שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת בלק · מאמר רסג
סימני אבות הראה לו וג' רגלים
ומעתה נבא לביאור מארז"ל סימני אבות הראה לו כו' וכן ענין ג' רגלים כולי לפי שכל העולם בכללו יש לו ג' רגלים אשר עליהם הוא עומד והם תורה עבודה גמילות חסדים והם מתיחסים לשלשה מועדי ה' ולשלשה אבות על כן נקראו המועדים רגלים גם האבות נקראו רגלים כפירוש רש"י פרשת כי תשא אם כסא של ג' רגלים וכו' ומאחר שנקראו רגלים לכל העולם אם כן המסייע לבטלם הרי הוא מחריב כל העולם בכללו על כן אמר האתון בתוכחתו אתה רוצה לעקור אומה החוגגת שלש רגלים וכו' כי יגיע הנזק מזה לכל העולם וגם כל הגוים חרוב יחרבו אם אין לישראל מציאות בעולם, כי אברהם אבינו קבע עמוד התורה כי כן נאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן עמא דשעבידו לאורייתא כי באותו זמן נשלמו שני אלפים תוהו בלא תורה, וכנגדו הוקבע חג העצרת יום מתן תורה כי מטעם זה נאמר שם עד אלון מורה הראה לו שבועת התורה כולי וכבר ידוע המדרש שהזכרנו למעלה בזכות שתי הלחם שבעצרת מתברכין פירות האילן על כן נאמר באברהם ויטע אשל להודיע שפירות האילן מתברכין בזכות עמוד התורה שנקראת עץ חיים, יצחק החזיק בעמוד העבודה כי הוא הקריב את עצמו קרבן לה' וכנגדו בא חג הפסח עיקר תכלית המועד ההוא להקריב הפסח שהיה מצוה ראשונה בעמוד העבודה שנאמר ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה על כן הקריב גם יצחק קרבן פסח בשני גדיי עזים אחד עשאו פסח וכו' ולפי שבזכות עומר דפסח מתברכין תבואות שבשדות, על כן נאמר ביצחק ויזרע יצחק בשנה ההיא ויברכהו ה' והיינו תבואת השדה שצריכין עבודה כחרישה וזריעה על כן בזכות עמוד העבודה של פסח ושאר קרבנות מתברכין תבואת השדה שצריכין עבודה, לאפוקי פירות האילן רובם אינן צריכין עבודה רנה והם מתברכין בזכות עמוד התורה שאינו צריך עמל ויגיעה בכלי המעשה יגיעת הבשר, אלא עמל ויגיעת השכל לבד על כן פרי העץ מתברכין בזכות עץ חיים וגומר, יעקב החזיק בעמוד גמילות חסדים אשר עיקרו מן התורה כתרומות ומעשרות והוא אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וכנגד מצוה זו בא חג הסוכות חג האסיף באספו מעשיו מן השדה אשר חל עליו חובת ביעור התרומות והמעשרות ליתן כל אחד אשר הוא לו אך אם ידמה בנפשו שהוא בעל הבית ובעל השדה וירע בעיניו ליתן משלו למי שלא עמל בה על כן צוה ה' שבזמן ההוא יצא מדירת קבע וישב בסוכות דירת ארעי לידע ולהודיע לו שאינו בעל הבית בכל נכסיו אלא כאריס לבד כי ישיבתו ארעי ולא קבע ואז ידע כי העניים משלחן גבוה קא זכו ומשל הקדוש ברוך הוא הוא נותן, על כן מצינו שיעקב עשה סוכות שנאמר ויעקב נסע סכותה וגומר וכדאיתא במדרש שדרשו על הסוכה, וכבר אמרנו שבחג מתברכין גשמי השנה וכמ"ש אשריכם זורעי על כל מים וכו' אין זריעה אלא צדקה וכו' וארז"ל אין הגשמים נעצרים אלא בשביל ביטול תרומות ומעשרות שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג, ולפי שיעקב קיים הסוכה והמעשר על כן היו המים מתברכין בעבורו שהרי בבואו מצרימה היה הנילוס עולה לקראתו, זהו שארז"ל סימני אבות הראו לו, כי מתחילה נאמר ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה שם רמזו לו חג הפסח וזכותו דיצחק שבפסח מתברכין תבואת השדה, לכך נאמר ותלך בשדה ואחר כך הראו לו חג העצרת וזכותו דאברהם שבעצרת מתברכין פירות האילן לכך נאמר ויעמוד במשעול הכרמים והיינו פירות העץ גדר מזה וגדר מזה כי אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, ואחר כך נאמר ויעמוד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין שמאל הראו לו חג הסוכות דירת ארעי ומקום צר כי אין בו עליות מרווחים ובתים ספונים אלא מקום צר שיש בו ז' על ז' טפחים והוא שיעור הכשר סוכה, ובמלת צר רמז גם למים אשר מן הצור מוצאם כי צר כולל גם לשון צור היינו הסלע מקור המים, וגם יתכן לפרש לפי שהסוכה זכר לענני כבוד על כן מתברכין גשמי השנה הבאים על ידי העננים ואז הראו לו גם זכות דיעקב כאמור, וכן מצינו ג' המן במסורת א' המן העץ ב' המן הסלע הזה נוציא לכם מים ג' המן הגורן והיינו כנגד ג' דברים שמתברכין ברגלים פרי הארץ בפסח זה"ש המן הגורן כו' פרי האילן בעצרת זה"ש המן העץ כו' מים בסוכות זה"ש המן הסלע וגומר רמז נדבר ג' פעמים המן עולה למספר ברגלים דהיינו רפ"ה, ושלשתן הזכירו ישראל בתלונת מי מריבה לא מקום זרע, ותאנה וגפן ורמון, ומים אין לשתות: