אור ברסלב
שפתי דעת פרשת דברים › מאמר רפז

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת דברים · מאמר רפז

מאמר רפו

משל לתלמיד שהלך אחר רבו כו'

כדמסיק בילקוט וז"ל מלה"ד לתלמיד שהיה מהלך אחר רבו וברבתי גורס עם רבו וראה גחלת מושלכת בדרך וכסבור שהיא אבן טובה ונכוה בה כשנטל אותה. לימים היה מהלך עם רבו וראה אבן טובה מושלכת בדרך וכסבור שהיא נחלת ונתיירא ליגע בה אמר לו רבו טול איתה אבן טובה היא, כך אמר משה בשביל שאמרתי שמעו נא המורים נטלתי את שלי מתחת ידיהם ועכשיו אני בא להוכיחם, א"ל הקב"ה דבר ואל תתירא, אמר הקב"ה הואיל וקבלו עליהם תוכחתיך צריך אתה לברכן אמר ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם וגומר וכן אמר שלמה ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב אמר הקב"ה בעה"ז אתם מתברכין ע"י אחרים לעתיד לבא אני בעצמי אברך אתכם שנאמר אלהים יחננו ויברכנו וגומר עכ"ל, ויש לדקדק למה אמר מתחילה שהיה מהלן אחר רבו ואחר כך אמר לימים היה מהלך עם רבו, והמשל של רבו אין בו צורך א הנמשל, והיכן דבר ה' אל תתירא, ומהו שמוסיף אמר הקב"ה בעה"ז כו' מה ענינו לכאן, גם פסוק ועליהם תבא ברכת טוב נראה שקאי על המוכיחים ולמה המשיל התוכחה לגחלת ונראה לפי שמשה אמר בהתנצלותו על שקרא את ישראל מורים אתה החילות פירשו רז"ל כבר אמרת לאות לבני מרי וממך למדתי כך מסיק כאן מלה"ד לתלמיד שהיה מהלך אחר רבו כי משה ראה שרבו קראם בני מרי על שהיו ממרים עם ה' על כן היה סבור לילך אחריו ולעשות כמותו גם לכבוד עצמו כי באמרו שמעו נא המורים פירש"י מורים את מוריהם ר"ל בועטים במוריהם והיינו ענין דחיפת ילדים לזקנים כנ"ל ונכוה משה בזה לפי שאמר זה דרך כעס וחימום והיה זה כאש צרבת על לשונו בדרך קנטור ולכבוד עצמו היה דורש כי שם נאמר וירב העם עם משה וחשב שמותר לו לקרותם מורים לכבודו כדרך שקראם הקב"ה בני מרי לכבודו וקריאה זה אין בה מוסר ותוכחה אלא קנטור לבד לכך קראה גחלת, אבל התוכחה של עכשיו קרא אבן טובה כי אינה בלשון חימום כמו הראשונה שהיתה דרך כעס וקנטור ועל כן נענש, לימים היה מהלך עם רבו לדבר בעניני תוכחה שהם עם רבו ר"ל לכבוד רבו שכן אמר משה בתוכחותיו ממרים הייתם עם ה' והיה ירא משה פן יכוה בקראם ממרים עם ה' כדרך שנכוה בזה כשקראם מורים בימי מריבה עד שאמר לו הקב"ה אבן טובה היא כי האבן אשר הוא זורק על בני ישראל טובה היא ואל תירא כי אינה גחלת כמו הראשונה וראייתו מדכתיב ככל אשר צוה ה' אותו אליהם ש"מ שאילו לא צוה לו ה' לא היה אומר נוסח זה מיראת דבר פן יכוה בגחלתם ומ"מ צוה לו ה' לדבר בנחת ולא בכעס ויובן זה מאמרו אותו אליהם כדרך שנאמר ויצום אל בני ישראל להנהיגם בנחת כו' אמר הקב"ה הואיל וקבלו תוכחתך צריך אתה לברכם ידע משה שקבלו תוכחתו לפי שאמר כל מי שיש לו להשיב יבא וישיב ולא מצינו שבא אחד והשיב לו בזה ידע משה שקבלו המוסר ועל כן הם ראוין רכה שנאמר ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב וק' שמלת ועליהם מיותר כי הל"ל ולמוכיחים ינעם ותבא ברכת טוב אלא כך פירושו כשלמוכיחים יונעם שאין להם התנגדות מן המוכחים אז עליהם על המוכחים תבא ברכת טוב ועדיין ק' דהל"ל ועליהם תבא ברכה כי מי לא יודע שכל ברכה טוב אלא טוב קאי על הקב"ה שנאמר טוב ה' לכל ורצה לומר שיתברך מפי הקב"ה הטוב לכל ואם כן קשה הלא כאן משה ברכן, ע"כ אמר זו משלי וה' יברך אתכם כאשר דבר לכם, כי כל אדם יש לו תכלית וסוף על כן ברכותיו יש להם קצבה כמוהו כמוהם, אבל ה' יברך אתכם בלי תכלית וקצבה כשם שהוא בלתי בעל תכלית כך ברכותיו אין להם סוף וא"ת א"כ יאמר נא ברכת ה' ואל יאמר ברכות משה כי יש בכלל מאתים מנה על כן אמר בעה"ז אתם מתברכין ע"י האחרים כי בעה"ו יש כמה ברכות שהם לגוף וכשם שגופו יש לו תכלה כך ברכותיו יש להם סוף וגבול כדבר המדוד והמנוי וברכותיו ראוין להיות ע"י בשר ודם שגם הוא בעל תכלית וברכת כהנים יוכיח וכן לכל הברכות שניתנו בעה"ז היו דיוקא ע"י סרסור אדם אבל ברכות השייכין לעה"ב שאין לי גבול ותכלית והברכות נם כן אין להם תכלית ראוין להיות מפי הקב"ה שהוא בלתי בעל תכלית וראה משה לברכן בשני מיני ברכות אחד ברכות העה"ב שהם משל הקב"ה ונצחיים שנאמר אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה במלת סלה הורה הנצחיות וסמוך לפסיק זה שפתים ישק משיב דברים נכוחים ובי קיט דרש זה על דברי מוסריו של משה ונראה לי לפי שמשה ידע שקיבלו תוכחתו ע"י שתיקה כהודאה דמיא שלא השיבו כלים על תוכחתו, על כן דרש עליו פסיק שפתים ישק וגו' ר"נ המשיב דברים נכוחים גורם למוכחים שיסגרו שפתותיהם מלהשיב על תוכח זו כמו שלא השיבו על דברי משה כלום, וי"א שפסוק זה קאי על מה שנאמר אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמיה יזעמוהו לאמים אבל למוכיחים ינעם דבר זה שאמרתי לך מותר למוכיחים לרשע לאמור הלא צדיק היית ובן טובים ולא יאומן כי יסופר עליך מה שהוציאו קול ענות עליך לאמר כך וכך עשית וכאשר ישמע הרשע דבריו יתחרט בלבו וגורם לרשע שפתים ישק שיסגור דלתי שפתיו מלהשיב על תוכחתו ודבריו הנכוחים לאפוקי אם ידבר עם הרשע קשות אז כ"ש דפקר טפי ויענה לו עזות, על כן כלפי שאמר יקבוהו עמים א זר כאן במוכיחים האומרים לרשע צדיק אתה ועליהם תבא ברכת טוב, לכך נאמר כאן ככל אשר צוה ה' אותו אליהם לדבר אתם בנחת וזו הדרך אסר הבין שלמה ע"ה למוכיחים ודרך זה הלך בו גם משה רבינו ע"ה שבתוכחותיו אלו התחיל משבח ואומר והנכם היום ככוכבי השמים לרוב גדולים במעלה ככוכבי השמים וכפי מעלתם לא יאומן כי יסופר שיש בכם שורש פורה רואש ולענה זרע מריעים כי כולכם זרע אמת בנים לא ישקרו וכן כל סיפור דבריו מדבר מזה הענין ני היה משה חושש לזה שלא יאמרו לקנטר בא על כן הוסיף בשבחם כאמור וזה באור פסוקי משלי גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב, אומר לרשע צדיק אתה וגו' ולמוכיחים ינעם וגו' שפתים ישק וגומר וקשה מהו שאמר הכר פנים בל טוב פשיטא איסור גמור הוא, ונראה פירושו כמו לא תכירו פנים במשפט קשה מלת במשפט מיותר שהרי לא הזכיר פרשת שפטים וע"ק למנ"מ אמר להם משה שכך אמר להם כבר,

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה