שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת וארא · מאמר פה
ביאור פרשה ראשונה לסומכה אל סוף הפרשה הקודמת
וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי וגו', דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעות לעם הזה, וא"כ מה תירץ לו באומרו אני ה' נאמן לשלם שכר, ומ"מ קשה למה הרע לעם הזה, ונראה שהתירוץ הוא שלכך הכביד ה' השעבוד לבסוף כדי למהר להם הקץ כי מספר ת' שנה שנאמרו בברית בין הבתרים קאי על הגרות ועל העינוי שכל אחד מכם ימשך ת' שנה וכפי החשבון אין כאן כי אם רד"ו שנה לגרות, ועיקר העינוי היה רק פ"ו שנים משנולדה מרים וכן מסיק במדרש שיר השירים רבה אמרו ישראל למשה הלא אין בידינו כי אם רד"ו שנה כו' וכדי למלאות המספר צירף ה' גם שנות האבות לימי הגרות אשר התחיל משנולד יצחק והיו כל האבות גם כן גרים בארץ, ונראה שלכך אמר פרעה ליעקב כמה ימי שני חייך ויעקב השיב לו ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה למה שינה מלשון פרעה והזכיר מגורי במקום חייך שהזכיר פרעה, אלא לפי שפרעה ראה באצטגנינות שנגזר עליהם גרות ת' שנה בארץ לא להם והיינו במצרים שכל הארץ לא להם היתה שהרי יוסף העביר את כולם לערים כדי שיהיו כולם גרים ולא יוכלו לחרף את ישראל לומר גרים אתם ומצינו שגם האבות היו גרים במצרים חוץ מיצחק שנאמר לו אל תרד מצרימה אבל יעקב ואברהם היו בארץ מצרים שנקראת ארץ לא להם וחשב פרעה שהגרות יתחיל אחר מיתת כל האבות כי אמר שיעקב היו כל ימיו שנות חיים דהיינו שנות שלוה כמו שדרשו רז"ל על פסוק ושנות חיים יוסיפו וכי יש שנים שאינן של חיים כו', ויעקב השיב ימי שני מגורי ק"ל שנה כי כל ימי הייתי גר דהיינו מגורי ולא היו לי שנות חיים של שלום הרבה אלא מעט ורעים היו ימי שני חיי והם בטילין במיעוטן ואם לשלום מר לי מר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי קצת שלוה שהיתה להם בימי מגוריהם כי גם אבותי היו גרים וא"כ אין למצרים חוב תשלום הגרות כ"א מן ימות האבות ושנותיהם בכלל, ובזה מתורץ מה שפירש"י חבל על דאבדין כו' ממה נפשך אם לא היתה הבטחת נתינת הארץ אל האבות עצמם כי אם לזרעם אחריהם א"כ למה יהרהרו, ואם הובטחו לתת להם לעצמם אם כן איה הבטחתו, אלא ודאי שלכך הבטיחם ה' שהארץ תהיה להם לעצמם ואע"פ כן לא יהיו כתושבים בה כדי שיהיו כל שנותם ימי גרות כי מי שלא היה מוחזק כל ימיו לעולם בשום מקום אינו נקרא גר כי לשון גר נגזר מן לשון גרגיר הנפרד מעיקרו אמנם כדי למלאות מספר ת' שנה של עינוי גרם הקב"ה שבימי' מועטים היו מעבידים אותם יותר מן הראוי כדי שימים מועטים יעלו לחשבון מרובים כמ"ש ויהי בימים הרבים ההם לפי שהם ימי צער על כן נקראו רבים ר"ל הנם למרובות וחשבון זה אין יכולת ביד אדם לשער זה בלתי ה' לבדו כמ"ש ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה וגו' וידע אלהים ר"ל ידע לשער מה שהכבידו עלם יותר מן הנגזר ידע אלהים לכוין החשבון שמספר רד"ו יעלה אל מספר ת' וכמרז"ל ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהקב"ה חישב את הקץ כו' מה חישב ומי לא ידע לחשוב מספר ת' אלא שהקב"ה חישב מספר קץ שנחסר מן מספר ת' ולא נשארו כי אם רד"ו דבר זה היה נעלם מבני אדם וידע אלהים לשער ולחשוב איך כובד השעבוד תוך רד"ו שנה יעלו למספר ת' שנה על כן מסיק במדרש רבתי הנ"ל הלא אין בידינו כי אם רד"ו שנה השיב להם משה הואיל וחפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם אלא מדלג על ההרים אין הרים וגבעות האמורים כאן אלא קצים ועיבורים מדלג על החשבונות ועל הקצים והעבורים, רצה לומר אינו מביט בחשבונותיכם שאתם עושין ת' שנה במלואם שנה בשנה אלא חשבון אחר יש אצל הקב"ה בענין ת' של עינוי וגרות, כי ת' של גירות אתם עושין חשבון מן מיתת האבות והלאה והקב"ה חושבו מן לידת יצחק ונמצא שגם האבות שנקראו הרים בכלל הגירות לכך נאמר מדלג על ההרים, ות' שנים של שעבוד שאתם חושבים בחשבונות שלכם והרי אין כאן כי אם רד"ו, אבל הקב"ה אומר כי לא כחשבונותיכם חשבונותי, כי אתם חושבים למלאים ואני לחסרים כי העולה על הר וגבעה חצי מיל נחשב לו כהולך מיל בבקעה שוה, וזה"ש ועל הגבעות, ומשני צדדים אלו הקב"ה מדלג על הקצים היינו מן מכפר קץ החסר מן ת' ונשאר רד"ו, ואולי מטעם זה נגלה הקב"ה לכל האבות באל שדי כי בשם זה נתפלל יעקב ואמר ואל שדי יתן לכם רחמים ר"ל מי שאמר לעולמו די יאמר די לצרותי, כך בענין הגלות והשעבוד אשר נגזר על בני האבות ולעומת זה הבטיחם בירושת הארץ הזכיר בשלשתן שם של שדי כי בכל מקום שהבטיח את האבות בירושת הארץ הזכיר שם של שדי כדי שלא יצטערו על אריכות הגלות של ת' שנה טרם בואם אל ארץ נושבת על כן הבטיחם שיאמר די לצרותם ויקצר להם הן ימי הגירות הן ימי העינוי ואל אלהים ה' ידע לכוין הזמן ולאמר די לצרתם, וזה טעם על כובד השעבוד בסוף כדי למהר הקץ ושזמן מועט יעלה לזמן רב, ומשה שלא הבין הדבר על כוונה זו ודאי היה קשה לו למה הרעות לעם בזה כי אע"פ שכבר אמר לו ה' שיקשה את לב פרעה ולא ישלחם תכף מ"מ לא אמר לו ה' שיוסף להרע להם לפיכך שאל למה הרעות, ועוד שאל למה זה שלחתני עכשיו, כי אולי יש לפרעה דין ודברים עלינו לומר שלא נשלמו ת' שנה שנגזרו עליכם מאת ה' וא"כ וודאי לא ה' פעל זאת ואינו חפץ בשליחות זה, והשיב לו ה' עתה תראה וגו' שמלת עתה נתן לו טעם על למה הרעותה והוא כדי שזמן מועט זה יעלה אל זמן מרובה ועל ידי כובד שעבוד זה הגיע הקץ שעתה תכף תראה וגו' וידבר אלהים אל משה וגו' רצה לומר אפילו בזמן אלהים שאני נוהג במדת הדין מכל מקום אני ה' רצה לומר רחום בדין ואם כן גם בכובד השעבוד שנראה לך כי הוא מן מדת הדין הקשה גם בו יש רחמים כי הכוונה בו כדי למהר הקץ והגאולה, וארא אל האבות באל שדי שלא יובן ממנו כי אם לאמר די לצרתם הן בקיצור ימי הגרות הן בקיצור ימי העבדות אבל ושמי ה' המורה על רחמים פשוטים לא נודעתי להם, וגם הקימותי וגומר וגם אני שמעתי וגו' שני וגם אלו הם פירוש וטעם על שנגלה לאבות לומר די לצרתם בענין הגרות והעינוי, על ענין הגירות אמר וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר גרו בה למאי נפקא מינה אמר ארץ מגוריהם אשר גרו בה אלא לומר לך שלכך נתן להם את הארץ כדי שכל ימיכם יהיו מכלל ימי הגרות וינוכה לזרעם מן חשבון ארבע מאות שנה ולומר די לגירותם לפי שגם גרות האבות יעלה בחשבון ארבע מאות שנה, על הענין כובד העינוי שכדי לומר די לצרתם הוכפל השעבוד בסוף אמר וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם רצה לומר יתר על הנגזר כדי לומר די לצרות השעבוד לקרב קץ הגאולה, לכן אמור לבני ישראל אני ה' רחמן בדין כי גם בזמן שחשבו שמדת הדין מתוחה כנגדם בכובד השעבוד גם בפעם ההוא נעשה בכל ברחמים פשוטים כדי לקרב להם הקץ וגם משה ידע זה שהשם של ד' רחמים פשוטים אך לפי שנקרא בשם אדנות על כן חשב שהרעה באה להם מצד השם כקריאתו כי לכך אמר משה אדני למה הרעות הזכיר שם של אדנות בחושבו כי ממנו נמשכה הרעה והשיב לו הקב"ה אני ה' ככתיבתו רחמים פשוטים כי כל הרעה הזאת היתה כדי להטיב להם למהר הקץ, ותדע כי יש חילוק בקריאת השם וכתיבתו כי בזמן שישראל עושין רצונו בל מקום נקראו בנים ואז ירחם עליהם רחמים פשוטים כרחם אב על בנים וזהו ענין השם ככתיבתו נאמן לשלם שכר טוב, רמז לדבר ה' ה' אל רחום ב' פעמים השם עולה ג"כ כמספר בן דהיינו אב על בנים, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו נקראו עבדים וזהו כנגד השם בקריאתו כי אין אדון אלא בצירוף העבד, וסוד זה גילה ה' למשה באמרו זה שמי לעלם וזה זכרי לדור ודור לא כשאני נקרא אני נכתב כו' וכתיב ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני ויעבדני, א"כ בשליחות זה בא אל פרעה בשם הגדול ככתיבתו וכקריאתו שהרי קראם בני ועבדים ובוודאי מה שהרע לעם הזה בא להם שקראם גם עבדים ואין באדון כל כך רחמים על העבד כרחם אב על בנים לכך אמר אדני למה הרעותה, וידבר אלהים אל משה ראה הטעות הגדול שבידך כי אפי' שם אלהים שהוא דין פשוט יותר מן שם אדון מ"מ יש גם בו רחמים ויאמר אליו אני ה' ר"ל גם בשם אלהים יש חלק מן שם ה' להיות רחום בדין כמ"ש ה' אלהינו ה' אחד וע"ד מארז"ל ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אטו האידנא לא אחד הוא כו' אלא לא כעה"ז העה"ב בעה"ז על בשורות טובות כו' ר"ל מצד שרואין פעולות הפכיות טובים ורעים על כן יצאו למינות לומר שאל אחד פועל הטובות ואחר הרעות וע"י זה יפרידו גם בין שם ה' לשם אלהים אבל לעתיד כולם יאמרו הטוב והמטיב לא יהיה שום מדת הדין בעולם על כן אז יהיה ה' אחד ושמו אחד, ש"מ שבעז"ה המינים מחלקין בין השמות כי ג' מדריגות הם ה' רחמים פשוטים, אדנות ממוצע אבל אלהים דין גמור לא כבנים ולא כעבדים אלא כזרים וחשב משה מאחר שהזכיר השם לפרעה כקריאתו ל' אדנות חשב פרעה הרי הם כעבדיו וזה בזמן שאין עושין רצונו שנקראו עבדים ע"כ מלאו לבו להרע להם וע"כ אמר משה אדני למה הרעות והשיב לו אפילו אלהים כלול ברחמים קל וחומר שם של אדנות שהוא כלול בשם של רחמים שיש בו רחמים וכשם שיש בו נאמן לשלם עונש כך יש בו נאמן לשלם שכר טוב, לכך אמר וארא אל אברהם באל שדי שיש גם כן במשמעותו דין ורחמים דין מלשון כשוד מן שדי יבא כי הוא לשון שידוד רחמים לאמר די לצרותם ע"ד ואל שוי נתן לכם רחמים, ואף על פי כן לא הרהרו האבות אחר מידת הדין הרמוז בו, ואתה הרהרת על שם של אדנות הכלול בשם של רחמים אף על פי שאין במשמעות אדנות כל כך מידת הדין כמו בשם של שדי המורה על שידור גמור ואף על פי כן בשם זה של שדי הקימותי בריתי אתם וגו' כמה מעלות טובות עליהם מן הבטחותי שהיו בשם שדי ואף על פי כן לא הרהרו שמא יתהפך הדבר לדין ושידוד ויש ליתן טעם מה שלפעמים אמרו ואין אתה רואה מה שאעשה אל ל"א מלכים ולפעמים אמרו מה שאעשה לשבעה אומות לפי שהעה"ז נברא בה"א המורה נקיבה והעה"ב ביוד המור' זכר וכל בת יורשת עישור נכסים על כן כל ירושת העה"ז חלק עשירי מן ירושת העה"ב אם העה"ב ימות המשיח נקט מספר שבעה אומות כי לעה"ב ירשו כל ע' אומות ואז ישירו ביר חדש כזכר ואם לעה"ב ממש ואז ירשו י"ש עולמות נקט ל"א מלכים שהוא חלק עשירי מן יש ועל כן נקט אל שדי כי יש בו אותיות יש ואותיות אל ודלי"ת נוספת, וכן בשם ישראל יש אותיות יש ואותיות אל ורי"ש נוספת לרמוז שבתנאי זה ירשו שני עולמות אם יהיו שלימים עם ה' אחד ולא ישתחוו לאל אחר ותדע כי דלי"ת דאחד גדולה שלא יקרא אחר ברי"ש, וכן רי"ש גדולה בלא תשתחווה לאל אחר שלא יקרא אחד בדלי"ת כי השינוי בשניהם עיקר המינות לפיכך בא הרמז ביתור רי"ש בישראל ויתור דלית באל שדי שכשיהיו תמימים עם ה' לקרות אחד בדלי"ת ואחר ברי"ש אז יזכו לשני עולמות לעה"ב יש ובעה"ז אל דהיינו ל"א מלכים לכך נגלה ה' לאבות באל שדי וכן יעקב ראה כן במראה הסולם מספר ז' ומספר ל"א כי הסולם עמד בבאר שבע וראשו בבית אל ושיפוטו בבית המקדש המכוון כנגד מקדש של מעלה מקום נחלת י"ש עולמות ואמר יעקב אכן יש ה' במקום הזה ר"ל מספר י"ש אנכי רואה כאן, ואנכי לא ידעתי ר"ל ידעתי רק מספר לא ומאז שהבין שהקב"ה נותן לו בעה"ז המעשר נדר כן ואמר וכל תתן לי עשר אעשרנו לך מדה כנגד מדה כמו שהקב"ה נותן לי המעשר בעה"ז ומטעם זה הקב"ה קראו ליעקב אל נתן לו חלק עשירי מן יש עולמות וזה שאמרנו שמקום בית המקדש רמז לי"ש עולמות היינו בזכות הקרבנות לא חטאות ואשמות אלא עולות הבאות דרך דורון ומתנה כד"א יובילו שי למורא היינו למורא מקדש שי לשון מתנה וק"ל: