אור ברסלב
שפתי דעת פרשת ואתחנן › מאמר רצה

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת ואתחנן · מאמר רצה

מאמר רצד

אוהב כסף לא ישבע כסף זה משה כו'

ומסיק שם בגמרא דרש רבי סימאי מ"ד אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה אוהב כסף לא ישבע כסף זה משה שהיה יודע ששלש שבעבר הירדן אינן קולטות עד שנבחרו שלש שבארץ כנען אמר מצוה שבאת לידי אקיימנה ומי אוהב בהמון לא תבואה למי נאה ללמוד בתמון למי שכל תבואה שלו פי' שבקי במקרא ובמשנה ובהלכות ובאגדות והיינו דאמר ר' אלעזר מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו למי נאה למלל גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהילתו וקשה מה ענין זה לזה כי סוף הפסוק אינו מדבר כלל מענין ראש הפסוק גם ישמיע כל תהילתו איני יודע על מי קאי תהילתו ונר' שפסוק זה הוא מענין דרשת ר' שמלאי לתרץ מפני מה נתאוה משה לכנס לארץ וכי לאכול מפריה הוא צריך כו' אלא לפי שכל דורש צריך להיות נאה דורש ונאה מקיים ורוב מצות התלויות בארץ הם תרומות ומעשרות ויש להם מקום ללון על משה לומר נקל לו לצוות לאחרים שיתנו משלהם לכהנים וללוים ולעניים לפי שידע שהוא לא יכנס לארץ ולא יתן כלום, על כן ביקש משה שיכניסו לארץ ויקיים גם הוא המצות ההם ואז יהיה נאה דורש להם ונאה מקיים, והביא ר' סימאי ראיה לזה שמשה היה חרד לדבר זה להיות נאה מקיים מה שהוא דורש לאחרים כי משה אמר ושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך הל"ל למען ייטב לך, וע"ק אחריך מיותר, אלא שר"ל אף אם יזדמן לך איזו מצוה שלא תוכל לגומרה בחייך אלא על ידי בניך כבנין בית המקדש ע"י דוד ושלמה מ"מ תקיים לפחות חלק ממנה והמותר לבניך אחריך זה"ש אשר ייטב ר"ל שאין המצוה במילואה וטובתה כי אם ע"י בנך אחרי מותך, וכאשר אמר להם משה ציווי זה אז חרד לדבר ערי מקלט וחשב הנני נאה דורש לאחרים לעשות כן אבל עדיין לא הייתי נאה מקיים כי הבדלת ערי מקלט בכיוצא בזה יש בידי לקיים חצי המצוה לפיכך אז יבדיל משה אז נתן לב להיות חרד לדבר כפירש רש"י וכן מסיק בהדיא ברבתי בפרשה זו וז"ל אוהב כסף לא ישבע כסף אמר ר' יצחק מי שהוא אוהב את המצות אינו שבע מן המצות כיצד אתה מוצא שני גדולי עולם משה ודוד ול שבעו דוד אמר אף על פי שאמר לי הקב"ה רק אתה לא תבנה לי את הבית הזה, דוד אומר לעצמו וכי מפני שאמר לי הקב"ה אתה לא תבנה הבית אני יושב, מה עשה זירז עצמו והכין כל צרכיו עד שלא מת מנין שנאמר ואני בעניי הכינותי לבית אלהי וכן משה אמר אע"פ שאמר לי הקב"ה כי לא תעבור את הירדן הזה אמר משה אני עובר מן העולם ואיני מפריש להם ערי מקלט מיד אז יבדיל משה עכ"ל, וקשה מאין מצא לו בעל המדרש זה סמך על דוד ומשה בפרשה זו אלא ודאי מן פסוק אשר ייטב לך ולבניך אחריך דרש על דוד ושלמה שדוד התחיל במצוה אף על פי שלא היה יכול לגומרה כי אם ע"י בנו שלמה אחריו, ואחר כך דרש פסוק אז יבדיל משה לתרץ לשין אז ולשון יבדיל שפירושו היה חרד לדבר לעשות כן מאחר שצוה לאחרים לעשות כן כדי שיהיה נאה דורש לאחרים ונאה מקיים, על כן דרש על שניהם פסוק אוהב כסף לא ישבע כסף כי שניהם היו אוהבים המצות ולא היו שובעים מהם ככסף זה שאין מטבע להיות שבע ממנו כל אוהביו כך כל המצות גוררת מצוה ואם כן לעולם אין האדם שבע ממצות ומטעם זה נמשלו אמרות ה' לכסף צרוף ואמר שכל כך היו המצות חביבות עד שלא הניחו מלקיים אפילו חצי המצוה ונתן עוד טעם שני לשניהם כי מי אוהב בהמון לדרוש ברבים להמון עם שיעשו כך וכך אם לא תבואה ר"ל אם אין לו אותה תבואה עצמה ר"ל מה שמצוה לאחרים לעשות פרי תבואת המעשים ומימילא נדרש לו תבואה ר"ל שיהיה לו תחילה התבואה ההיא ואחר כך ידרוש בהמון רב זה"ש והיינו דאמר ר' אלעזר מי ימלל גבורות ה' ברבים למי שישמיע כל תהילתו של הדורש שהוא נאה דורש ונאה מקיים דהיינו כל תהילתו אבל אם הוא נאה דורש ואינו נאה מקיים אז אינו משמיע כי אם חצי תהילתו נאה דורש לבד ולא כל תהילתו על כן כל אוהב בהמון לדרוש להם ישתדל שיהיה תחילה לו התבואה ניב פרי שפתיו שדורש לרבים שנקראו תבואה כד"א בורא ניב שפתים ניב לשון תנובה ותבואה וסמך כל זה לתחילת המקרא אוהב כסף לא ישבע כסף שדרש על משה בהבדלת ערי מקלט כי במעשה ההוא עשה כזה ממש וזהו שסמיך ליה וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל לימד דעת את העם דורשי זאת התורה ברבים שכל דורש בהמון עם רב יהיה נאה דורש ונאה מקיים שלא יאמרו לו טול קורה כו' כההוא דקץ אילניה כו' ולהנחה זו רבי שמלאי ור' סימאי חולקין בטעם וכי לאכול מפריה הוא צריך אלא שביקש לקיים מצות התלויות בארץ כי ר' שמלאי אזיל לטעמיה שדרש פסוק לכן אחלק לו ברבים לפי שכל כוונת משה ומבוקשו היה כדי שיהיה זכות הרבים תלוי בו הן בכל מצות התלויות בארץ הן בהבדלת ערי מקלט אשר כבר החל בהם ורצה לגומרם בהבדלת ג' ערים שבארץ כי למי שהתחיל בדבר אומרים לו גמור ע שעל מצוה פרטית זו אמר אתה החילות להראות ועתה אמר אקרא לאל גומר על לאמר ה' יגמור בעדי אבל ר' סימאי סובר שלכך בקש לקיים מצות התלויות בארץ כדי שיהיה נאה דורש ונאה מקיים כי מי ימלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהילת הדורש שיאמרו עליו שהוא אומר ועושה דורש ומקיים ורש"י פי' מקהלת על פסוק מי אוהב בהמון לא תבואה שאין במצותיו מצוה מסויימת כגון בנין בית הכנסת וס"ת, ונראה שלכך סמך זה לאומרו אוהב כסף שנדרש על משה ודוד כי שניהם היו. משתדלין לעשות בממונם מצוה מסויימת דוד בבנין בית המקדש שהפריש מן כספו וזהבו, והוא רמוז בפסוק אשר ייטב לך ולבניך ומשה הבדיל מן חלק טרי הלוים בחייו כי גם זה מצוה מסויומת בממונו שהרי מסתמא היה לו ולזרעו חלק בערי הלוים כי בניו יקראו על שבט הלוי, אך לדורות לימד משה את העם שכל הרוצה במצוה מסויימת יקנה ספר תורה בממונו זהו שנאמר מיד וזאת התורה אשר שם משה וגומר שם לשון סימן כמו שדרשו על פסוק שימה בפיהם והיינו מצוה מסויימת ולכך נסמכו ג' עניני מצוה מסויימת בפרשה זו ושלמה סמכם בפסוק אוהב כסף וגו' ובענין הזרחת כשמש שהזכרנו שמשה הזריח שמש לרוצחים להודיע כי יש להם דין אם זרחה השמש עליו כאמור, נראה שמטעם זה סמך ענין זה לפסוק וידעת היום והשבות אל לבבך וגומר פירוש תדע מהלך גלגל היומי וממנו תראה וכן תעשה לעבוד את ה' בשמחה ובאהבה כמו שהשמש ישיש כגיבור לרוץ אורח במצות ה' כך תעשה גם אתה כי משה הלך לשיטתו שאמר לישראל רפיתם את ידי כי ראיתי שאינכם חרידים להתקרב אליו מאהבה כפירש"י בפסוק ואת תדבר אלינו אע"פ שהקב"ה אמר דרך פשרה מי יתן והיה לבבם זה כל הימים ליראה אותי לכך אמר משה ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה תלה השאלה בהקב"ה לפי שמשה שאל יותר דהיינו אהבה אבל יראה לגבי משה זוטרתי היא לפיכך נקט ה' אלהיך כי הקב"ה בחר ביראה דרך פשרה אבל לגבי משה שאלה זוטרתי היא כי רצה שיעשו מאהבה דווקא:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה