שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת האזינו · מאמר שנז
תכלת דומה לים כו'
ותדע כי בציצית אמרו תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא כבוד באור הענין כשמכניס האדם לעבודה השם יתברך מחנכין אותו מעט מעט ומעלין בקודש ממדרגה למדרגה כדרך שמחנכין התינוק מתחלה מכניסין אותו למדרגת היראה ומן היראה אל האהבה וזה טפם למה שנאמר בחוט של תכלת וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כי תכלת דומה לים וכשרואה התכלת אז ה נזכר לצבע הים ודומה כאלו הוא מסתכל בים תמיד ועי"ז יקנה מדת היראה כמו שמסיק במדרש הלא ולא עוד אלא שמצטער לעשות שיש חשק אל הים לעבור חק גבולו אשר גבל לו ראשון לכל נוצר ר"ל ויתגעשו ולא יכולו מיראת ה' שנאמר האותי לא תיראו נאם ה' אשר שמתי חול גבול לים ר"ל הלא הי לכם ללמוד לכה"ת מדת היראה מן הים שמחמת יראה אינו עובר חק גבולו, ים דומה לרקיע כי המסתכל בצבע הים כאלו הסתכל בצבע הרקיע ואז יראה ויסתכל בשמש שבשמים שעושה מאהבה דהיינו בשמחה כחתן יוצא מחופתו וממנו יראו וכן יעשה גם הוא לעלות ממדרגת היראה אל מדרגת האהבה, רקיע דומה לכסא כבוד כי מן אהבה יבא לידי דבקות בשכינה כי כל אוהב דבק בנאהב אבל כל ירא מתרחק מן זה אשר הוא ירא ממנו לפיכך בעושין שלא לשמה אלא מיראה לא הסתכלו בשמים העושין מאהבה אלא למד היראה מן הים שבארץ על כן נאמר בו כי גדול עד שמים חסדך ולא עד בכלל, אבל העושה מאהבה דהיינו לשמה הסתבל בשמים ולמד ממנו על כן נאמר בו כי גדול מעל שמים חסדך ונקט משל שמים רצה לומר עד כסא כבוד יגיע שהוא מעל שמים וכן אמרו על העושה תשובה מאהבה גדולה תשובה שמגעת עד כסא כבוד, ויתכן לפרש גם מה שנאמר כי גדול עד שמים או מעל שמים היינו כסא כבוד כמ"ש כה אמר ה' השמים כסא ולפיכך רקיע זה דומה לכסא כבוד כי הפסוק מכנהו בלשון כסא לפיכך השב מאהבה גדול מעל שמים היינו מגיע עד כסא הכבוד ועד בכלל. והשב מיראה גדול עד שמים ולא עד בכלל, ובזה פליגו רבי לוי ורבי יוחנן כי הסובר עד ועד בכלל סובר שהפסוק מדבר בשב מאהבה והסובר עד ולא עד בכלל סובר שפסוק מדבר מיראת ומשמעות דורשין אינו בינייהו כי ר' יוחנן דרש אומרו כי כשלת בעוניך שמדב' במי שהזדונות נעשין לו כשגגות כדדריש ר' לוי עון מזיד הוא וקרי ליה מכשול כו' ומאחר שפסוק זה מדבר בשב מיראה ודאי משמעות עד ה' לא עד בכלל ומה שכ' קחו עמכם דברים ושובו אל ה' לומר לך שמתוך שלא לשמה בא לשמה ומן היראה יבא גם למד האהבה האמור בפסוק שאחריו קחו עמכם דברים ושובו אל ה' לא עד ה' אלא אל ה' ממש דהיינו שתעשו מאהבה, אמרו אליו כל תשא עון רצה לומר מכל וכל תשא העון לא כימים הראשונים שעשית תשובה מיראה והתרתי לך לעשות תשובה גם מיראה בהתחלה כי כל התתלות קשות וקשה להביאך לידי אהבה תכף כי אם אחר שתהיה מורגל תחלה במדת היראה ומן היראה יגיע אל האהבה וכל זמן שהיית עושה מיראה היה העון מנושא לחצאין כי אף על פי שהזדונות נעשו כשגגות מכל מקום נשאר בו רושם חטא השוגג ועדיין הוא צריך לכפרה לפיכך אמרו עליו כל תשא עון שיהיה מנושא מכל וכל ולא ישאר לו אפי' רושם השגגות ולא זו שלא ישאר כאן שום רושם חטא אלא בפי' וקם שוב שהזדונות יהיו כזכיות כאילו עשה מעשה טוב ונשלמה פרים שפתינו כי בזמן שרושם השוגג קיים אז על כל פנים היה חייב להביא פר העלם דבר על שגגתו אשר שגג אבל כשיהיו הזדונות כזכיות ולא ישאר אפי' רושם השוגג אז הוא כטור אפי' מן הקרבן וישולם פרים בשפתיו כאשר אמר קחו עמכם דברים כו' ורבי לוי ס' שפסוק זה כולו מדבר בשב מאהבה לפי שלשון כי כשלת בעוניך משמע שכבר קודם היתה כך שהעון נעשה מכשול ואיך יהיה קאי על שובה ישראל עד ה' שמדבר במה שיעשה עכשיו אלא כך פירושו שובה ישראל עד ה עד ועד בכלל ומדבר בשב מאהבה ועל זה קאי שפיר כי כשלת בעוניך ר"ל אע"פ שכבר עשית תשובה מיראה מ"מ לא היתה תשובה נכונה שהרי לא הגעת עד ה' מעל שמים אנת עד שמים כי לא למדת מן השמים ועוד שעשית מן העון מכשול נשאר בך רושם השוגג קיים לפיכך אני מוסיף לך אזהרה שתשוב עד ה' ממש ואז תרויח הכל שמן הכון לא ישאר המכשול אלא אמרו אליו כל תשא עון מכל וכל יהיה מנושא כמבואר למעלה, ורבי יוחנן מפרש לשון כי מלשון כי מנשה הבכור ל' אעפ"י וכך ר ל שובה ישראל אפילו מיראה כי אע"פ שכשלת בעונך שאינך מרויח כי אם החצי מ"מ בהתחלה יקובל גם זה ממך לפי שלסוף תבא גם לידי אהבה כאמור וטעמו של דבר כי הסובר שהזדונות נעשים לו כשגגות לפי שעכשיו הוא מתחרט ואילו היה יודע בשעת מעשה שסופו לבא לידי חרטה מסתמא לא היה עושה אך שלא ידע שסופו להתחרט, ועוד שעיקר חרטתו מיראת העונש ומסתמא אלו היה זוכר העונש בשפת מעש הלא היה עושה דאל"כ מה יום מיומים ולמה הוא ירא עכשיו מן העונש מלשעבר בשפת המעשה אלא ודאי לא ידע שיש עונש בדבר כי שכח העונש פ"כ דינו כאלו לא התרו ביה למלקות או למיתה שפטור מהם, והעושה מאהבה העונות גרמו לו שהשתדל בדבוק השכינה ואלו. היה צדיק גמור לא ה' משתדל כ"כ בקירוב גדול כי כל אתי מרחוק דבק יותר מהנזרק ממקום קרוב לכך נותנין תחלה שלום לרחוק ואח"כ לקרוב וכר' אבהו שאמר מעלת הבעל תשובה גדולה ממעלת הצדיק ונמצא אילו לא חטא לא הי' בא לידי מדרגה זו א"כ העון נחשב לו לזכות כי לולא שחטא לא היה בא לידי מדרגה זו כי במקום שבעלי חשובה עומדין אפילו צדיקים גמורים אין יכולין לעמוד וע' כל דרוש זה בחבורי עמודי שש בארוכה, וזה"ש האזינו השמים ואדברה כי למדרש זה אדרבה לשון דבור מורה יותר ענין חבה ואהבה מן לשון אמירה כמו שפרש"י פרשת אלה הדברים שכל הימים שהיו ישראל נזופין לא נגלה הקב"ה למשה בלשון דבור וטעמו של דבר תמצא בחבורי כלי יקר, לפיכך הזכיר אצל השמים לשון דבור חבה ואהבה לפי שמן השמים יש ללמוד האהבה והשמחה ע"ד מרז"ל עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו כי השמש פושה בשמחה כמ"ש ולא עוד אלא ששמח לעשות כו' על כן האזינו השמים הסתכלו בשמים ללמוד מהם השמחה, ותשמע הארץ הסתכלו בארץ ללמוד ממנה גם היראה הן מן הים כאמור הן מן הפרה והחמור שהזכיר במדרש שאינן עושין כי אם מהכרח הכאת הדרבן, ואע"פ שסדר קניית השלימות הוא שמן היראה יבא לידי אהבה מ"מ הקדים משה דרך האהבה כסדר מפלתן כי האהבה גדולה מן היראה אבל מ"מ הפכם בפסוק שני ללמוד גם סדר קנית השלימות ואמר יערוף כמטר לקחי אלו העושין מיראת העונש הרמוז בלשון יערף אין יערוף אלא עריפה, והעושין מיראה אינן עושין בשמחה לכך אמר כמטר זה שאין הכל שמחין בו, וכנגד הבאים מן היראה אל האהבה אמר תזל כטל אמרתי כטל זה שהכל שמחין בו כי במקום האהבה שם מקום השמחה כשעירים וכרביבים אחד בסערה וא' בנחת וזה משל צודק על האהבה והיראה: