אור ברסלב
שפתי דעת פרשת וארא

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת וארא

פרשת שמות

מאמר פה

ביאור פרשה ראשונה לסומכה אל סוף הפרשה הקודמת

וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי וגו', דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעות לעם הזה, וא"כ מה תירץ לו באומרו אני ה' נאמן לשלם שכר, ומ"מ קשה למה הרע לעם הזה, ונראה שהתירוץ הוא שלכך הכביד ה' השעבוד לבסוף כדי למהר להם הקץ כי מספר ת' שנה שנאמרו בברית בין הבתרים קאי על הגרות ועל העינוי שכל אחד מכם ימשך ת' שנה וכפי החשבון אין כאן כי אם רד"ו שנה לגרות, ועיקר העינוי היה רק פ"ו שנים משנולדה מרים וכן מסיק במדרש שיר השירים רבה אמרו ישראל למשה הלא אין בידינו כי אם רד"ו שנה כו' וכדי למלאות המספר צירף ה' גם שנות האבות לימי הגרות אשר התחיל משנולד יצחק והיו כל האבות גם כן גרים בארץ, ונראה שלכך אמר פרעה ליעקב כמה ימי שני חייך ויעקב השיב לו ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה למה שינה מלשון פרעה והזכיר מגורי במקום חייך שהזכיר פרעה, אלא לפי שפרעה ראה באצטגנינות שנגזר עליהם גרות ת' שנה בארץ לא להם והיינו במצרים שכל הארץ לא להם היתה שהרי יוסף העביר את כולם לערים כדי שיהיו כולם גרים ולא יוכלו לחרף את ישראל לומר גרים אתם ומצינו שגם האבות היו גרים במצרים חוץ מיצחק שנאמר לו אל תרד מצרימה אבל יעקב ואברהם היו בארץ מצרים שנקראת ארץ לא להם וחשב פרעה שהגרות יתחיל אחר מיתת כל האבות כי אמר שיעקב היו כל ימיו שנות חיים דהיינו שנות שלוה כמו שדרשו רז"ל על פסוק ושנות חיים יוסיפו וכי יש שנים שאינן של חיים כו', ויעקב השיב ימי שני מגורי ק"ל שנה כי כל ימי הייתי גר דהיינו מגורי ולא היו לי שנות חיים של שלום הרבה אלא מעט ורעים היו ימי שני חיי והם בטילין במיעוטן ואם לשלום מר לי מר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי קצת שלוה שהיתה להם בימי מגוריהם כי גם אבותי היו גרים וא"כ אין למצרים חוב תשלום הגרות כ"א מן ימות האבות ושנותיהם בכלל, ובזה מתורץ מה שפירש"י חבל על דאבדין כו' ממה נפשך אם לא היתה הבטחת נתינת הארץ אל האבות עצמם כי אם לזרעם אחריהם א"כ למה יהרהרו, ואם הובטחו לתת להם לעצמם אם כן איה הבטחתו, אלא ודאי שלכך הבטיחם ה' שהארץ תהיה להם לעצמם ואע"פ כן לא יהיו כתושבים בה כדי שיהיו כל שנותם ימי גרות כי מי שלא היה מוחזק כל ימיו לעולם בשום מקום אינו נקרא גר כי לשון גר נגזר מן לשון גרגיר הנפרד מעיקרו אמנם כדי למלאות מספר ת' שנה של עינוי גרם הקב"ה שבימי' מועטים היו מעבידים אותם יותר מן הראוי כדי שימים מועטים יעלו לחשבון מרובים כמ"ש ויהי בימים הרבים ההם לפי שהם ימי צער על כן נקראו רבים ר"ל הנם למרובות וחשבון זה אין יכולת ביד אדם לשער זה בלתי ה' לבדו כמ"ש ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה וגו' וידע אלהים ר"ל ידע לשער מה שהכבידו עלם יותר מן הנגזר ידע אלהים לכוין החשבון שמספר רד"ו יעלה אל מספר ת' וכמרז"ל ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהקב"ה חישב את הקץ כו' מה חישב ומי לא ידע לחשוב מספר ת' אלא שהקב"ה חישב מספר קץ שנחסר מן מספר ת' ולא נשארו כי אם רד"ו דבר זה היה נעלם מבני אדם וידע אלהים לשער ולחשוב איך כובד השעבוד תוך רד"ו שנה יעלו למספר ת' שנה על כן מסיק במדרש רבתי הנ"ל הלא אין בידינו כי אם רד"ו שנה השיב להם משה הואיל וחפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם אלא מדלג על ההרים אין הרים וגבעות האמורים כאן אלא קצים ועיבורים מדלג על החשבונות ועל הקצים והעבורים, רצה לומר אינו מביט בחשבונותיכם שאתם עושין ת' שנה במלואם שנה בשנה אלא חשבון אחר יש אצל הקב"ה בענין ת' של עינוי וגרות, כי ת' של גירות אתם עושין חשבון מן מיתת האבות והלאה והקב"ה חושבו מן לידת יצחק ונמצא שגם האבות שנקראו הרים בכלל הגירות לכך נאמר מדלג על ההרים, ות' שנים של שעבוד שאתם חושבים בחשבונות שלכם והרי אין כאן כי אם רד"ו, אבל הקב"ה אומר כי לא כחשבונותיכם חשבונותי, כי אתם חושבים למלאים ואני לחסרים כי העולה על הר וגבעה חצי מיל נחשב לו כהולך מיל בבקעה שוה, וזה"ש ועל הגבעות, ומשני צדדים אלו הקב"ה מדלג על הקצים היינו מן מכפר קץ החסר מן ת' ונשאר רד"ו, ואולי מטעם זה נגלה הקב"ה לכל האבות באל שדי כי בשם זה נתפלל יעקב ואמר ואל שדי יתן לכם רחמים ר"ל מי שאמר לעולמו די יאמר די לצרותי, כך בענין הגלות והשעבוד אשר נגזר על בני האבות ולעומת זה הבטיחם בירושת הארץ הזכיר בשלשתן שם של שדי כי בכל מקום שהבטיח את האבות בירושת הארץ הזכיר שם של שדי כדי שלא יצטערו על אריכות הגלות של ת' שנה טרם בואם אל ארץ נושבת על כן הבטיחם שיאמר די לצרותם ויקצר להם הן ימי הגירות הן ימי העינוי ואל אלהים ה' ידע לכוין הזמן ולאמר די לצרתם, וזה טעם על כובד השעבוד בסוף כדי למהר הקץ ושזמן מועט יעלה לזמן רב, ומשה שלא הבין הדבר על כוונה זו ודאי היה קשה לו למה הרעות לעם בזה כי אע"פ שכבר אמר לו ה' שיקשה את לב פרעה ולא ישלחם תכף מ"מ לא אמר לו ה' שיוסף להרע להם לפיכך שאל למה הרעות, ועוד שאל למה זה שלחתני עכשיו, כי אולי יש לפרעה דין ודברים עלינו לומר שלא נשלמו ת' שנה שנגזרו עליכם מאת ה' וא"כ וודאי לא ה' פעל זאת ואינו חפץ בשליחות זה, והשיב לו ה' עתה תראה וגו' שמלת עתה נתן לו טעם על למה הרעותה והוא כדי שזמן מועט זה יעלה אל זמן מרובה ועל ידי כובד שעבוד זה הגיע הקץ שעתה תכף תראה וגו' וידבר אלהים אל משה וגו' רצה לומר אפילו בזמן אלהים שאני נוהג במדת הדין מכל מקום אני ה' רצה לומר רחום בדין ואם כן גם בכובד השעבוד שנראה לך כי הוא מן מדת הדין הקשה גם בו יש רחמים כי הכוונה בו כדי למהר הקץ והגאולה, וארא אל האבות באל שדי שלא יובן ממנו כי אם לאמר די לצרתם הן בקיצור ימי הגרות הן בקיצור ימי העבדות אבל ושמי ה' המורה על רחמים פשוטים לא נודעתי להם, וגם הקימותי וגומר וגם אני שמעתי וגו' שני וגם אלו הם פירוש וטעם על שנגלה לאבות לומר די לצרתם בענין הגרות והעינוי, על ענין הגירות אמר וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר גרו בה למאי נפקא מינה אמר ארץ מגוריהם אשר גרו בה אלא לומר לך שלכך נתן להם את הארץ כדי שכל ימיכם יהיו מכלל ימי הגרות וינוכה לזרעם מן חשבון ארבע מאות שנה ולומר די לגירותם לפי שגם גרות האבות יעלה בחשבון ארבע מאות שנה, על הענין כובד העינוי שכדי לומר די לצרתם הוכפל השעבוד בסוף אמר וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם רצה לומר יתר על הנגזר כדי לומר די לצרות השעבוד לקרב קץ הגאולה, לכן אמור לבני ישראל אני ה' רחמן בדין כי גם בזמן שחשבו שמדת הדין מתוחה כנגדם בכובד השעבוד גם בפעם ההוא נעשה בכל ברחמים פשוטים כדי לקרב להם הקץ וגם משה ידע זה שהשם של ד' רחמים פשוטים אך לפי שנקרא בשם אדנות על כן חשב שהרעה באה להם מצד השם כקריאתו כי לכך אמר משה אדני למה הרעות הזכיר שם של אדנות בחושבו כי ממנו נמשכה הרעה והשיב לו הקב"ה אני ה' ככתיבתו רחמים פשוטים כי כל הרעה הזאת היתה כדי להטיב להם למהר הקץ, ותדע כי יש חילוק בקריאת השם וכתיבתו כי בזמן שישראל עושין רצונו בל מקום נקראו בנים ואז ירחם עליהם רחמים פשוטים כרחם אב על בנים וזהו ענין השם ככתיבתו נאמן לשלם שכר טוב, רמז לדבר ה' ה' אל רחום ב' פעמים השם עולה ג"כ כמספר בן דהיינו אב על בנים, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו נקראו עבדים וזהו כנגד השם בקריאתו כי אין אדון אלא בצירוף העבד, וסוד זה גילה ה' למשה באמרו זה שמי לעלם וזה זכרי לדור ודור לא כשאני נקרא אני נכתב כו' וכתיב ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני ויעבדני, א"כ בשליחות זה בא אל פרעה בשם הגדול ככתיבתו וכקריאתו שהרי קראם בני ועבדים ובוודאי מה שהרע לעם הזה בא להם שקראם גם עבדים ואין באדון כל כך רחמים על העבד כרחם אב על בנים לכך אמר אדני למה הרעותה, וידבר אלהים אל משה ראה הטעות הגדול שבידך כי אפי' שם אלהים שהוא דין פשוט יותר מן שם אדון מ"מ יש גם בו רחמים ויאמר אליו אני ה' ר"ל גם בשם אלהים יש חלק מן שם ה' להיות רחום בדין כמ"ש ה' אלהינו ה' אחד וע"ד מארז"ל ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אטו האידנא לא אחד הוא כו' אלא לא כעה"ז העה"ב בעה"ז על בשורות טובות כו' ר"ל מצד שרואין פעולות הפכיות טובים ורעים על כן יצאו למינות לומר שאל אחד פועל הטובות ואחר הרעות וע"י זה יפרידו גם בין שם ה' לשם אלהים אבל לעתיד כולם יאמרו הטוב והמטיב לא יהיה שום מדת הדין בעולם על כן אז יהיה ה' אחד ושמו אחד, ש"מ שבעז"ה המינים מחלקין בין השמות כי ג' מדריגות הם ה' רחמים פשוטים, אדנות ממוצע אבל אלהים דין גמור לא כבנים ולא כעבדים אלא כזרים וחשב משה מאחר שהזכיר השם לפרעה כקריאתו ל' אדנות חשב פרעה הרי הם כעבדיו וזה בזמן שאין עושין רצונו שנקראו עבדים ע"כ מלאו לבו להרע להם וע"כ אמר משה אדני למה הרעות והשיב לו אפילו אלהים כלול ברחמים קל וחומר שם של אדנות שהוא כלול בשם של רחמים שיש בו רחמים וכשם שיש בו נאמן לשלם עונש כך יש בו נאמן לשלם שכר טוב, לכך אמר וארא אל אברהם באל שדי שיש גם כן במשמעותו דין ורחמים דין מלשון כשוד מן שדי יבא כי הוא לשון שידוד רחמים לאמר די לצרותם ע"ד ואל שוי נתן לכם רחמים, ואף על פי כן לא הרהרו האבות אחר מידת הדין הרמוז בו, ואתה הרהרת על שם של אדנות הכלול בשם של רחמים אף על פי שאין במשמעות אדנות כל כך מידת הדין כמו בשם של שדי המורה על שידור גמור ואף על פי כן בשם זה של שדי הקימותי בריתי אתם וגו' כמה מעלות טובות עליהם מן הבטחותי שהיו בשם שדי ואף על פי כן לא הרהרו שמא יתהפך הדבר לדין ושידוד ויש ליתן טעם מה שלפעמים אמרו ואין אתה רואה מה שאעשה אל ל"א מלכים ולפעמים אמרו מה שאעשה לשבעה אומות לפי שהעה"ז נברא בה"א המורה נקיבה והעה"ב ביוד המור' זכר וכל בת יורשת עישור נכסים על כן כל ירושת העה"ז חלק עשירי מן ירושת העה"ב אם העה"ב ימות המשיח נקט מספר שבעה אומות כי לעה"ב ירשו כל ע' אומות ואז ישירו ביר חדש כזכר ואם לעה"ב ממש ואז ירשו י"ש עולמות נקט ל"א מלכים שהוא חלק עשירי מן יש ועל כן נקט אל שדי כי יש בו אותיות יש ואותיות אל ודלי"ת נוספת, וכן בשם ישראל יש אותיות יש ואותיות אל ורי"ש נוספת לרמוז שבתנאי זה ירשו שני עולמות אם יהיו שלימים עם ה' אחד ולא ישתחוו לאל אחר ותדע כי דלי"ת דאחד גדולה שלא יקרא אחר ברי"ש, וכן רי"ש גדולה בלא תשתחווה לאל אחר שלא יקרא אחד בדלי"ת כי השינוי בשניהם עיקר המינות לפיכך בא הרמז ביתור רי"ש בישראל ויתור דלית באל שדי שכשיהיו תמימים עם ה' לקרות אחד בדלי"ת ואחר ברי"ש אז יזכו לשני עולמות לעה"ב יש ובעה"ז אל דהיינו ל"א מלכים לכך נגלה ה' לאבות באל שדי וכן יעקב ראה כן במראה הסולם מספר ז' ומספר ל"א כי הסולם עמד בבאר שבע וראשו בבית אל ושיפוטו בבית המקדש המכוון כנגד מקדש של מעלה מקום נחלת י"ש עולמות ואמר יעקב אכן יש ה' במקום הזה ר"ל מספר י"ש אנכי רואה כאן, ואנכי לא ידעתי ר"ל ידעתי רק מספר לא ומאז שהבין שהקב"ה נותן לו בעה"ז המעשר נדר כן ואמר וכל תתן לי עשר אעשרנו לך מדה כנגד מדה כמו שהקב"ה נותן לי המעשר בעה"ז ומטעם זה הקב"ה קראו ליעקב אל נתן לו חלק עשירי מן יש עולמות וזה שאמרנו שמקום בית המקדש רמז לי"ש עולמות היינו בזכות הקרבנות לא חטאות ואשמות אלא עולות הבאות דרך דורון ומתנה כד"א יובילו שי למורא היינו למורא מקדש שי לשון מתנה וק"ל:

מאמר פו

ג' מתנות טובות נתן ה' לישראל

ורז"ל אמרו ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכלן על ידי יסורין תורה והעה"ב וארץ ישראל כו' ואולי מטעם זה נגלה ה' על האבות בשם שדי המורה על דין ורחמים כי רצה להנחילם ג' מתנות אלו על ידי יסורין לכך אמר וארא וגו' באל שדי וגו' ונתן אחר כך טעם לדבר, והבאתי אתכם אל הארץ הרי מתנת א"י, לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב הרי העה"ב תחיית המתים כמארז"ל לתת לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחיית המתים מן התורה, ונתתי אותה לכם מורשה רמז למתנת התורה שנ' בה מורשה קהלת יעקב ובעל הטורים פי' מורשה ב' במסורת כו' ולהנחתינו אתי שפיר ומתורץ גם כן ייתור אותה כי הל"ל ונתתיה לכם וק"ל ומטעם זה נראה לכל ג' אבות בשם שדי כי מתנת העה"ב נרמזה ליעקב כי יעקב לא מת, ומתנת א"י מצינו ביצחק שנאמר כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך והיינו באל שדי, ומתנת התורה כתיב באברהם אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים פלח קדמי כו' והיינו שאמר ה' למשה טעם על הגלות הרמוז באל שדי כדי להנחילם ג' מתנות אלו הניתנין ע"י יסורין דווקא וזה תשובה גם על שאלת למה הרעות:

מאמר פז

מדרש על פסוק כי העושק יהולל חכם

וברבתי וכן בילקוט דרשו על משה פסוק כי העושק יהולל חכם ויאבד לב מתנה כשהחכם מתעסק בעסקין הם מערבבין אותו מן החכמה ויאבד לב מתנה מן התורה שנקראת מתנה שנאמר וממתנה נחליאל אפילו משה שנאמר וישב משה אל ה' ויאמר ד' למה הרעות לעם הזה ומאז באתי אל פרעה וגו' ויאמר ה' עתה תראה כו' מה שאני עושה לפרעה ולמצרים אתה רואה אבל אין אתה רואה מה שאני עושה אל נ"א מלכים, באותה שעה בקש הקב"ה לישב עליו בדין מנין שנ' וידבר אלהים אל משה ואין אלהים חלא דיין שנאמר אלהים לא תקלל, נכנסה סנגוריא למדה עליו זכות ויאמר אליו אני ה' ואין ה' אלא רחמים שנאמר יי' יי' אל רחום וחנון ע"כ לשון הגרסא בילקוט, וקשה היכן מצינו שאיבד משה התורה. והלא הוא עצמו אמר בסוף שאיבד מה שלא יראה מלחמת ל"א מלכים, ונראה לומר של"א מלכים היינו נחלת א"י וידוע ששלשה המתנות תלוין בא"י כי התורה וודאי תלויה בארץ היא שרוב מצות תלוית בארץ הן שא"י אוירא דמחכים ובמדרש וזהב הארץ ההיא טוב אין תורה כתורת א"י כו' וכן ענין התחיה שמיתי א"י חיין תחילה לכן דרש על משה פסוק ויאבד לב מתנה כי כששאל למה הרעות היה לו להבין כי רוצה ה' להנחילם ג' מתנות תורה ועה"ב וא"י על ידי יסורין ונקט מתנה מן התורה כו' כי וודאי מקור שלשתן מן התורה ועל כן ניתנו בשם של שדי כי הנעלם מן שדי עולה ת"ק כשתכתוב שי"ן דל"ת יו"ד רמז לנר אלהים נשמת אדם ונר מצוה התלוין בארץ, ועל ידי שלא הבין משה טעם לכובד השעבוד ע"כ נקנס עליו שלא יראה מלחמות ל"א מלכים ועל ידי זה איבד לב מתנה באותה שעה ביקש הקב"ה לישב עליו בדין ר"ל להענישו אפילו באותה שעה שלא יראה אפילו מלחמת פרעה נכנסה סנגוריא ולימד עליו זכות ומהו הזכות, אני ה' ר"ל אני ה' הטלתי עליו בעל כרחו השליחות והיינו העסקין של רבים שהיו מערבבין שכלו וחכמתו כי משה היה ממאן בשליחות זה ולא רצה לקבל עליו להתעסק בצרכי צבור ואני ה' הכרחתי אותו שלא ברצונו שיהיה מתעסק בשליחות זה על כן אין ראוי להענישו תכף, גם יתכן לפרש שלכך נר' ה' אל האבות באל שדי לרמוז על שידוד המערכה כמ"ש ראו כי רעה נגד פניכם כוכב ששמו רעה כו' והקב"ה הפכו לדם מילה, וכן מירה השידוד על שהקשה ה' את רוחו של פרעה האמור בכל ענייני הפרשה.

מאמר פח

מדרש שהקב"ה מתרה באדם ג' פעמים

וזהו על דרך שמסיק ברבתי פרשת בא וז"ל כי אני הכבדתי את לבו, אמר רבי יוחנן מכאן פתחון פה למינים לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה שנאמר כי אני הכבדתי את לבו אמר ליה רבי שמעון בן לקיש יסתם פיהם של מינים אלא אם ללצים הוא יליץ שהקב"ה מתרה בו באם פעם ראשונה ושנייה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא כך פרעה הרשע כיון ששיגר הקב"ה חמשה פעמים ולא השנית על דבריו אמר ליה הקב"ה אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך הוי כי אני הכבדתי את לבו עכ"ל, וקשה על מדרש זה שנכנס בשלשה ויצא בחמשה כי מתחילה אמר הן כל אל יפעל אל פעמים שלש עם גבר ולא יותר ואחר כך אמר ששיגר הקב"ה חמשה פעמים אל פרעה כו' למה חמשה, הן אמת חפצתי לתרץ קושיא זו שמכת דם צפרדע אינן מן המנין לפי שגם החרטומים יכלו לעשות כן על כן אין אשמה על פרצה במה שלא השגיח בשני התראות ומכות ראשונות כי היה סבור שמא גם משה עושה כן על ידי מכשפות ולא ה' פעל כל זאת ומן מכה שלישית והלאה חושבנא כי במכת הכינים כלם יחד הודו ואמרו אצבע אלהים היא ומשם חשבון ג' ההתראות, וא"ת א"כ למה שלח ה' בו מכת דם וצפרדעים וכי לא ידע ה' שגם החרטומים יוכלו לעשות כן ואם כן פשיטא לא ישגיח בהם פרעה ולא יקח מהם מוסר, תשובה לדבר עיין בילקוט ותמצא כמה מדרשים חלוקים האומרים שכל עשרה מכות אלו באו על מצרים על צד העונש מדה כנגד המדה שמדדו בה לישראל וכאשר עשו לישראל כן יעשה גם להם, וא"כ שורת הדין נותן להביא על המצריים דם צפרדע כנגד איזו חטא פרטי שעשו לישראל וא"כ וכי לפי שגם החרטומים יוכלו לעשות כן יפטרו המצרים מן העונש הראוי לבא עליהם, וא"ת אם כן איך נא' במכת הדם כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' וגו' ש"מ שע"י מכה זו ידע את ה' ואיך ידע זה אחר שגם החרטומים יכלו לעשות כן, תשובה לדבר לפי שהיאור היה אלהיהן של מצרים כדמסיק ברבתי וז"ל למה לקו במים תחלה לפי שפ רעה והמצריים עבדו ליאור אמר הקב"ה אכה אלוהו תחילה כו' וא"כ שתכלית מכה זו להשפיל אלוהיהן ואם כן כ"ש שיושפל אם גם החרטומים מושלים בו ובזה ידע וודאי כי אני ה' אשר אין כח ביד כל חרטום ואשף לבטל דבר מדבריו ית' ויראתו של פרעה הכל מושלין בו אפי' החרטומים אבל בצפרדעים לא נאמר בהתראה זו בזאת תדע כי אני ה' מאחר שידע שגם החרטומים יכלו לעשות כן ומ"מ בהשרתן כתיב למען תדע כי אין כל אלהינו כי החרטומים אעפ"י שיכלו להוציאם מ"מ לא היה כח בידם להסירן, ורז"ל אמרו שהצפרדעים מסרו נפשם על קידוש השם ית' שנכנסו בתנורים ומהם למדו חנני' מישאל ועזרי' להשליך עצמן לכבשן אש בעבור קידוש השם גם לפי זה שפיר קאמר למען תדע כי אין כה' אלהינו שהרי עיניך הרואות כי מסרו נפשם ליכנס בתנור אש לקיים מצות ה' ונאמר זה בהסרתן לפי שמסיק בשוחר טוב שאותן שירדו לתנור לא מתו זה מופת חותך כי אין כה' אלהינו, ומה שדרש עליו פסוק אם ללצים הוא יליץ כוונת מדרש זה לתרץ לשון את אשר התעללתי במצרים שפירש רש"י שחקתי למה הזכיר בו לשון שחוק מהו ענין השחוק כי ענין השחוק דומה לענין ליצנות ופירוש הענין הוא שאחר כלות כל מכה נתן לו ד' הרוחה כדי שיסבור שלא תחול עוד מכה דרך משל במכת הברד החטה והכסמת לא נכו כדי שיטעה שלטובתו ניתן לו הרוחה זו להשאיר לו פליטה ואין הדבר כן אלא לכך לא נכו כדי ליתן מקום אל הארבה שתחול והרי הדבר דומה לחתול אשר עכבר בפיו שמניח אותו וחוזר ותופשו כך כל הרווחו' שניתנו לו לא לטובתו היו אלא כדי ליתן מקום למכ' שאחריה שתחול והקב"ה שחק בו דרך ליצנות לפי שגם פרעה היה מתלוצץ במשה שבכל מכה הודה על חטאו ואמר לפשר עמו וככלות המכה חזר לסורו לכך נאמר אם ללצים,, אם האדם יבחר לו לילך בדרך לצים, גם לעומת זה הוא יתברך יליץ, השם יתברך שוחק בו כמו שעשה לפרעה, ואם לענוים הנכנעים יתך הקב"ה חן.

מאמר פט

טעם למה נאמר ויחזק ד' את לב פרעה דוקא בשחין

והנה מקום אתי לפרש בדרך הפשט מה שנאמר ויחזק ד' את לב פרעה דווקא במכת השחין ולא במכות הקודמי' לפי שנ' ואחר באו משה ואהרן וגו' ויאמר פרעה מי ד' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא ידעתי את ד' וגם את ישראל לא אשלח ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו וגו' וקשה מה חידש משה בדבריו שחזר שנית לשאלתו הראשונה ואם זה תשובה על שאמר תחלה כה אמר ד' אלהי ישראל כו' ועל זה אמר לא ידעתי את ד' על כן חזר ואמר אלהי העברים כי אותו אתה מכיר, מנא למשה לומר כן שמכיר אלהי העברים יותר מן ד' אלהי ישראל, ועוד קשה מהו וגם שאמר וגם את ישראל לא אשלח, ונראה שכך פירושו כי פרעה אמר לא ידעתי ה' וגם את ישראל ר"ל גם את ישראל לא ידעתי, לפיכך לא אשלח ואינו מוסב למעלה, ואמר לו משה הנני מראה לך מקום שתכיר את שניהם כא' כי הוא אלהי העברים דהיינו אלהי אברהם שנקרא עברי שנאמר ויגד לאברם העברי וחשב משה כי מסתמא מצא פרע ה כתוב בספר זכרונות מה שקרה לפרעה עם שרה אשת אברם העברי שנ' וינגע ד' את פרעה וגו' וחשב משה שיכנס מורך בלבבו שלא ילקה גם הוא בשחין של ראתן על שמעכב זרע אברהם אצלו נגד רצון ד' כמו שלקה פרעה זקנו על שעכב אצלו את שרה אשתו, ובאמת שכאשר שמע פרעה דבריו מיד מורא עלה על ראשו קצת והתחיל לדבר דברים רכים אל משה לאמר מה לך ולצרה זו להתעבר על ריב לא לך, הלא כל שבטך בני לוי אינן בכלל השעבוד, ובזה מדוקדק הלשון למה משה ואהרן תפריעו את העם כי היה לו לומר משה ואהרן למה תפריעו את העם., אלא רוצה לומר אלו היה המפריע מן שבט אחר אשר ישנו בכלל השעבוד החרשתי, כי בא להציל את עצמו ואת שבטו אבל למה משה ואהרן שאינן בכלל השעבוד לא הם ולא שבטם למה יפריעו העם ממעשיהם וכל זה דברים רכים לפתות השליח שיסלק עצמו, וא"כ קשה מאחר דלשעבר היה פרעה מתיירא מן מכת השחין שלקה בו פרעה זקנו למה כבד לב פרעה כשלקה בשחין והיה לו לשים על לבו כי ע"י מכה זו חזר פרעה זקנו מן רשעתו והחזיר את שרה ולמה לא נכנע גם הוא במכה זו, על כן בא כמתרץ ואמר ויחזק ד' את לב פרעה כי מאת ד' היתה זאת לו אשר חיזק לבבו אחר שהותרה כבר ג' פעמים מן מכת הכינים והלאה, לכך אמר במכת ברד שאחריה עודך מסתולל בעמי דרך תמיה על אשר לא נכנע מפני מכת השחין כאשר נכנע בו פרעה זקינו, ומסתולל מגזרת מסלה כי אחר שעבר על ג' התראות אשר התחלתם מן השנים שלא יכלו החרטומים להוציא והקשה ערפו ולא נכנע בעבור הכנים ערוב דבר ג' פעמים הוי חזקה ואז נעשה לו כהיתר ובאורח כבושה הוא מהלך כפירוש רש"י שהוא מגזירת מסילה דמתרגמינן אורח כבושה ורצה לומר שמיד אחר מכה ג' דהיינו הכנים נעשה רשעתו אצלו אורח כבושה לפיכך נאמר אחר מכת השחין עודך מסתולל עדיין אתה הולך במסילה כתושה אשר הלכת בו גם במכה הקודמת כי לשון מסלה מורה על דרך מעוקל כבוש אשר לסטים כמותו כבשוהו, על כן אמר כי בפעם הזאת אני שולח כל מגפותי רצה לומר כל המכותי הראויין לבא עוד עליך כולם יחולו כי מאחר שלא נכנעת מן מכת השחין אשר ממנה נכנע פרעה זקינך ואתה בכל זאת מאנת לענות אם כן מסתמא מעתה לא תכנע מפני שום מכה וא"כ וודאי יחולו כל מגפותי הראויין לחול עליך כי אין עוד תקוה לומר ששום מכה תביא אותך לידי הכנעה כי כולם באו בק"ו מן מכת השחין חוץ מן מכת בכורות:

מאמר צ

במדרש י' מכות כנגד י' נסיונות

ובילקוט פרשה זו מסיק שעשרה מכות אלו היה כנגד עשרה נסיונות שנתנסה בהן אברהם והדבר צריך ביאור כי רחוק לומר עשרה כנגד עשרה בלי טעם על כן נראה ליתן טעם לכולם שיהיו מקבילין זה לעומת זה כי מכת הדם שלקה היאור אלהיהן של מצרים כנגד נסיון ראשון שאמר לו הקב"ה לך לך מארצך כי הליכ' זו היתה קבלת עול מלכות שמים כי הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה כו' ועוד שבהליכה זו הבדיל אברהם רבים מן ע"ז ע"כ זכה ונעשה נס לבניו שלקה פרעה שעשה עצמו אלוה ואמר לי יאורי ואני עשיתני, מכת הצפרדע כנגד נסיון שהושלך אברהם לכבשן האש כך מסרו הצפרדעים עצמן לתנור אש על קידוש השם כי מהם למדו חנניה מישאל ועזריה כמבואר למעלה, מכת החושך כנגד נסיון שהיה אברהם נחבא במערה ולא ראה אור השמש י"ג שנה וק"ל, מכת הערוב כנגד נסיון ד' מלכות שהראה לו הקב"ה בין הבתרים כמו שדרשו עגלה ואיל ופר רמז אל המלכיות שנמשלו לחיות רעות ובהמות כמ"ש ושן בהמות אשלח בם כך הביא על פרעה הערוב שנאמר שלח ערוב ויאכלם והוא כנגד ארבע חיות שנזכרו בדניאל, מכת הבחין כבר אמרנו שהוא כנגד נסיון לקיחת שרה כי אז נלקה גם פרעה זקינו במין שחין ששמו ראתן, מכת הארב' שאכל יתר הפליטה וגרם להם הרעב זהו כנגד נסיון ויהי רעב בארץ שהוצרך אברהם לצאת מן הארץ מפני זלעפות רעב, מכת הכינים מסיק בילקוט בטכסיסי מלחמה בא עליהם מתחילה סכר אמת המים ואחר כך הביא עליהם קולנים לא חזרו הביא עליהם החיצים. אלו הכינים שהיו נכנסים בתוך גופם כחץ ואולי זה כנגד נסיון גרש את בן האמה וגו' וע"י גירוש זה כתיב וישב במדבר ויהי רובה קשת אומנות פתוחה בקשת וחיצים, מכת הדבר נכנסו הבהמות תמורת המצריים כמ"ש כי עתה שלחתי ידי ואך אותך ואת עמך בדבר, וזה כנגד נסיון העקידה שנכנס איל תמורת בנו יצחק, מכת הברד שקלקל פרי העץ והאדמה כנגד נסיון המילה הגורמ' הברכה בפרי האדמה והיא מקום שעושה פירות כאשר הוכחנו בראיות חזקות למעלה פרשת לך לך וכן יוסף אמר למצרים להמול בשני הרעב וילפינן ערלה זו מן ערלה שבאילנות כו' ע"כ למצרים הערלים ירד עליהם הברד אשר שיבר כל עץ השדה, מכת בכורות בחצי הלילה כנגד נסיון של מלחמת אברהם עם המלכים שנ' ויחלק עליהם לילה ומסיק ברבתי פ' לך לך יוצרו חלקו אמר הקב"ה אברהם פעל עמי בחצי הלילה אף אני פועל עם בניו בחצי הלילה ואימתי במצרים שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וכן פירש"י שם וחציו השני נשמר לו לחצות לילה של מצרים, גם יתכן לפרש ענין נסיון העקיד' למכת הדבר בבהמות לפי שנאמר בעקיד' אחר הדברים האלה פירש"י שהיה השטן מקטרג ואמר מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר או איל א"ל הקב"ה אילו הייתי אומר לו זבח בנך היה עושה, וא"כ לפי שהקריב אברהם בנו ופרעה לא הניח את ישראל שיעשו זבחי' ועולות במדבר לה' על כן דין הוא שילקו בדבר כל מקנה מצרים בזכות שאברהם לא מנע מאת ה' אפילו בנו ופרעה מנע אפילו פר ואיל לפי שחשב את כל מקנה ישראל כאילו היה שלו ומה שקנה עבד קנה רבו לפיכך היה מונעם מזבוח פר ואיל, ומכת הכינים כנגד גרש את האמה ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק ומכאן נמשך שנתן כל אשר לו ליצחק ולבני הפלגשים שם טומאה מסר להם להתעסק בכישופים המיוחסים לארצות הקדם כמ"ש כי מלאו מקדם, וירע בעיני אברהם ונצטער על זה, ומכאן זכה שנעשה לבניו נס בענין מכות הכינים שלא יכלו החרטומים להוציאן וסיכל ה' עצתם עד שהודו ואמרו אצבע אלקים הוא, ומכת הברד שכנגד המילה לפי שמצינו שהמילה מצלת מן אש ומים, פן האש היינו אש של גיהנם כי אברהם יושב על פתח' של גיהנם ואינו מניח שם הנימולים, מן nים שכן כים נקרע בזכות המילה כנודע לפיכך בזכות נסיון המילה זכה אברהם ונעשה לבניו נס שהוריד הקב"ה על הערלים אש ומים כאחד דהיינו אש מתלקחת בתוך הברד וישבר כל עץ גבולם וכל פרי האדמה כמבואר למעלה

מאמר צא

שינוי לשון בצפרדעים וערוב וברד

ויש עוד טעם נכון בדבר על דבר כשינוי שבשלשה מקומות כי במכות הערוב כתיב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ ובהתראת מכת הברד כתיב בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, ובהתרת הברד כתיב למען תדע כי לה' הארץ וכבר פירשתי מה שנאמר במכת היאור בזאת תדע כי אני ה' על ידי שעשה שפטים באלהיהם וכ"ש אחר שגם החרטומים יכלו להכות היאור אם כן אין בו שום צד אלהות אחר שאפי' החרטומים מושלים בו, ובצפרדעים לא נאמר כן בהתראה מאחר שגם החרטומים יכלו לעשות כן אם כן במה יודע כי ה' עושה אלא בשלמא גבי יאור מבואר כי אני ה' לאפוקי היאור אין בו צד אלהות, ומ"מ נאמר בהסרת הצפרדעים למען תדע כי אין כה' אלהינו הן מצד שהחרטומים לא יכלו להסירן הן מצד שאותן שבתנורי' לא מתו על שמסרו נפשם על קידוש השם, ובמכת ערב נאמר למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ לפי שמסיק בילקוט תהלים בפסוק נמשל כבהמות נדמו אמר רמי בר חמא אין חיה שולטת באדם אלא א"כ נמשל לו כבהמות שנאמר נמשל כבהמות והטעם לפי שיש לכל אדם צלם אלהים על כן כל חיה יראה להתקרב אל האדם כמ"ש ומוראכם וחתכם וגומר ועיקר מורא זו בעבור צלם אלהים שכל חיה נרתעת ממנו ועל ידי רוע מעשיו יש לו לאדם תואר הבהמה וזהו שאמר בערוב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ והצלם והדמות מצוי בישראל ולא במצרים זה"ש והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ ר"ל דמות שלי מצוי גם בתחתונים עד שגם הבהמה נרתעת לאחוריה והיא יראה להתקרב אל עמי ישראל שנבראו בצלם ובדמות והשחית את המצרים אשר בשר חמור בשרם נמשלו כבהמות נדמו, ומ"ש בהתראת הברד בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ קאי על מה שנאמר כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי רצה לומר מגפות שהם הפכים כי הברד נתחברו בו שני הפכים אש ומים וכל שרי מעלה או המזלות וכוכבים כל אחד ממונה על פעולה מיוחדת אבל אין בהם גם אחד אשר בידו לפעול שני הפכים בנושא אחד כמבואר בכלי יקר על פסוק עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים שזה נאמר על שראה פעולות הפכיות יצאו מן אל אחד כך הפירוש בענין מכת הברד הכולל כל מגפותי ההפכיים ומעיד כי אין כמוני בכל הארץ אשר בידו לחבר שני הפכים כמוני, ומ"ש בהסרת המכה למען תדע כי ליי הארץ לפי שחס ה' על מעשי ידיו והשאיר פליטה לארץ במה שהחטה והכסמת לא נכו כמי שחס על אשר לו לנסות אולי ישובו ויהיה להם פליטה ומחיה.

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה