אור ברסלב
שפתי דעת פרשת ואתחנן › מאמר רצג

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת ואתחנן · מאמר רצג

מאמר רצב

מפני מה נתאוה משה לכנס לארץ

ובמסכת סוטה פרק א' דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה היה צריך אלא כך אמר משה רבינו הרבה מצות נצטוו ישראל שאינן מתקיימים אלא בארץ אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו על ידי, אמר ליה הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשיתם שנאמר לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל וגומר לכן אחלק לו ברבים שאני מחלק לו שכר שלם שמא תאמר כאחרונים ולא כראשונים תלמוד לומר ואת עצומים יחלק שלל כאברהם יצחק ויעקב שהיו עצומים בתורה ובמצות, תחת אשר הערה למות נפשו שמסר עצמו למיתה שנאמר ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת ואת פושעים נמנה שנמנה עם מתי מדבר והוא חטא רבים נשא שכיפר על מעשה העגל ולפושעים יפגיע שבקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה ואין פגיעה אלא תפילה שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי עד כאן לשונו, יש לדקדק בדבריו מה בין לאכול מפריה לבין לשבוע מטובה, ולפום ריהטא נראה שאמר לשון זה כלפי מדרש זה שהזכרנו ששתי השאלות הראני נא את כבודך ואעברה נא ואראה הכל ענין אחד כי זה פשוט שלא ביקש משה הכניסה לארץ כדי לאכול מפריה, אבל מ"מ יש מקים לומר שבקש לכנס לארץ כדי לשבוע מטובה והיינו להתלבש שם בקדושה יתירה ולראות כבוד השכינה והיינו לשבוע מטובה כד"א תודיענו אורח חיים שובע שמחות את פניך וכתיב אשבעה בהקיץ תמונתיך וזהו מטובה כי טובה זו באה מארץ טובה וקדושה ומוכנת שם להשיג ביותר כי טוב ה' לכל ועל כן בא כמתמה וכי לאכול מפריה הוא צריך כי ודאי אינו צריך לאכול מפריה שהרי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם לא על פרי הארץ לבד לא הוא ולא אחר, אבל על לשבוע מטובה דהיינו ליזון מזיו השכינה אף על פי שוודאי כל אדם צריך לזה מכל מקום אמר דרך תמיה וכי משה היה צריך ליכנס לארץ כדי לשבוע שם מזיו השכינה והלא היה כל כך שלם עד שאפי' בחוצה לארץ היה הוא זוכה לשלימות זה כי קרן עור פניו וסבר גם רבי שמלאי שבקש לכנס לארץ כדי לשבוע שם לראות בטוב ה', אך נראה לי להוסיף ולומר שלא בעבור תכלית זה לבד נתאווה לכנס לארץ אחרי שהשנה זו היתה אפשרי למשה להשיגה אף בחיצה לארץ אלא שבקש בעבור המצות התלויות בארץ כי על ידיהם יתוסף לו שלימות והשנה עד כי יוכל לומר זה אלי כשיעלה אל הר ה' כמבואר למעלה מלשון ההר הטוב הזה כו', וכדי לבא אל תוכן ביאור המאמר יש להקשות בו קושיא אחת וגדולה היא אלי מה ראה על ככה לפרש פסוק לכן אחלק לו ברבים על משה רבינו כי בפרשת הנה ישכיל עבדי מדברת או במשיח או בצדיקי ישראל ומה שיקרה לעתיד ואיך יתכן לפרשו על משה כי מאי דהוה הוה ואין הנביאים מתנבאים כי אם על מה שיהיה ולא על מה שכבר היה, גם מצד הלשון יש לדקדק כדי שיתקיימו על ידי מאי על ידי דקאמר הל"ל כדי שאקיימם, וע"ק כלום אתה מבקש אלא שכר וכי משה היה עובד על מנת לקבל פרס, וע"ק מעלה אני עליך כאילו עשיתם והלא לא עשאם ואיך יעלה עליו כאילו עשאם, ועוד קשה שמא תאמר כאחרונים כו' מהיכא תיתי לומר כן, והנה מקום אתי ליישב כל הקושיות אלו בדרך קצרה וישרה למוצאי דעת כי משה זכה וזיכה הרבים זכות הרבים תלוי בו וכמו שזיכה משה הרבים בכל המצות עד שזכות הרבים תלוי בו כך בכל מצות התלויות בארץ רצה לזכות בהם הרבים זה"ש כדי שיתקיימו ע"י רצה לומר אחרים יקיימום על ידי וע"כ עשה במצות התלויות ג' חלוקות א' הארץ הטובה הזאת ב' ההר הטובה הזה ג' והלבנון כי יש דברים הנוהגים בכל הארץ כתרומות ומעשרות ויש דברים שאינן נאכלים אלא תוך מחיצת חומות ירושלים כמעשר שני ודוגמתו, ויש דברים שאינן נאכלים אלא לפנים מן הקלעים וזה"ש והלבנון ותדע כי יש הפרש בין שכר לפרס כי פרס לשון פרוסה והיינו חלק מן השכר הניתן ליחיד על כל מעשיו שזיכה את עצמו ועליו אמרו שלא לשמש על מנת לקבל פרס אבל שכר שם כולל לכל השכר הניתן לכל בית ישראל ביחד שכר שלם ולא חסר ומשה ביקש שכר לא הפרס חלף עבודתו, אלא שיהיה נכלל בשכר של רבים שיהיה חלקו עמהם, ועוד השכר האמתי הוא המצוה עצמה ששכר מצוה מצוה ואם העושה מצוה אחת מטיבין לו כי מצוה גוררת מצוה ואז לעולם אין חטא בא לידו כך המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו כדי שלא יהיה הוא בגהנם ותלמידו בנן עדן זה"ש כלום אתה מבקש אלא שכר דהיינו שכר מצוה על שתזכה את הרבים, מעלה אני עליך כאילו עשיתם על דרך ואת הנפש אשר עשו בחרן כי מאחר שמסרת נפשך בעגל ובמרגלים כבר היו כולם פגרים מתים ולא היו באים לכלל שמירת המצות התלוים בארץ וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה משה מסר נפשו על ישראל לפיכך נקראו על שמו כו' ואם כן מאחר שדומה בעיני כאילו בראתם בריות חדשות על כן רב לך רצה לומר דין הוא שזכות של רבים יהיה גם לך חלק בו זה"ש רב לך, וזהו שמביא פסוק לכן אחלק לו ברבים יהיה לו חלק בזכות של רבים כו' ודעת רבי שמלאי שפסוקים אלו אינן מדברים במשה כלל כי אם במלך המשיח או בצדיקי ישראל אשר הבטיחם ה' לחלק להם ברבים ויהיה מי שיהיה האיש ההוא אשר הובטח על ידי הנביא בנק אחלק לו ברבים סוף סוף עינינו הרואות הטעמים לשבח שנתן הנביא באמרו תחת אשר הערה למות נפשו, ואת פושעים נמנה, והוא חטא רבים נשא, ולפושעים יפגיע ארבע טעמים אלו נתן על שיחלק לו ברבים, מכאן רצה רבי שמלאי לומר שגם מה שאמר הקב"ה למשה רב דהיינו שיחלוק לו ברבים היינו גם כן בשביל ארבע דברים אלו שהיו מצויין במשה כמו באיש ההוא אשר בו ידבר ישעיה כי כמו שהאיש ההוא הערה למות נפשו וע"כ זכה לייעוד לכן אחלק לו ברבים כך משה אמר ואם אין מחני נא על כן נאמר גם למשה רב לך, וכן גם את פושעים נמנה משה כמו האיש הידוע שעליו ניבא ישעיה וכן כל ארבע שהזכיר, וזה פירוש אמת ויציב וברור, וזה שמסיק ושמא תאמר כאחרונים ולא כראשונים מן המזכה את הרבים שזכות הרבים תלוי בו דין הוא שיהיה לו חלק בשכר אותן רבים שבדורו אשר זיכה דהיינו הדור האחרון שבימיו, אבל האבות הראשונים שלא היו בדורו של זה המזכה רבים סלקא דעתך אמינא שלא יהיה לו חלק בזכותן של רבים הראשונים כי לא זיכה אותם שהרי היו בדורות שלפניו ולמה יהיה לו חלק בשכרם ת"ל ואת עצומים יחלק שלל כאברהם יצחק ויעקב יש לו חלק גם בשמחתם כי ידוע שכשהבנים שמחים והם שרוין בשלוה אז יגיע מזה שמחה גם לאבות שנאמר בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל ובהפך זה כשהם שרוין בצרה האבות מצטערין בקבר שנאמר ויבער אש ביעקב, ונמצא שזה המזכה רבים גם בדורות אחרונים גורם שמחה לאבות הראשונים הראשונים בקבר ועל כן דין שיהיה לו גם כן חלק באותה שמחה, ובזה מתורץ למה נאמר לכן אחלק לו ברבים ולא הזכיר שלל ואחר כך אמר ואת עצומים יחלק שלל אלא לפי שחלק ראשן מדבר בעיקר שכר של האחרונים עושי המצות אבל שלל זה מדבר בשמחת האבות בקבר על כן קראו שלל כי סתם שלל יש בו שמחה שנאמר שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב כי לשון שלל מדבר בדבר המשולל ולוקח מאחרים כך שמחה זו לאבות באה מצד הבנים בראותו ילדיו וגומר, ואחר כך נתן שני טעמים על בי הנחות, כנגד לכן אחלק לו ברבים שיהיה לו חלק בשכר של רבים אשר זיכה, אמר תחת אשו הערה למות נפשו על ישראל ואילו לא עשה כן כבר היו כלם מתים ולא היו באים לידי זכיות אלו על כן דומה כאילו הוא בראם ועשאם כך משה לפי שמסר נפשו על ישראל ונקראו על שמו נאמר לו רב לך שזכות הרבים תלוי בו אבל טעם זה אינו מספיק לשיהיה לו שכר בשמחת הראשונים כי כמו שהיו האבות מצטערים אילו היה הבנים מתים כך היו מצטערים אילו היה הוא מת כי לפעמים צדיק אחד שקול בעיניהם ככל ישראל ומצינו זה במשה, ואף על פי שגם משה נמלט זה היה בחמלת ה' עליו אבל הוא לא היה גרם בהצלתו, על כן נתן טעם שני גם על זאת עצומים יחלק שלל לפי שאת פושעים נמנה ר"ל יתן את רשעים קברו כדי שינצלו הרשעים מן הגהנם אגבו כך משה נמנה עם מתי מדבר כדי שיהיו בטוחים כולם לקום לתחיית המתים אגבו כמ"ש כי שם חלקת מחקק ספין ויתא ראשי עם עיין בילקוט פר' זו, וזהו סמיכות ונשב בגיא מול בית פעור לכאן כדעת המדרש שמשה נקבר מול בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור כי היה גם כן קצת סבה על שלא נתקבלה תפלתו, וטעם זה מספיק גם לשיהיה לו חלק גם בשמחת האבות בראותם כי כל בניהם שלהם יקומו לעה"ב ואינן הולכין לאבדון לא הוא ולא מתי מדבר על כן יגל יעקב ישמח ישראל וגם הוא יחלק עמהם בשלל זה, ושני טעמים אלו יחד עדיין אינן מספיקין, כי את"ל שהערה למות נפשו והצילם ממיתה של העה"ז והוא את פושעים נמנה עם מתי מדבר כדי להצילם ממיתה של העה"ב שיהיו מתי מדבר בטוחים לקום לתחיית המתים אגבו כדמסיק בילקוט פרשה זו סוף סימן תתי"ד, מכל מקום היכן מצינו שזיכה משה הרבים שיתלה בו זכות הרבים עד ששייך לומר לו רב לך כי טעם זה של ההצלה אינו ענין לזכות הרבים על כן אמר והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע כי הרחיקם מן עבודה זרה וקרבם לעבודת הש"י כי במה שכיפר על מעשה העגל זהו הרחקה מע"ז ולפושעים יפגיע לקרבם בתשובה זהו קרבתם לפני ה' אין לך זכות הרבים גדול מזה וכל התוארים הללו כשם שהיו מצויין באותו איש אשר עליו ניבא ישעיה כך היו כולם במשה

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה