אור ברסלב
שפתי דעת פרשת ויגש

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת ויגש

פרשת ויהי מקץ

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני וגו', כאן יש מקשים איך מתחלה הודה לדברי כולם לעבדים אחרי שכולם היה להם חלק במכירת אחיהם לעבד על ש יוסף ואמר הננו עבדים לאדוני ואיך חזר ורצה לפטור גם את בנימין ובספר כלי יקר פירשתי כי מתחלה אמר האלהים מצא עון עבדיך ר"ל עון המכיר' והוא מחייב שיהיו כולם לעבדים אחרי שכולם היה להם חלק במכירת אחיהם לעבד על כן יהיו כולם עבדים, וכדי שלא יהיה לכלם לחרפה כי יצא עליהם הקול שמכרו אחיהם לעבד על כן נמכרו גם המה לעבדים על כן הסכימו שגם אשר נמצא הגביע בידו אף על פי שלא היה לו חלק במכירה מכל מקום גם הוא יהיה עבד כי חשב שהקב"ה חס על כבודם על כן הביא את בנימין לידי עלילה זו כדי שיהיה גם הוא עבד אגב אחיו ואז לא יתלו העונש במכירת יוסף אלא יתלו כל עונש העבדות במה שאמר לאברהם כי גר יהיה בארץ לא להם ועבדום וחשבו שעכשיו מתחיל העבדות כי הגרות כבר התחיל משנולד יצחק ויוסף אמר אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד והלך לשיטתו שאין בהם עון אחר אלא חטא הגביע על כן ויגש אליו יהודה וחלק על דברי יוסף ומחזיק סברתו הראשונה האלהים מצא עון עבדיך ולא מחמת הגביע כי עלילה של שקר הוא והעיקר בשביל עון המכירה התלוי בי יותר מבכולם כי אני אמרתי למוכרו ואלו הייתי אומר להשיבו אל אביו היו עושין על כן אמר בי אדוני עיקר אותו עון תלוי בי ולא בו על כן ישב נא עבדך עבד לאדוני במקומו כי הוא אין לו חלק באותו עון ואני העיקר:

וכפי הפשט יתכן לפרש ע"ד שמסיק

מאמר סו

במדרש אמר לו יהודה אתה תפוש ושלום בבית אבא כו'

ברבתי אמר רב יוחנן בשעה שתפש יוסף הצדיק את בנימין ואמר להם לאחיו האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד אמר לו יהודה בנימין אתה תפוש ושלום בבית אבא מיד כעס יהודה כו' פירש בעל מתנות כהונה בבית אבא חושבים כי שלום יש, ואין פירושו מחוור אצלי כי מה יש נפקותא בזה אם בבית אבא יחשבו ששלום יש כאן, ונראה לי לפרש שבעל מדרש זה רצה לתרץ איך חזר יהודה מדבריו הראשונים והתירוץ על זה שיהודה תלה כל טענותיו במה שאמר יוסף ואתם עלו לשלום אל אביכם ועל כן אמר לו יהודה כי כמוך כפרעה ר"ל מה פרעה מבטיח ואינו עושה כך אתה אינו עומד בדבורך במה שאמרת עלו לשלום אל אביכם כי כשנעלה אל אבינו ובנימין איננו אתנו אז ומת אבא מצערו של זה ואין זה עלים לשלום אל אבינו כ"א על ידי שהנער יעל עם אחיו על כן מסיק במדרש בנימין את תפוש ושלום בבית אבינו, כלומר איך יתקיים מה שאמר בהבטחתו ואתם עלו לשלום כי אם אתה תפוש אין שלום בבית אבינו וכאשר אמר יהודה זה בפני יוסף ויוסף שתק כאילו לא חש לדבריו מיד כעס יהודה כי היה לו מקום לכעוס על יוסף על שאינו עומד בדיבורו וכי נאות לו לחלל מוצא שפתיו שהבטיח להטיב לזולתו ועי"ז באו כמעט לידי מלחמה עמו כדמסיק במדרש, ואף על פי שאמר יהודה ישב נא עבדך עבד לאדוני מכל מקום חשב ששלום בית אביו יהיה עומד במקומו כי לא יקפיד עליו אביו כל כך כמו שיקפיד על בנימין כי בלאו הכי היה לאביו חשד על יהודה כשאמר חיה רעה אכלתהו ומסיק במדרש שניבא ולא ידע מה ניבא ועל יהודה אמר כן כי הוא נמשל לחיה שנאמר גור אריה יהודה, אבל על בנימין יצטער ביותר כי יתלה הדבר בחטאו שהקב"ה פוקד עון אבות על בנים לכך מסיק בשעה שתפש יוסף כו' ואמר הוא יהיה לי עבד סמך על סוף הפסוק ואתם עלו לשלום ועל כן אמר יהודה בנימין אתה תפוש ושלום בבית אבא בתמיה, ויתכן פירוש זה לדברי רש"י שפירש כי כמוך כפרעה מה פרעה גוזר ואינו מקיים אף אתה כן וכי זו שימת העין כו' רצה לומר שאני רואה בשימת עין שאתה מבטיח ואינו עושה על כן צריך הדבר זירוז ביותר שתעמוד בדבורך שאמרת ואתם עלו לשלום, ומה שאמר שפרעה מבטיח ואינו עושה אין לי פירוש מבורר על זה שידבר בעבר אבל בעתיד מצינו זה בפרעה שהבטיח לכל בית יעקב בבואם שמה ואמר כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא ואחר כך חזר מדבריו ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך ואולי דבר כן ברוח הקודש כמתנבא על העתיד, ומה שמסיק סופך ללקות בצרעת כמו שלקה פרטה כו' יש לו סמך מן יתור דבר כי הל"ל ידבר נא עבדך באזני אדוני דבר למה לי אלא שרמז על מה שנ' וינגע ה' את פרעה וגו' על דבר שרי על פי דיבורה אומרת למלאך הך כו' לכך נאמר דבר רצה לומר פרעה הוכה על ידי דיבור

מאמר סז

במדרש ידבר נא עבדך דבר כו' פרעה לקה בנגעים כו'

וזה נוסח המדרש ברבתי ידבר נא עבדך דבר יכנסו דברי באזנך זקינתו של זה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה בנגעים הוא וכל בני ביתו שנא זר וינגע ה' את פרעה וגו' הזהר שלא ילקה אותו איש בצרעת, אמו של זה לא מתה אלא מקללתו של זה שאמר עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה הזהר שלא יחול עליך קללה, שנים ממנו נכנסו לכרך אחת שלם והחריבוהו להלן בשביל נקיבה כאן בשביל זכר על חיבת העין על אכסניא של הקב"ה שנאמר בו חופף עליו כל כיום על אחת כמה וכמה עכ"ל, וכפי הפשט מצא לו בעל המדרש זה סמך אל שלשה ענינים שהזכיר א' ענין הנגעים של פרעה כבר כתבתי שדרש זה מן יתור לשון דבר אלא שרמז לו על הנגעים שבאו על פרעה על פי דבורה של שרה כאמור, ואולי לכך נאמר ידבר נא עבדך דבר רצה לומר עונם הדבור של מוציא שם רע שלוקה בצרעת ורמז לו שבענין עלילות הגביע אינו אלא כמוציא שם רע ועל כן סופו ליענש בנגעים ועל זה אמר כי כמוך כפרעה כמו שפרעה לקה בנגעים על עריות כך אתה בשביל דבר הדיבור של מוצא שם רע, ומה שמסיק אמו של זה לא מתה אלא מקללתו של זה דקדק ממה שהזכיר לו יהודה מיתת אמו באמרו ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו משמע אביו לבד אהבו ולא אמו כי כבר מתה ולמאי נפקא מינה הזכיר כלל מיתת אמו וכן בפסוק ועזב את אביו פירש רש"י שהרי אמו בדרך מתה, אלא וודאי שלכך הזכיר לו מיתת אמו לומר שמתה מקללתו של זה וכדי לאיים על יוסף שיזהר מקללתו של זה, ומה שמסיק שבא כאן על אכסניא של הקב"ה נראה שיש לו סמך ממה שנ' וילד זקונים קטן והנה לפירושו של אונקלוס שתרגם ארי בר חכים הוא ליה מסתמא דרש זקונים מלשון זה קנה חכמה בשלמא גבי יוסף אתי שפיר שכל מה שלמד מן שם ועבר מסר לו אבל אצל בנימין למה נא' זקונים לשון זה קנה אלא שרמז אל מקום הבית המקדש שנקרא גם כן קנין שנא' הר זה קנתה ימינו וכארז"ל בית המקדש קנין אחד על כן קרא את בנימין בן זקונים נוטריקון זה קנה כי הבית המקדש שנקרא קנין נקרא על שמו של בנימין כי הוא אושפיזכנה של השכינה כמו שמביא ראיה מן פסוק חופף עליו כל היום ובזה נ"ל ליישב מדרש הרבתי וז"ל

מאמר סח

מדרש הרבתי על פסוק כי הנה המלכים נועדו וגו'

ויגש אליו יהודה זה"ש כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו כי הנה המלכים זה יהודה ויוסף, עברו יחדיו זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה המה ראו כן תמהו ויתמהו האנשים איש אל רעהו, נבהלו נחפזו ולא יכלו אחיו לענות אותו, רעדה אחזתם שם אלו השבטים אמרו מלכים מדיינים אלו עם אלו אנו מה איפכת לנו יאי למלך מדיין עם מלך, אחד כאחד יגשו זה יהודה ויוסף ורוח לא יבא ביניהם אלו השבטים, ומדרש זה צריך ביאור כי רחוק מן השכל שהמשורר הזכיר במזמור ענין יהודה ויוסף במקום שכל המזמור מדבר מענין אחר ואיך ערבב הדברים שלא זכרן כסדרן כי מתחילה הזכיר עברו יחדיו על המחלוקת שהיה בין יהודה ליוסף ואחר כך הזכיר ענין ויתמהו האנשים שהיה קודם לכן ע"כ נר' לפרש כי כל עיקר המחלוקת אשר היה בין יהודה ליוסף עבור בנימין לא היה כי אם לפי שכל אחד רצה לקרב אליו את בנימין מקום אכסניא של הקב"ה כי בפרק א' דמסכת יומא וכן בילקוט פ' וזאת הברכה מסיק שמשכן שילה היה בחלקו של יוסף ובית עולמים בחלקו של יהודה ומ"מ השכינה לא שרתה כי אם בחלקו של בנימין בין במשכן שילה בין בבית עולמים כדמסיק שם הטעם לפי שבנימין לא היה במכירתו של יוסף לכך זכה להיות אושפיזכן לשכינה, וטעמו של דבר שהיה מקום בית המקדש בחלק יהודה או בחלקו של יוסף לפי שארז"ל יוסף שקידש שם שמים בצינעה, זכה וניתוסף לו אות אחד מן שמו של הקב"ה והיינו ה"א שנ' עדות ביהוסף שמו יהודה שקידש שם שמים בפרהסי' זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה, וכבר ידעת שהקב"ה צוה לבנות לו מקום מקדש כדי שיתקדש על ידו שמו ית' כמ"ש ונודעתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי ועל זה דרשו פסוק הוא הדבר אשר דבר ה' בקרובי אקדש כפירש"י, משם ראיה ברורה שבנין בית המקדש בכל מקום לא היה אלא כדי לקדש שמו ית' בעולמו על ידו ועל כן נתחנך הבית בקידוש השם של נדב ואביהוא כנודע, ועל כן דין שיהיה הבית בנוי או בחלקו של יוסף שקידש שם שמים בצינעה או בחלקו של יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא וזה וודאי גדול מיוסף על כן ניתן לחלקו בית עולמים שהוא יותר קבע מן משכן שילה, וכבר אמרנו למעלה פ' ויצא על פסוק ויפגע במקום הטעם שנקרא סתם מקום לפי ששם מקום אבן שתיה אשר ממנו הושתת העולם ונמצא שהוא מקומו של עולם ולפי דרכינו נרמז בו שהוא מיוחד ליהודה ויוסף כי יהודה ויוסף עולה למספר מקו"ם קפ"ו היינו יהודה יוסף וראש המלה של קו"ף עולה מאה דהיינו המקדש שגבהו ק' אמה, אך מ"מ לא שרתה השכינה כי אם בחלקו של בנימין בין במשכן שילה בין בבית עולמים כדמסיק ביומא פר' א' כי יהודה היה גם במכירתו של יוסף וגם יוסף גרם מכירת עצמו על שנתגרה באחיו וגם בדבריו שנתקנאו בו על חלומותיו ועל דבריו כמו שנאמר והנה בעל החלומות הלזה בא נמצא שלא היה שום א' מהם נקי מן חטא המכירה כי אם בנימין לבדו היה נקי לגמרי ושאר האחים היה להם וודאי חלק גדול יותר באותו חטא מן יוסף שלא היה בו כי אם גרמא בעלמא ומן יהודה שאמר מה בצע וגו' על כן נבנה המקדש בחלקו של יהודה ויוסף ומכל מקום שכינה בחלקו של בנימין, והנה בויכוח זה שבין יוסף ליהודה כל אחד מהם רצה לקרב אליו את בנימין כי אע"פ שיהודה לא היה מכיר את יוסף מ"מ כבר ידע יהודה ברוח הקודש שעליו שבית המקדש בית עולמים יהיה בחלקו של יהודה, ומקום השכינה יהיה בחלקו של בנימין, וחשב יהודה שאם יקחו את בנימין לעבד יהי"ה דבר גנאי לאושפיזכן של שכינה שיהיה עבד, ויוסף חשב להפך