אור ברסלב
שפתי דעת פרשת האזינו › מאמר שסד

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת האזינו · מאמר שסד

מאמר שסג

פרשת כי כאשר ירד הגשם וגומר

וזה"ש כי כאשר ירד הגשם וכו' כן יהיה דברי וגו' כמ"ש יערוף כמטר לקחי להשוות חג הסוכות ליום חג מתן תורה, ואמר ששני הצלחות אלו תורה וקמח לא נתן הקדוש ברוך הוא לנו כי אם לטובתינו כי אין אנחנו גומלין אלא פורעין כמ"ש הלה' תגמלו זאת וגו' כי ס"ד לומר שאתם גומלין לו הלא הוא אביך קנך כדרך שנתבאר זה יפה בחבורי כלי יקר ע"ש זה"ש כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב ר"ל הקב"ה נותן מטר ארצך ואינו מבקש שום תועלת ממך אשר ישוב אליו ממך כ"א הרוה את הארץ לצרכך לבד הקב"ה שולח מטר על פני חוצות ונתן זרע לזורע ולחם לאכול למי שצריך אל האוכל, כך כל מצות התורה אשר יצאו מפי ה' לא נתנו כ"א לצרף בהם הבריות אבל לא ישוב הדבר לאחור ר"ל להחזיר איזו תועלת להקב"ה ותטעה לומר שאתה גומל לו ית' אין הדבר כן כ"א צדקת מה תתן לו זה"ש כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם ר"ל שלא יחזור תועלת דבור של כל התורה אלי לחנם דהיינו ריקם לריק ולא לצורך כ"א עשה אשר חפצתי ר"ל אין תכלית הדבור כ"א אל תכלית העשייה לבד ושיצליח הדבו' אשר שלחתיו וזה לבד נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני, ואח"כ הביא ראיה לדבריו אלה מן מצות סוכה ולולב כי בשניהם פשוט יותר שאין אתם גומלין אלא פורעי' ומהם תקיש אל כל המצות התור' זה"ש כי בשמחה תצאו רמז למצות הסוכה זמן שמחתינו ובשלום תובלון מצות הלולב המרמז שכל ישראל נחלקו לד' כיתות ויהיו באגודה א' ובזכות שני מצות אלו תצאו לעתיד מן הגלות ותובלון בשמחו' וגיל בהיכל מלך ה' צבאות ואעפ"כ אין אתם נקראין גומלין אלא פורעין כאמור ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה כל ד' מינים של לולב הגדילין בהרים כדרך שעשית לכם בצאתכם ממצרים ההרים רקדו כאילים, וכל עצי השדה ימחאו כף לעשות מהם סכך לסוכות שלעתיד כי כף לשון ענף כמו וכפתו רעננה, תחת הנעצוץ האומות אשר הין לצנינים בצדיכם יעלה ברוש עצי ברושים לעשות סכך ותחת הסרפד יעלה הדס לד' מיני שבלולב כי מאן דנטיל כידון אנן יודעין דהוא נצח כדאיתא במדרש והיה לה' לשם ע"ז המדרש בילקוט אמור הדורש כל ד' מינים על שמותיו של הקב"ה לאות עולם לא יכרת כי המועדים נקראו אית וחג הסוכות לא יתבטל לעולם שהרי גם האומות יעלו לחוג את חג הסוכות וגם קאי על הסוכה והיה לה' לשם ע"ד שארז"ל מנין שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה שנא' חג הסוכות כו' לכך נאמר והיה לה' לשם שחל שם שמים על הסוכה ונקרא שם של רחמים דווקא להורות שהחגיגה מכלל הקרבנות שלא נאמר בהם לא אל ולא אלהים אלא קרבן לה' שם של רחמים כך שם של רחמים חל גם על הסוכה שישראל יושבים בצל שדי והוא סימן אל העתיד וסוכה תהיה לצל יומם מחורב כדמסיק בילקוט פרשת אמור שכל מי שמקיים מצות סוכה הקב"ה מסיך עליו מפני המזיקין שנאמר באברתו יסך לך והיינו רחמים וק' מנה ליה שפסוק באברתו יסך לך בזכות מצות סוכה אלא שלמד זה ממה שנאמר יסובבנהו יבוננהו יצרנו כאישון עינו, וסמך ליה ישאהו על אברתו וגו' וכבר אמרנו שפסוק יבוננהו מדבר בהיקף ד' עננים אשר כנגדם באה מצות הסוכה, ועל כן אמר מתחלה יסובבנהו בעננים לעשות להם מסך בצל כנפיו ואחר כך ישאהו על אברתו וק"ל, וכל הענין רמוז בפרשת יערוף כמטר לקחי להשוות יום הגשמים דהיינו חג הסוכות שבו קנו שלימות הגופני ליום מתן לקח טוב התורה ואע"פ שאין יום רמוז כאן מ"ט נאמר אח"כ זכור ימות עולם הימים אשר עליהם העולם עומד כי אין העולם יכול לעמוד בלא תורה ובלא גשם ואמר עוד שגשם של חג הסוכות כל האומות תלוין בו כי מטעם זה הקריבו ישראל ע' פרים בחג כנגד שבעים אומות וא"ת מה לישראל אל האומות שיקרינו מספר ע' פרים לכפר עליהם, ע"ז אמר בינו שנות דור ודור וגו' בהנחל עליון גוים וגו' יצב גבלות עמים למספר בני ישראל פירש"י הציב שבעים לשון כנגד ע' נפשות של יעקב ש"מ שחפץ ה' בזה ששבעים נפשות של יעקב יהיו כנגד שבעים אומות שיהיה גם להם התיצבות וקיום זה"ש יצב גבולות עמים למספר בני ישראל ר"ל יש לכל העמים התיצבו' עבו' מספר בני ישראל ע' נפש ע"כ גם בחג זה יקריבו כנגדם ע' פרים וכן פירש"י קיימם ולא איבדם כי חלק ה' עמו שהיו רק חלק אחד מן ע' חלקי העולם ואין ה' חפץ באבדון הכל וא"ת א"כ מה גבר מגוברין ומה יתרון לישראל על כל העמים אחר שאינן חשובים כי אם חלק מן הכל ע"ז אמר יעקב חבל נחלתו ר"ל על כל פנים יעקב החלק המעולה שבכולם כי מכולם לא חשק ה' כי אם בו על כן לא נתן שני ההצלחות כי אם ליעקב תורה בעצרת וגשמים בחג ואגבן ישקו כל האומות כי כל הארצות מתמצות ארץ ישראל שותות ולכך אמר מיד כנגד הפרנסה ימצאהו בארץ מדבר וכנגד התורה ובתהו יליל ישימון כי ע"י אור התורה הוציא כל העולם מכלל תהו יסובבנהו בענני כבוד כי מאז נשתעבדו להם העננים לתת מטר ארצם יבוננהו במתן תורה כאמור, וראיה לדברנו שגם האומות שמחין על חג מטעם הגשמים שכן מסיק ברבתי פרשת בראשית פרשה י"ג וז"ל כותי אחד שאל את ר' יהושע בר קרחה אמר ליה אתם יש לכם מועדות ואנו יש לנו מועדות בשעה שאתם שמחים אין אל שמחים ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמחין ואימתי אנו ואתם שמחין בירידת גשמים שנאמר לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו מה כתיב בתריה הריעו לה' כל הארץ, ומכאן ראיה שהכוונה על חג הסוכות דאל"כ למאי נפקא מינה הזכירו המועדות ואולי מטעם זה מצינו פרשת ראה שבחג הפסח לא נזכר שום שמחה ובעצרת פעם אחד שמחה ובסוכות שתי פעמים לפי שבפסח לא היה שמחה שלימה לא לשראל ולא לאומות ישראל לא קנו בו שום הצלחה כי אם היציאה לחרות והיינו הצלה מן הרעה ואין שמחה אלא בתוס' שלימו', ולא לאומות שכן בו לקו פרעה וחילו, וככר ידעת שאין שמחה לפני הקב"ה בזמן שיש אבדון אפי' לאומות כי מטעם זה אין אומרים הלל בשביעי של פסח לפי שהקב"ה אמר מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרי' שורה, אבל בעצרת יש שמחת התורה השייכא דווקא לישראל ולא לאומות ובחג יש שמחה לשניהם מצד הגשמי' על כן כפל בו השמחה, ומה שלא נא' בפ' אמור שמחה כ"א פעם א' בפסוק ולקחתם לכם וגו' לפי שנטילת לולב היינו כידון לסימן מאן נצח ישראל או העו"ג ובזה אין שמחה כי אם לישראל, ומטעם זה יעלו לעתיד כל האומות לחוג את חג הסוכות וכתיב על הבלתי עולי לחוג ולא עליהם יהי' הגשם כי חג זה שניהם שמחים בו וכמו שכתוב מסכת סוכה אוי להם לאומות שאבדו ואינן יודעין מה אבדו כו' ולפיכך מקריבין בו ע' פרים כנגד ע' אומות כי חג זה משותף לשניהם גם יתכן לפרש והי' לה' לשם קאי על סוכה ולולב כי שם ה' בקרב שניהם כי סוכה עולה צ"א כמספר שם של ארבע בכתיבתו ובקריאתו כתיבתו ביו"ד ה"א וי"ו ה"א וקריאתו בלשון אדנות ואדני עולה ס"ה ושם של ד' עולה כ"ו סך הכל צ"א וכן אלהים עולה פ"ו ועם חמשה אותיותיו הרי צ"א וזה"ש ה' אלהים עוז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק וזה מדבר בסוכה שלעתיד כדאיתא במדרש שהזכרנו למעלה ועל כן נקט שם ה' אלהים כי שני שמות אלו נרמזו בסוכה וכן לולב עולה ס"ה ועם ד' תיבות הרי ע"ב כנגד שם של ע"ב ובדרך כלל אמרו במדרש שכל ד' מינים הם כנגד הקב"ה פרי עץ הדר על שם הוד והדר לבשת כפות תמרים על שם צדיק כתמר יפרח וענף עץ אבות על שם והוא עומד בין ההדסים וערבי נחל על שם סולו לרוכב בערבות וכן דרש שם ברבתי כנגד האבות וכנגד האמהות אשר על שניהם אמר ההרים רקדו כאילים כדי לנענע ד' מינים אלו הגדלים בהרים וגבעות וכדי לעורר זכות אבות ואמהות כי זולת זה לא היו ראוין להגאל שנ' ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב בכולם הזכיר את חוץ מביעקב שאמר ואת כי כל את בא לרבות אשתו חוץ מביעקב שאמר ואת כי כל את בא לרבות אשתו חוץ מביעקב שהיו לו שתי נשים על כן הזכיר בו שני רבוים את רבוי וי"ו של ואת רבוי שני וזהו החסד שהזכיר במדרש שגמל ה' לישראל ע"י ההרים שרקדו כאילים גבעות כבני צאן וקשה למה הזכיר אילים וצאן אלא כשם שרמז לאבות ואמהות בהרים וגבעות כך רמזו באילים זכרים וצאן נקיבות, וראיה שהאבות נרמזו באילים ממה שדרש בילקוט ריש פר' צו על פסוק ידמה לה' כבני אילים ע"ש, וצאן נקיבות מן ממדרש הרבתי פרשה י"ג על פסוק לבשו כרים הצאן ע"ש ואמר אח"כ מלפני אדון חולי ארץ כי בצאתם ממצרים עשה ה' עם ישראל בזכות אבות ואמהות ולמען שמו הגדול כמ"ש ואודע להם בארץ מצרים וגו' ואומר לכלותם בתוך ארץ מצרים ואעש למען שמי וגו' ע"כ הזכיר כאן עוד כוונה שלישית בריקוד ההרים לנענע ד' מינים שהם כנגד שמותיו ית' לעורר' שיעשה הקב"ה למען שמו יתברך כדי שתחיל הארץ למען שמו יתברך וכן נזכרו גם לעתיד באמרו ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה להזכיר זכות אבות ואמהות ואם לא יספיק זכותם או תטה זכות אבות אז על כל פנים יעשה ה' למען שמו ית' הרמוז בסוכה וארבע מינים כאמור

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה