ועל ידי זה נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו, ועוד טעם שני כדי למרק תחילה זוהמת היצר הרע מן יוסף ומן ישראל במצרים ואחר זה יזכו לאור באור ה', וזהו שמסיק במדרש קץ שם לחושך כל זמן שיצר הרע בעולם כו' ר"ל כל זמן שלא נתמרק עדיין זוהמת חשכת היצר הרע צריך להיות בחושך כל ימי היותו מתמרק מעט מעט ואחר שנתמרק מכל וכל ופסק זוהמת היצר הרע אז יצאו לאורה, וזה טעם שיעבוד וגרות מצרים ואל דיעות ה' לו נתכנו עלילות ויודע למתי יגיע זמן שנתמרק מכל וכל על כן שיערה חכמתו ית' במצרים ת' שנה וכן לקץ הימין אך אם זכו אחישנה לפי שאם זכו אז ע"י התשובה יתמרק היצר הרע מהרה וקודם זמן הקצוב על כן קרובה ישועתו לבא, אמנם כל זמן שיצר הרע וחלודתו קיימת אז חשך בעולם, ובנין אב לכולם חשכת יוסף שהיה בבור י"ב שנים מכוון למדת יצרו הן בהוצאות זרע הן בפנותו אל רהבים ש"מ שכל ימי החושך מכוונים למדת החטא ואחר שנתמרק אז ליהודים היתה אורה הן בדרך הטבע כדרך שבארנו בכל"י פרשת שמות בנתינת טעם למה הכבד העבודה סמוך לגאולה, לפי שענין זה דומה לזמן עלות השחר שסמוך לעלות השחר החושך מתגבר יותר מחשכת לילה ואח"כ האור בוקע כי כל דבר מתפעל מהפכו ומתגבר ביותר כשיראה שאחד בא כנגדו לנצחו ע"ש כך ענינו של יוסף שבהגיע התור להעלותו למעלה רמה הושם תחילה בבור כי בטבע הרעה מתגברת לעכב על ידו ולא תוכל כי סוף הכבוד לבא על כל פנים והטובה מנצחת הרעה כי כלתה הרעה ותם לריק כחה לשלא תוכל לפעול פעולת' על כן דרש על זה פסוק קץ שם לחושך להמשיל ענינו של יוסף לזמן עלות השחר כי אז קץ שם לחושך וק"ל:
והנה מקום את ליתן טוב טעם ודעת