כי גם הוא ידע שמשכן שילה יהיה בחלקו וגם שם שכינה בחלק בנימין וחשב יוסף כשם שאחיו מכרוהו לפי שבן זקונים היה לאביו ואותו אהב מכל אחיו ומחמת הקנאה מכרוהו כך נאמר גם בבנימין וילד זקנים קטן וגו' ואביו אהבו אם כן שמא יתקנאו אחיו גם בו וימכרוהו גם כן לעבד ויהיה גנאי לאושפיזכן של שכינה שיהיה עבד, וראייה לדבר שכל עיקר הויכוח שבין יוסף ליהודה מחמת בנימין היה בעבור מקום השכינה בבית המקדש שהרי נאמר מיד ויפול על צוארי בנימין פירש רש"י על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב ובנימין בכה על צואריו על משכן שילה שבחלקו של יוסף, וק' מה ענין בכיה זו לכאן אלא וודאי שסופו מוכיח על תחילתו כי עיקר הויכוח של יהודה ויוסף על בנימין היה בעבור השכינה שבחלקו של בנימין כאמור ויכול להיות שהויכוח היה על זה האופן כי כל אחד ידע שיהיה בית המקדש בנוי בחלקו וידעו גם כן שחלק השכינה יהיה בחלק בנימין על כן יוסף רצה לקרב אליו את בנימין כי אמר מאחר שניתוסף לי ה' מן אותיות השם זה מופת שיהיה בית המקדש בחלקי ואם כן אין ראוי להתקרב את בנימין אושפיזכן של שכינה כי אם אלי, והשיב לו יהודה בי אדוני ר"ל בי מצוי כל השם של ד' שנקרא בשם אדנות כולו בי ואם כן אלי ראוי אושפיזכן של שכינה, ולהצעה זו מיושב המדרש שהזכרנו על פסוק כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו כי פסוק זה נאמר בתהלים מזמור מ"ח וכל המזמור מדבר מן מעלת ירושלים והבית המקדש כמו שנאמר גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלהינו הר קדשו יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב אלהים בארמנותיה נודע למשגב ואחר שסיפר מעלת בית המקדש הר קדשו הביא מופת על מעלתו ועל קדושתו ואמר כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו רצה לומר כל עיקר הויכוח שהיה בין המלכים יוסף ויהודה ומה שנתמלאו עברה זה על זה הכל היה בעבור קדושת המקום הזה כי יוסף רצה שיהיה חלק בנימין תוך חלקו ויהודה רצה לקרבו אליו כדי שיהיה תוך חלקו בבית עולמים, המה ראו כן תמהו רצה לומר גם מתחילה כשנאמר ויתמהו האנשים איש אל רעהו הכל היה בעבור זה הענין כדמסיק בילקוט ויתמהו האנשים אמר יהודה שהוא מלך ישב בראש ואחריו ראובן הבכור כו' ואת בנימין הושיב אצלו ושם תמהו והרגישו שהכל מיד ה' עליו השכיל שיהודה מלך ויהיה בית המקדש בחלקו על כן הושיב אצלו ראובן הבכור כי קודם מעשה העגל היתה העבודה בבכורות, ומאחר שהושיב אצלו את בנימין זה מופת שגם הוא מלך ויהיה בית המקדש גם בחלקו ע"כ הושיב אצלו את בנימין אושפיזכן לשכינה דאל"כ כשאמר אליו יהודה על חיבת העין על אכסניא של הקב"ה לא כ"ש ומי הגיד ליהודה שזה האיש יודע מי הוא אושפיזכן להקב"ה אלא ודאי שכבר הרגישו בו כשהושיב אצלו את בנימין שכך כוונתו,. ועל חיבת העין היינו בנימין ידיד ד' חיבת עין שלמעלה, ויהודה מלך שנקרא כולו על שם הקב"ה וגם יוסף מלך שנתוספה לו ה' על כן אמרו השבטים מלכים מדיינים זה עם זה אנו מה איכפת לנו, בשלמא המה מלכים וכל אחד מהם יש לו חלק מן השם בעבור שכל אחד מהם קידש השם על כן כל אחד מהם ראוי שיהיה בחלקו בית המקדש הגורם קידוש השם בעולם כמו שכתוב אלהים בארמנותיה נודע למשגב והיינו משגב שמו יתברך בעולם ואם כן דווקא להם שייך ויכוח זה של בנימין כי כ"א רצה לקרב אליו אושפיזכן של שכינה אבל אנו מה איכפת לנו יהיה בנימין חלק השכינה אצל מי מהם שיהיה אין לנו נפקותא כי סוף סוף בחלקינו אין שום בית המקדש כי כלנו היינו במכירת יוסף:

ומה שאמר עברו יחדיו לשון עברה כבר ידוע ארז"ל אין עברה אלא גיהנם שנאמר יום עברה היום ההוא ובב"ר פרשה מ"ד מסיק הראה הקב"ה לאברהם גיהנם וגלות ומתן תורה ובית המקדש אמר לו כל זמן שבניך עסוקים בשתים הם נצולין משתים, והסברא נותנת שעל ידי התורה נצולין מן הגלות, שנאמר חרות על הלחות אל תקרי חרות אלא חירות וממילא נשמע שעל ידי המקדש נצולין מן הגיהנם כי אש של מזבח עומד במקום אש של גיהנם והוא דוגמתו כי אש של מזבח שורף ואינו מכלה, וראיה מן לא נתך נחושתו של מזבח ומן מזבח הזהב כנודע, ואם כן כל מי שיהיה עיקר בית המקדש בחלקו הוא הגורם להציל מן יום עברה היום ההוא על כן מסיק בויכוח שלהם עברו יחדיו שנתמלאו עברה זה על זה כי כ"א רצה לתלות ההצלה בעצמו, ולפי שזאת היתה הכוונה בויכוח זה על כן נתגלגל הדבר שגם אחר שנודע יוסף לאחיו נבהלו נחפזו, ובהלה זו היא הגורמת לדורות התוכחה אל כל אדם שיהיה נשמר מן יום הדין שלעתיד כדמסיק ברבתי ולא יכלו אחיו לענות אותו אבא כהן ברדלא אומר אוי לנו מן יום הדין אוי לנו מן יום תוכחה בלעם חכם של הגוים לא היה יכול לעמוד בתוכחה של אתונו הה"ד ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא, יוסף קטנן של שבטים הי' ולא היו יכולין לעמוד בתוכחתו הה"ד ולא יכלו לענות אותו כי נבהלו מפניו לכשיבא הקב"ה ויוכיח לכ"א ואחד לפי מה שהוא כו' אוכיחך ואערכה לעיניך על אחת כמה וכמה עכ"ל, והנה לפי דרכנו נתגלגל הדבר שמיד אחר שנודע להם יוסף עברה עליהן בהלה זו אשר ממנה יקחו ק"ו לבהלה של יום הדין האחרון ובזה ישתדל כל אדם להנצל מן יום עברה היום ההוא ע"י הזהירות במעשיו, ואז הכירו גם השבטים שכל עיקר ויכוח זה שבין יהודה ליוסף היה כדי להנצל מן יום עברה היום ההוא ע"י אש המזבח העומד במקום השכינה במקדש:

וסמך אש זה כל הדרוש הזה אל מזמור מ"ח המתחיל

מאמר סט

שיר מזמור לבני קרח וגו'

שיר מזמור לבני קרח, כי להם נתבצר מקום גבוה בגיהנם וידעו שזכות בית המקדש מציל מן דינה של גיהנם על כן אמרו מזמור זה על גדולת בית המקדש שבחר ד', ותדע כי מזמור זה אמרו הלוים בשיר ביום שני לפי שביום שני נברא הגיהנם והמקדש מציל מן הגיהנם על כן אמרוהו ביום שני, וזה"ש גדול ד' ומהולל מאוד כי כשהקב"ה עושה דין ברשעים אז גדול ד' ומהולל מאוד, כמו שדרשו רז"ל מסכת ערובין פרק ב' על פסוק עוברי בעמק הבכא הכל מודים ומשבחים ואומרים יפה תקנת' גיהנם לרשעים כו' לכך נאמר ומהולל מאוד בעיר אלהינו הר קדשו כמארז"ל ג' פתחים לגיהנם אחד בירושלים שנאמר אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים לפי ששם המקדש והקרבנות המצילין מן הגיהנם על כן פתח ה' פתח לגיהנם במקום שההצלה מצויה ואחד במדבר לזכור לישראל זכות התורה שקבלו במדבר ואחד בים לזכור לישראל זכות האמונה שקבלו עליהם בים סוף, ויש לפרש ששניהם תורה וקרבנות מצילין מן אש של גיהנם כי הקרבנות אש המזבח מציל מלהכניס איש מישראל באש של גיהנם באותו פתח שבירושלים והתורה אש דת הניתן במדבר מצלת מלהכניס איש מישראל באש של גיהנם דרך הפתח שמדבר, ומה שקידשו השם על הים מציל מלהכניסם לאש של גיהנם דרך פתח שבים כי המים מכבין האש, ונראה שמטעם זה הבטיח הקב"ה את יעקב שכל זמן שלא ימות אחד מבניו בחייו שלא יראה פני גיהנם כמבואר למעלה פרשת וישב ראייה לזה מן פסוק כה אמר ד' לבית יעקב אשר פדה את אברהם וגו' כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו וגו', וטעם לדבר שכל פתח של גהנם יש לו ד' רוחות הרי י"ב רוחות ונמצא י"ב בניו יתחלקו ג' לכל רוח כסדר הדגלים והרי כל פתח של גיהנם מסובב מן ד' שבטים ובכל רוח שמלאכי חבלה ירצו להוליכו לגיהנם שם יעמוד לו זכות אחד מבניו להצילו, אבל אם ימות אחד מהם בחייו הרי יש כאן רוח אחד פרוץ מן י"ב רוחות של ג' פתחי הגיהנם, ונראה שמטעם זה הראה ד' ליעקב כשלקח י"ב אבנים מראשותיו ונעשו אבן א' מראה הסלם שהיו בו ד' מלאכים עולים ב' ויורדים ב' והבטיחו בברכת ופרצת ימה וקדמה וגו', וכבר בארנו למעלה פרשת ויצא המדרש האומר שהראה לו שליש חוץ לעולם כי כל מלאך שליש העולם נמצא ג' שלישים תוך העוה"ז כדי להצילו מן ג' פתחי גיהנם הפתוחים בג' חלקי העולם שליש ישוב שליש מדבר שליש ים ושליש רביעי המלוים אותו לעוה"ב על כן נאמרה לו גם הבטחה זו מן ד' רוחות שעל י"ב שבטי ישראל אבני נזר יהיה מסובב מן כל ד' רוחות של שלשה פתחים שיש לגיהנם ועוד שי"ב שבטים כנגד י"ב מזלות המשמשים בי"ב חדשי השנה ואם כן באיזו מזל כלומר באיזו חודש שימות יהיה לו מזל אחד המגין עליו מן הגיהנם דהיינו זכות בניו אשר גרמו גם הצלת אברהם מן כבשן האש ק"ו שיצילו את יעקב אביהם כמו שכתוב לא עתה יבוש יעקב בלשון עתה רמז אל הק"ו ורוצה לומר אם להלן כך ק"ו עתה ליעקב כי בראותו ילדיו אז מעשה ידיו בקרבו י"ב מזלות מעשה ד' בקרבו והמה יגינו ויליצו בעדו, לכך אמרו בני קרח אשר ירדו לגיהנם דרך הפתח שבמדבר שיר מזמור על בית המקדש המציל גם מן הפתח אשר בירושלים בחשבם כי למעלת המקום הזה נתווכחו עליו המלכים יהודה ויוסף, ואמר יפה נוף משוש כל הארץ על בית המקדש והקרבנות ששחיטתן בצפון זה"ש הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב אלהים בארמנותיה נודע למשגב, כי עיקר בנין בית המקדש היה לקדש שם שמים על ידו כי שם נודע ד' למשגב, והמופת על זה כי הנה המלכים נועדו זה יהודה ויוסף עברו יחדיו כ"א נתמלא עברה על חבירו, כי כ"א היה בו חלק מן השם על שקדשו שם שמים זה בצנעה וזה בפרהסיא על כן חשב כ"א שהוא ראוי שתהיה השכינה שבחלק בנימין בחלקו,, ואם תאמר מנין ידע יהודה שיוסף נתכוין לזה שהרי לא ידע שזה יוסף, תשובה לדבר המה ראו כן תמכו כי בזמן שיתמהו איש אל רעהו הרגישו האחים בדבר כשהושיב את בנימין אצלו ותרב משאת בנימין חמש ידות כנגד חמשה דברים שהיו במקדש ראשון וחסרו במקדש שני והם ארון ואורים ותומים כו' ושם מקום השכינה בחלקו של בנימין ויש בשכינה חמשה דברים שנר אלהים נשמת אדם דומה לה כדאיתא במסכת ברכות, ועוד נתן מופת שני על זה ואמר נבהלו נחפזו מאחר שכך קרה שם שנבהל אחיו ומן בהלה זו יוקח ק"ו על בהלה של יום דין האחרון להנצל מדינה של גיהנם ומאחר שדווקא במקום זה הקרה ד' לידם ענין זה ש"מ שגם ענין הויכוח שהיה ביניהם היה גם כן מענין זה והיינו המקדש המכפר על יום עברה של גיהנם לפיכך רעדה אחזתם שם, מלת שם דייקא רוצה לומר מה שקרה הרעדה שם ולא במקום אחר מזה יוקח ראיה כאמור, וממה שאמר רעדה אחזתם שם מכאן מצאו מקום לדרוש הק"ו אע"פ שאין סמך מן התורה אל הקל וחומר מ"מ יש לו סמך מדברי קבלה שאחר שאמר נבהלו נחפזו המדבר במה שנבהלו אחי יוסף מפניו על זה אמר כאן שמלבד סתם בהלה זו שם אחזתם עוד רעדה שניה והיינו מן יום הדין הבאה בק"ו מן בהלה זו והוסיף לומר חיל כיולדה ע"ד דרז"ל מסכת ברכות פרק א' רני עקרה לא ילדה שלא ילדה בנים לגיהנם על כן כאן כשראו אחי יוסף איך כל כך נבהלו מן יוסף ק"ו שיש להם לדאג מן יום הדין ומן עונש הגיהנם דהיינו חיל כיולדה מיראה פן ילדו בנים לגיהנם כי לא יצדק לפניו כל חי כמ"ש הן שמים לא זכו בעיניו וגו' לכך אמר ברוח קדים תשבר אניות תרשיש ר"ל ברוח גדולה הבא מדרך הקדים קדמונו של עולם ע"ד ויסע לוט מקדם והוא ישבר אניות תרשיש הן צבא השמים י"ב מזלות דהיינו תרי שש הן מלאכי' ממש אשר גויתם כתרשיש כולם ישבר ולא יוכלו לעמוד בדין אף כי אנוש נתעב ונאלח ועל זה אמר כאשר שמענו מפי השמועה מענין ויכוח שבין יהודה ליוסף מעלת המקום הזה כן ראינו בעינינו בעיר ה' צבאות וגו' דמינו אלהים חסדך בקרב היכליך לבד אבל אין הדבר כן אנא כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ צדק מלאה ימינך כי מן המקדש יתפשט השפע לכל העולם על כן ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה למען משפטיך יי כי על ידי המקדש ינצלו מן משפט הגיהנם סובו ציון והקיפוה וגו' למען תספרו נדור אחרון יום הדין של אחרית הימים כי זה אלהים אלהינו הוא ינהגנו עצמות בזריזות כהדין עולמתא במחול שיעשה הקב"ה לצדיקים לעתיד, ואחר כך דרש פסוק אחד באחד יגשו על יהודה ויוסף אף על פי שפסוק זה נאמר בלויתן שכרן של צדיקים לעה"ב מ"מ דרשו גם על יוסף ויהודה לומר שבזכות שיגשו זה בזה ויהיה שלום ביניהם יזכו למקדש המצילם מן דינה של גיהנם ומנחילם העה"ב הרמוז בלויתן כדעת המדרש ברבתי:

מאמר ע

מדרש על פסוק ונגש חורש בקוצר

הנה ימים באים ונגש חורש בקוצר חורש זה יהודה קוצר זה יוסף כו' רמז אל השלום שיהיה בין מלכי יהודה ומלכי ישראל שמיוסף כמ"ש ביחזקאל קח לך עץ אחד וגו' וקרב אחד אל אחד וגו' ורמז לדבר זה בהגשה זו שנאמרה כאן מה ויגש אליו יהודה האמור כאן גרם השלום כך הגשה של ונגש חורש בקוצר האמור להלן ולפי שבכל אחד מהם יש חלק מן שמו ית' שנקרא אחד על כן נאמר וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד נראה הלשון כפול לך לעץ אחד למה לי אלא רמז באחד אל אחד שיתקרבו שני מלכים שיש בכל אחד מהם חלק מן ה' אחד ושמו אחד וסמיך ליה וכרתי להם ברית שלום ש"מ שדיבוק יהודה ליוסף יסבב ברית שלום, על כן דרש עליהם פסוק אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם, וכדרך שנאמר ואתם עלו לשלום אל אביכם ויגש אליו יהודה ששלום בית יעקב אביהם לא יושלם כי אם בתנאי זה ויגש אליו יהודה שאחד באחד יגשו ואולי גם יעקב נתכוין לזה כי גם הוא ידע בנבואה ששלום ביתו תלוי בהגשה זו של יהודה ליוסף כי על כן שלח דווקא את יהודה לפניו שנ' ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה וק' מה ענין השליחות אל יוסף למה שאמר אחר כך להורות לפניו גשנה ובדרך רמז כך פירושו שלכך שלח דווקא את יהודה אל יוסף כדי להורות לפניו ענין גשנה ההגשה של יהודה ליוסף כלומר להורות לפניו לפני יהודה שכל שלימות בית יעקב תלוי בהגשה זו יהודה ליוסף על כן הקדימו ושלחו תכף שימהר הגשתו אל יוסף יותר מכל אחיו, ומה שמביא פסוק אחד באחד יגשו הנאמר בלויתן שכר העה"ב יתכן לפרש לפי שיהודה קבל עליו להיות מנודה בשני עולמות אם לא יביא את בנימין ונמצא אילו היו יהודה ויוסף מחולקין אז ממילא לא היה נותן לו את בנימין ואז היה יהודה מאבד חלקו לעה"ב ועל ידי הגשה זו יצא יהודה מן עונש של וחטאתי לך כל הימים ונמצא שעל ידי ויגש אליו זכה יהודה אל חלקו לעה"ב בלויתן שנאמר בו אחד באחד יגשו, ולפעמים נא' לשון העה"ב על ימות המשיח וזהו דעת המד' הנה ימים באים ונגש חורש בקוצר שזה מדבר לימות המשיח כי בזכות ויגש אליו יהודה שבהגשה זו גרם לעלות לשלום אל אביהם כך לימות המשיח לא יושלם שלום בית יעקב כי אם על ידי הגשה זו האמורה בפסוק ונגש חורש בקוצר, ומה שקרא ליהודה בשם חורש ויוסף בשם קוצר להורות שלעתיד יעמוד לישראל זכות התורה וזכות גמילות חסדים כמרז"ל כל העוסק בתורה וג"ח זוכה לנחלה כיוסף ואיכא דאמרי אויביו נופלים לפניו חללים כו' על כן לעתיד תלוי גם כן הגאולה בצירוף יהודה ליוסף כי יהודה מוכתר בכתר תורה שנאמר לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו והיינו ראשי ישיבות לומדי סודות התורה שנמשלו ליין המשומר ע"ד נכנס יין יצא סוד ולכך נאמר מיד אסרי לגפן עירה לכך קרא את יהודה חורש ודורך ענבים כי היה ליהודה לב חורש בתורה ולכך נאמר ואת יהודה שלח לפניו לתקן לו בית מדרש כפירש"י, ויוסף מוכתר בגמילות חסדים כד"א זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסר לכך קראו כאן קוצר ומושך הזרע ואף על פי שמסיק במושך הזרע זה יוסף שמשך כל זרעו של אביו והורידו למצרים היינו הך שמשכם למצרים כדי לגמול חסד עם כל בית אביו וזה"ש בחבלי אדם אמשכם שע"י שבהליכה זו הובטח יעקב שבנו יוסף יגמול אתו חסד על כן הלך שמה בשמחה והיינו עבותות אהבה והטיפו ההרים עסיס אנו השבטים אמרו מלכים מדיינים זה עם זה כו' כי גם המה ידעו שהגשה זו של יוסף ויהודה תהיה לטובתם כי על כן לא נכנסו לריב מהר כך לעתיד על ידי חיבור יהודה ליוסף יתחברו שני זכיות אלו זכות התורה וג"ח אשר בעבורם יזכו ישראל לנחלה ולשאויביהם יפלו לפניהם חללים ואולי דעת מדרש זה לומר לפי שיהודה מוכתר בתורה ויוסף בגמילות חסדים נשאר עוד עמוד שלישי והוא העבודה של קרבנות שבחלקו של בנימין השכינה על כן רצה כל אחד מהם לקרב אליו את בנימין כדי שיהיו רוב עמודי עולם אצלו על כן אמרו השבטים מלכים מדיינים זה עם זה אנו מה איכפת לנו כי אין לנו שום יתרון בכל ג' עמודים אלו ואם כן וודאי אין בנימין שייך כי אם למי שיש אצלו תחלה יתרון באחד מן ג' עמודים אלו אשר עליהם כל בית ישראל נכון, ומה שנאמר ונגש חורש בקוצר אף על פי שנדרש על יוסף ויהודה מ"מ רמז גם כן שכל זרע ישראל יתחברו לומדי התורה עם גומלי חסדים ע"ד אשריכם זורעי על כל מים שעיקר הזריעה של צדקה תהיה על כל מים של תורה כי זה עיקר הג"ח לחזק ידי לומדי התורה לכך נאמר ונגש חורש בקוצר שיתחברו שניהם ואז יהיה גם לגומלי חסדים חלק בתלמוד תורה כשיתוף של יששכר וזבולן, אז והעיפו ההרים עסיס כי ההרים הגבוהים העשירים והנשיאים יעוף גם מהם עסיס סודות התירה כאילו עסקו בתורה ונקט הרים כאילו ההר עצמו עצם הקרקע מטפח עסיס בלא גפן, וזה משל צודק על עמי הארץ שדומה כאילו הם בעצמם למדו התורה כשמחזיקים ידי לומדיה:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה