שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת בחקותי · מאמר רכד
במדרש סייף וספר ניתנו מכורכין מן השמים כו'
וברבתי פרשה זו מסיק וזה לשונו תני בשם רבי אלעזר הסייף והספר ניתנו מכורכין מן השמים אמר הקב"ה אם שמרתם מה שכתוב בספר הזה הרי אתם ניצולין מן הסייף ואם לאו סוף שהוא הורג אתכם מהיכן משמען של דברים שנאמר ויגרש את האדם וגו' לשמור את דרך עץ החיים דרך זו דרך ארץ עץ החיים זו תורה, פירוש שסמך על מה שנאמר ואת להט החרב המתהפכת, תני בשם רבי שמעון בן יוחאי הככר והמקל נתנו מן השמים אמר להם אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו, היכן הוא משמען של דברים אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו וגו', נראה לפרש שהסובר ספר וסייף ירדו כו' רצה לתרץ מה שנתחבטו בו שלימים וכן רבים על מה שבפרשה זו לא נזכרו רק יעודים גשמיים ותירצו בזה שאין יעודים אלו תכלית השכר אלא שר"ל אם בחקותי תלכו אז ונתתי גשמיכם בעתם וגומר ואז לא יהיה לכם שום דבר מונע מן קיום התורה והמצוה כמו שנאמר את הברכה אשר תשמעו על מנת אשר תשמעו כדי שלא יהיה שום מונע וזה דעת הרמב"ם ועל זה אמר ספר וסייף ירדו כי אם לא תשמעו והריקותי אחריכם חרב ואז מרוב בהלות לא תוכלו לעסוק בתורה אבל אם בחקותי תלכו אז יעודים אלו הטובים יגרמו לכם שתוכלו לעסוק בספר התורה אבל הם מצד עצמם אינן סוף השכר כי אם הספר עצמו הוא השכר ומה שהזכיר כל היעודים הללו היינו שהם יביאוך לידי שמירת הספר כשלא יחסר לך כל טוב והסובר ככר ומקל ירדו עם הספר סובר דברים כפשוטן ככר היינו ואכלתם לחמכם לשובע ומקל בשברי לכם מטה לחם או מקל כפשוטו וסובר שמשכר העולם הבא לא דברה התורה כלל מן הטעמים שהזכרנו בספר כלי יקר פרשה זו, וסובר תנא קמא כי אנחנו צריכין לאהוב את ה' על שהנחילנו חיי עולם על ידי הספר ולירא ממנו עבור חרב הגיהנם כדמסיק בילקוט פרשת בראשית על פסוק להט החרב על שם ולהט אותם היום הבא לכך נקט החרב בלשון סייף המורה על עונש הבא בסוף, והסובר ככר ומקל סובר שמלבד שכר העולם הבא דהיינו הספר צריכין אנו לאהבה את ה' על שבטובו חיינו ונותן לחם לכל בשר וצריכין לירא ממנו שלא ילקה אותנו במקל האומות כדאמרינן מקל שקד אני רואה ונקט דווקא מקל כי הוא חציו של ספר כי על כן נאמר בירמיה ואתן בידה ספר כריתות רצה לומר אם תכרות ספר לשנים ישאר מקל חובלים ורצה לומר שהשכר כפלים מן העונש ועוד רמז שהעונש אינו בא במלואו כמו שנאמר כי כפלים לתושיה ודע כי ישה לך אלוה מעוניך, ומקל נועם ומקל חובלים דזכריה דרשו רבותינו ז"ל על תלמידי חכמים שבבבל שמחבלין זה לזה ועל ת"ח שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה וכל זה בסיבת פירוד הלבבות שבין החכמים נחלק הספר לשנים ונולדו שני מיני מקל אלו עד כי יסור ה' לב האבן מקרבנו ויתקיים מה שנאמר ונתתי שלום בארץ וגומר, ונפלו אוביכם לפניכם לחרב וק' הכפל שנאמר ונפלו לפניכם לחרב ואחר כך כפל ואמר ונפלו אויביכם לפניכם לחרב, וכן בפרשת בהר נאמר כפל וישבתם לבטח אלא שבכל מקום הוא מדבר מן שני מיני שונאים שונא פנימי דהיינו היצר הרע ושונא חיצוני האומות ושניהם תלוין זה בזה כי בזמן שיש לנו שלום מן היצר הרע אז אנחנו יושבין בטח גם מן האומות, כי אם תזכה להפיל את השונא הפנימי אז ונפל מעצמם אויבך החיצונים לפניך לחרב, ואגב זה נוכל לומר שלכך נקט המספר על זה האופן ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו וקשה הלא אין החשבון מכוון, ועוד קשה שבתחילה אמר מכם חמשה והוי ליה למימר חמשה מכם כדרך שאמר ומאה מכם אלא לפי שאינו דומה מועטין העושין התורה למרובין כו' ופירוש הדבר שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, ואם כן מרובין העושין התורה יצרם גדול מן מן יצר של המועטין, ואם כן היצר הרע מרבה לבא עם כל חיילותיו וכחותיו ביותר על הגדולים והיינו על המרובין, שהם יותר גדולים מן המועטין ואחר שכל כוחותיו של היצר הרע נכבשו אם כן גם יכבשו אויבים החיצונים ונקט מספר זה דווקא לפי שכל התורה כלולה במספר עשרים כי עשרת הדברות יש בהם דרך נגלה ודרך נסתר שנאמר כי כפלים לתושיה וכנגדם גם היצר הרע עורך מלחמה עם עשרים כוחות לבטל כל חלק וחלק מן עשרים אלו וסוף שעל ידי התורה יהיו נכבשים לפנינו כל עשרים כוחותיו ולעמת זה יזכו שאחד מכם יפיל עשרים חללים מן האומות כי כך החשבון כשחמשה ירדפו מאה עשרים לכל אחד, ונקט חמשה כי כל חמשה נקרא אגודה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ומנין אפילו חמשה שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה, ומכם האמור במועטין פירושו שירדפו האויבים לסלקם מכם אבל במרובים אמר ומאה מכם כי הם צדיקים גמורים יותר השייכין להיות מכם ובכם והם יגיעו למדריגת הצדיקים גמורים שהם יציר כף של הקדוש ברוך הוא וזוכין למה שזכה משה מן ושכתי כפי קירון עור פנים כמבואר למעלה, ואם כן מאה מכם שקנו השלימות מן כף ה' כמספר מכ"ם כל אחד מהם גדול מאוד עד שהיצר הרע עורך כנגדו מאה כוחות לבטל ממנו שלימות הכ"ף ואם כן כל אחד מהם מפיל מאה כוחות של יצר הרע על כן לעמתן יפלו גם מאה שונאים מן האומות לפני כל אחד ואחד והיינו חשבון ומאה מכם רבבה ירדופו והיינו מאה לכל אחד ולכך נקט מספר מאה לרמוז על מעלת כף כאמור וכשיהיו ישראל שלימים על זה האופן אז נזכה ליעוד האמור בפרשה ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו, כפי מה שפרשנו למעלה בפסוק וזכרתי את בריתי יעקב וגומר שבדין הקדים יעקב ליצחק ויצחק לאברהם על כן שפיר קאמר וישן מפני חדש תוציאו שהחדש יעקב קודם לישן יצחק ואברהם וכן יצחק לאברהם, אך לפי שנאמר לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה ואשר הביא מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא מכל הארצות וגומר, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לא שתעקר יציאת מצרים אלא שניסי יציאת מצרים יהיו טפל וניסים של גאולה אחרונה יהיו עיקר לכך נאמר ואכלתם ישן נושן הם ניסים של יציאת מצרים גאולה הישנה באותן ניסים שיהיו גם לעתיד שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, אך מכל מקום ישן מפני חדש תוציאו שניסים החדשים שיהיו לעתיד יהיו עיקר וניסי מצרים טפל להם ותשמחו ביותר בניסים החדשים שא אשר יעשה ה' לעמו:
סליק ספר ויקרא