אור ברסלב
שפתי דעת פרשת בשלח › מאמר קו

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת בשלח · מאמר קו

מאמר קה

ויבקעו המים בזכות ויבקע עצי עולה

וברבתי פרשה זו מסיק רבי בנאי אומר בזכות אברהם אני בוקע להם את הים שנאמר ויבקע עצי עולה וכתיב כאן ויבקעו המים רבי עקיבא אומר בזכות יעקב אני קורע להם את הים שנאמר ופרצת ימה וקדמה וגו' ובמאי קמיפלגי למה נקט א' לשון בקיעה וא' לשון קריעה, ונראה לפרש שלשון בקיעה שייך דווקא בים עצמו שמשה נתן בו מטהו כחוטב עצים המבקע בקרדום העץ, וכמו שכתוב הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו כי אין בקיעה אלא בכלי אבל לשון קריעה שייך בשאר נהרות שלא הרים משה מטהו עליהם אלא נקרעו מעצמם ולכך אמרו ביתרו מה שמועה שמע קריעת ים סוף למה נקט לשון קריעה, והלא בכל פרשה זו לא נאמר כי אם לשון בקיעה אנא לפי שע"י שנבקע הים נקרעו כל מימות שבעולם, ודבר זה שמע יתרו יותר מכל הנסים, כי רבים באו מכל המקומות אשר שם היו נהרות וימים והעידו על קריעתם, והבין כי כל זה בא מן מקור מים של הים אשר בקע משה, ומה שכתוב ויבקעו המים כל מימות שבעולם והזכיר לשון בקיעה לפי שבזה כלל גם הים על כן נקט בקיעה בעבור בקיעת הים שהיה עיקר ואגבו נבקעו כל מימות אבל כשמזכיר שאר מימות בפני עצמם יפול עליהם לשון קריעה ולא בקיעה, ולפי זה ר' בנאי ור"ע מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כי ר' בנאי מדבר בים עצמו ולכך אמר בזכות אברהם אני בוקע לכם הים, שנאמר ויבקע עצי עולה בקרדום ממש דוגמת נתינת מטה משה בים, ויש קצת רמז שנעשה לאברהם נס במקום הים בעמק השידים הוא ים המלח, ושם נעש' לו נס בהצלתו של לוט וסדום אשר נטבעו שם בבארות בארות חמר, ובזכותו הוציאם משם במקום שסופו להיות ים המלח כך היה סימן לבניו שיעשה להם נסים בים ובטיט שהי' שם, כפרש"י על פסוק טבעו בים סוף אין טביעה אלא בטיט, ובזה מיושב מה שהוצרך הפסוק לומר הוא ים המלח, אבל יעקב נעשה לו נס בשאר נהרות שנאמר בו כי במקלי עברתי הירדן הזה נתן מקלו בירדן ונבקע ע"כ בזכותו אני קורע לכם הים, כי לשון קריעה שייך בשאר נהרות ומביא פסוק ופרצת ימה היינו הים ממש, וקדמה היינו רוח קדים שנאמר ויולך ד' ברוח קדים עזה וגו' צפונה ונגבה שנ' והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, ותדע דבפ' וירא מסיק הרבתי דברי רבי בנאי בלשון אחר וז"ל רבי חייא בר יוסי בשם רבי מיאשא, ותני לה בשם רבי בנאי בשכר שתי בקיעות שבקע אברהם אבינו עצי עולה זכה להבקע הים כו' שנאמר ויבקעו המים ע"כ, וקשה, והבט ימין וראה למה נקט להלן שני בקיעות ולא נזכרו שם דברי רבי עקיבא וכאן שינה ולא הזכיר שתי בקיעות ומביא דברי רבי עקיבא אלא לפי שהגרסא דלהלן סוברת שר' בנאי דרש מן ויבקע עצי עולה שתי בקיעות הן בקיעות הים הן בקיעות שאר נהרות, הכל בזכות בקיעה דאברהם ע"כ הוצרך להזכיר שתי בקיעות, ולא הזכיר דברי ר"ע, כי מה יוסיף ר"ע על דברי ת"ק, אבל גירסא של פרשה זו סוברת שרב בנאי לא הזכיר כי אם בקיעה אחת דהיינו הים ממש, וא"כ רבי עקיבא בא להוסיף אף שאר מימות, ומה שלא הזכיר זכות יצחק לפי שמדתו דין גמור ועל הים היו אבותינו נתונים בדין אם להנצל או להטבע עם המצרים וכפי שורת הדין לא היו ראויין להנצל שנאמר וימרו על ים בים סוף ש"מ שממרים היו עם ה' על ים סוף אם כן לא ניצולו כ"א במדת אברהם ויעקב שנ' תתן אמת ליעקב חסד לאברהם שנ' נחית בחסדך עם זו הרי מדת חסד של אברהם היא שעמדה לאבותינו ולנו, ומדת אמת דהיינו אמונה שנ' ויאמינו בה' ובחסד ואמת יכופר עון לא מצד שורת הדין, ומה שנרמז הצלת ישראל בעת צרה זו על הים בפסוק ויבקע עצי עולה לפי שבמעשה העקידה הבטיח ה' את אברהם שיהיה אפרו צבור ומונח לדורות להצילם בכל עת צרה, וליעקב נאמר ופרצת ימה וגו' נתן ידו בכל הנהרות שבכל קצוי ד' רוחות העולם ע"י בקיעת הים כאמור, ותדע כי שירת הים נאמר בתחילתה אשירה לה' כי גאה גאה וגו' עזי וזמרת יה וגו' הזכיר העז והגאוה של השם ית' ומסיים מקדש ה' כוננו ידיך מה ענין המקדש לכאן, וכן מזמור ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר התחיל בגאותו ית' ועזו, ומסיים ג"כ במקדש שנא' עדותיך נאמנו מאוד לביתך נאוה קודש ה' לאורך ימים וכאן נאמר ג"כ מקדש ה' כוננו ידיך ה' ימלוך לעולם ועד, ושם נאמר נשאו נהרות ה' וגו' ש"מ שכל המזמור מדבר בקריעת ים סוף, ובזה מיושב המדרש האומר שבזכות ויבקע עצי עולה נבקע הים לישראל כי כבר ידעת שאברהם שאל באיזו זכות ירשו ישראל הארץ והשיב לו בזכות הקרבנות, משם ראיה שתכלית ירושת הארץ היתה להביאם אל מקום המקדש להקריב שם הקרבנות וזהו שמסיק בילקוט רבי ישמעאל אומר בזכות ירושלים נבקע הים שנאמר עורי עורי לבשי זרוע ה' עורי כימי קדם שנות עולמים ואומר הלא את היא המחרבת ים וגו' והיינו כדי להקריב שם קרבנות, וזהו דעת האומר שבזכות ויבקע עצי עולה נבקעו המים, והמקדש נקרא גאון עזכם שנא' מקדשי גאון עזכם לפיכך התחיל שירה זו בלשון גאון ועז לפי שר"ל בסופה נהלת בעזך אל נוה קדשך וגו' תביאמו ותטעמו בהר נחלתך וגו' מקדש ה' כוננו ידיך שהמקדש נברא בשתי ידים לפי שהמקום ההוא יתן עדות ה' נאמנה לומר ה' ימלוך לעולם ועד, ואולי גם מטעם זה הים ראה עצמותיו של יוסף וינס כי משכן שילה היה בחלקו, לכך נאמר גם במזמור ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר וגו' נכון כסאך מאז וגו' מסיק ברבתי מן אז ישיר משה נכון כסאך והיינו מן אותו אז והלאה כי משה התחיל לשורר לה' וכן במקדש שוררו על הקרבנות נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם כפל הלשון לפי שהראשון קאי על הים עצמו והשני קאי על כל שאר נהרות ומימות שבעולם שקולם היה נשמע בכל והעולם, ישאו נס להביא נהרות דכים כי שבו לתנאם הראשון להקרע גם להבא לדורות, תנאם הראשון התחיל מן ששת ימי בראשית זה"ש מקולות מים רבים אדירים רצה לומר האדירים שבששת ימי המעשה משם נמשכו משברי ים כי מאז הותנה לשבר הים בעת הצורך כדי שיהיה אדיר במרום ה' כמ"ש מי כמוך נאדר בקודש וגו' עדותיך נאמנו רצה לומר ישראל שהם עדותיך כמ"ש אתם עדי נאם ה' ואני אל, על הים נאמנו מאוד שנאמר ויאמינו בה' וגו', ודבר זה לביתך נאוה רצה לומר ראויים הם לדור אתך במדור אחד כמו שנאמר זה אלי ואנוהו אדור עמו בנוה שאנן אחד, קדש ה' לאורך ימים כמו שמסיים השירה ואמר ה' ימלוך לעולם ועד, ומ"ש נכון כסאך מאז מן אז ישיר לפי שכל קילוסו של משה היה באז דהיינו אחד רוכב על ז' שהקב"ה אחד רוכב שמים על כל המערכה הכלולה בז' כוכבי לכת אף על פי שמעולם אתה מכל מקום לא היה כסאו יתברך נכון בפי כל עד שראו נסי ים סוף ואז הודו כולם כי ישבת לכסא שופט צדק ונמצא שמאז כסאו נכון, או יאמר מעולם אתה כי בקריעת ים סוף היה קילוסו יתברך עולה מן המים כי גם מעולם קילוסו של השם יתברך היה מן המים כדמסיק ברבתי בפסוק יקוו המים כו' עיין שם, וכן מזמור אמרו לאלהים מה נורא מעשיך שהזכרתי למעלה פרשת בא על דרך המדרש הדורשו על פרעה עיין שם ובו הזכיר גם קריעת יה סוף שנאמר הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו כו' ואחר כך אמר אבא ביתך בעולות וגו, וזה כדמות ראיה לדברינו שתכלית היציאה ממצרים ובקריאת ים סוף היה כדי לבא בית ה' בעולות ושאר קרבנות, ומה שאמר הפך ים ליבשה וחזר שנית ואמר בנהר יעברו ברגל רמז לשאר נהרות שנבקעו אגב הים, או יאמר בנהר יעברו ברגל דהיינו בשביעי של פסח שגם הוא מכלל ימות הרגל כדי ששם ישמחו בו כי סתם הוקבע לשמחה על כן שמחם ה' ביום ההוא אשר כבר הוקבע ליום שמחה, ותדע כי במקום אחר נאמר לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ הזכיר שם של רחמים אצל שמות להורות שהרשעים מהפכין רחמיו לדין ששם של רחמים יפעל בהם שמות שממון וכן נאמר כאן וישקף ה' אל מחנה מצרים ה' של רחמים השקיף עליהם להמם ולאבדם, וכאן נאמר לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם הפך ים ליבשה בנהר יעברו רגל שם נשמחה בו רצה לומר אלהים מדת הדין כי מ"ה ודאי נורא עלילה על בני אדבם ומכל מקום הצדיקים מהפכין דין לרחמים כי באותו שם עצמו הפך ים ליבשה שם נשמחה בו בשם של דין כמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב פירש"י כשישראל עושין רצונו של מקום השמאל נעשית ימין זה"ש שם נשמחה בו, מושל בגבורתו עולם ר"ל מה שהקב"ה מושל בגבורתו עולם במדת דינו היינו עיניו בגוים תצפנה דוקא באומות עליהם הוא משקיף לרעה אף במדת רחמיו כמ"ש וישקף ד' אל מחנה מצרים, ברכו עמים אלהינו השם נפשינו בחיים,. כי שם אלהינו אע"פ שענינו דין מ"מ שם נפשינו בחיים ומסיים באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה וכל הענין מבואר על זה הדרך:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה