שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת בחקותי · מאמר רכ
במדרש חשבתי דרכי וגו' נחלקו בלשון בחקתי
אם בחקתי תלכו וגו', בילקוט הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דוד בכל יום אני מחשב למקום פלוני ולבית דירה פלוני אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הה"ד ואשיבה רגלי אל עדותיך, רב הונא בשם רב אחא אמר חשבתי מתן שכרן של מצות והפסדן של עבירות ואשיבה רגלי אל עדותיך, רב מנחם חתנא דר' אליעזר בן אבינא אמר חשבתי מה שכתבת בתורה אם בחקתי תלכו ומה כתיב ונתתי שלום בארץ ואם לא תשמעו אלי מה כתיב תמן ויספתי ליסרה אתכם, רבי אבא בריה דרבי חייא בר יונתן אמר חשבתי ברכות חשבתי קללות ברכות מן א' עד ת' וקללות מן ו' עד ה' ולא עוד אלא שהן הפוכות הא כיצד אם זכיתם הריני הופך לכם קללות לברכות אימתי כשתשמרו את תורתי הה"ד אם בחקתי תלכו עד כאן לשונו, כפי הנראה שהם חלוקים במשמעות אם בחקתי תלכו ליישב לשון הליכה ולשון חקות כי ת"ק סובר שלשון חקות היינו כמו חקיקה שכל כך ירגיל עצמו בתורה עד שההרגל יהיה אצלו טבע שני כי כל עסק התורה הוא כנגד טבעו של אדם כי כפי הטבע כל חשקו וישעו אל תאות הגוף וזה נקרא טבע לפי שהוא שקוע וטבוע בתוך האדם וכדי לשנות את טבעו הוא צריך להתמדה גדולה עד שיהיו מצית התורה חקוקים על לבו ונעשים אצלו לטבע, כי מטעם זה נקראת התורה מחקק לפי שאינן מתקיימין אצל האדם עד אשר יהיו חקוקים בקרבו ונעשו אצלו לטבע וכל כך הוא מורגל בהם עד שאף אם מתחלת הליכתי הוא מחשב לילך למקום פלוני וביני ביני בזמן שהוא הולך הוא הולך לפי תומו בלא כונה אז רגליו מוליכות אותו לבתי כנסיות ומדרשות כי רגלוהי דבר נש אינון ערבין כו' על דרך מחזיקינן טיבותא לרישא דמנפשיה כרע כשמגיע למודים מרוב ההרגל לכך נאמר אם בחקתי רצה לומר כל כך יהיו חקוקים עד שתלך בהם בלא כוונה וזהו שפרש"י תהיו עמלים בתורה כי על ידי העמל והטורח הבא על ידי ההתמדה יהיו חקותי חקוקים כל כך עד שכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך, רב הונא ראה לפרש אם בחקתי תלכו תוך החקות תלך כאלו אתה מסובב מימין ומשמאל מן החקות ובכל צד שתפנה אין לך פניה כי אם אל החקות ולא שתפנה לעשות מחמת קבול פרס או להתרחק מן העבירה בעבור יראת העונש זהו שאמר חשבתי מתן שכרן של מצות והפסדן של עבירות ואעפ"כ לא בעבורם אני הולך בדרך המצוה, אלא בשביל אהבת ה' לבד ורצה לומר חשבתי דרכי לקבלת הטובות או הרעות ומכל מקום לא בעבורם אני עושה מצוה ממש עד שאין לי פניה אל שום דבר כי אם אל החקות על דרך מאמר רז"ל ולא הלכו בה שלא ברכו בתורה תחלה רצה לומר שלא למדוה לשמה ולא הלכו בה בתורה כי אם סחור סחור אבל לכרמא לא תקרב, על כן נאמר כאן בחקותי רצה לומר תוכם ממש וזה"ש הוו עמלים בתור' כל עמלך יהי' בתורה עצמה לא שתעמול לרוח עבור איזו כוונה חצונית, רבי מנחם כו' ראה לפרש פסוק זה מלשון הפסוק אחרי ה' תלכו הלך אחרי מדותיו מה הוא גומל חסדים כו' וזהו שאמר אם בחקתי תלכו רצה לומר שתלך בחקות שגם אני הולך בהם ונקראו בעבור זה חקתי כמו שכתוב כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בקרב הארץ כי אלו הדברים הגורמים השלום בארץ כמו שכתוב אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם וכן מעשה הצדקה שלום לכך מביא פסוק ונתתי שלום בארץ כנגד אם בחקתי תלכו הורה באצבע שמדבר באותן חקות שהקב"ה כולך בהם וכנגדם אמר ונתתי שלום בארץ ובהפכם אמר ואם לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם ע"ד פירש"י יודעים רבונם ומתכוונים למרוד בו וזה שייך ביותר במשפט וצדקה שיודעין רבונם שהקב"ה בעצמו ובכבודו הולך בדרך זה וזה עדות ה' נאמנ' שדרכים אלו טובים מכל מקום לא תשמעו לי ותמאסו גם חקותי שחקקתי, מה כתיב תמן ויספתי ליסרה אתכם עונשם כפול הן סתם עונש על החטא הן תוספת עונש על שיודעין רבונם עושה כן בעצמו ואינו הולך אחריו, לכך נאמר חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך רצה לומר אל הדברים שהקב"ה מעיד עליהם שהם טובים מאחר שבעצמו עושה כן וע"ד כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וגו', רבי אבא אמר חשבתי ברכות מן א' עד ת' כו' רצה לפרש בחקתי לשון חקיקה כי בכל חותם שייך חקיקה וחותמו של הקב"ה אמת וע"כ רצה להזהירם על האמת שילכו בחקת השי"ת דבר החקוק אצלו והיינו אמת ונראה שגם בעל הטורים נוטה לדיעה זו שפירש ועשיתם אתם אותיות אמת ומאחר שסוף הפסוק מדבר באמת על כן רצה רבי אבא לפרש גם תחלת המקרא אל האמת הביא ראיה מן השכר שמתחיל מן אלף עד תי"ו ממילא גם מ' באמצע כי יש בזה רמז לכל שלשת זמנים ראש וסוף ותוך שהתורה משמרתו כמאמר רז"ל בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה בשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות היא תשיחך לעולם הבא כמו שאל"ף בראש מ"ם באמצע תי"ו בסוף, כך העולם הזה בראש הקבר באמצע בין ב' הגבולים, ת' בסוף סימן לדבר אותיות מת הם לאחר מיתה וכנגדם אמר בפרשה זו ג' ונתתי, א' ונתתי גשמיכם זהו שכר העוה"ז, ב' ונתתי שלום בארץ זהו כנגד בשכבך תשמור עליך בארץ ממש כד"א יבא שלום ינוחו על משכבותם, ג' ונתתי משכני בתוככם אטייל עמכם בגן עדן לעה"ב, ומשלשתן לא בקש דוד כי אם העולם הבא יעוד של ונתתי משכני בתוככם ועל כן השיב רגליו לילך בדרכי התורה כי היא תמליץ בעדו לעולם הבא שנאמר והקיצות היא תשיחך וכל מצוה ומצוה תבא ותעיד עליו לעולם הבא יתנו עדיהן ויצדקו זה"ש ואשיבה רגלי אל עדותיך קרא התורה עדות על שם שכל מצוה מעידה על זה שעשאה כדאיתא בגמרא, והקללות מן ו' עד ה', כי כשיראל הולכין לפנים ולא לאחור אז יזכו לכל היעודים מן א' עד ת' דהיינו לפנים ולא לאחור, ונכלל בזה גם סידור של הלימוד שמחנכין כי הקטנים מתחילין ה' חומשי תורה ואחר כך ו' סדרי משנה וזהו תורת אמת של ההולכים לפנים ולא לאחור, אבל הקללות באין אם תורת אמת נעדרת נזורו אחור ומכלל הקלקולים הוא קדימת וי"ו לה"א כמנהג הדורות הללו שבטרם ידע הנער דבר מן חמשה חומשי תורה ילמדוהו ו' סדרי משנה מחמת יוהרא ועי"ז כי יגדל לא ידע בין ימין ושמאל ומטעם זה הקללות מתחילין בוי"ו ומסיימין בה"א, ויש עוד רמז בוי"ו ובה"א ליתן הבטחה לישראל בכל התוכחות הללו, שלא יכלו בין האומות וסופם לצאת מהם על דרך שאמרו במדרש שנכתב בתורה ה' פעמים יעקב מלא וי"ו וכנגדם ה"פ אליה חסר ו', לפי שיעקב נטל למשכון חמשה ווי"ן אלו מן אליהו שיבא ויגאל את בניו וטעמו של דבר כי חמשה ווי"ן דומה לחמשה אצבעות ורצה לומר שנתן לו אליהו ה' אצבעות דהיינו תקיעת כפו על שיבא ויגאל בניו והיינו ערבון כמו שנאמר אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך, ותדע ותבין כי נאמר בפר' זו וזכרתי את בריתי יעקוב למה נכתב דוקא כאן מלא וי"ו אלא שבא לתרץ למה הקדים יעקב לכולם והוא הצעיר, אלת לפי שיעקב השתדל בהצלתן של ישראל יותר מכל האבות כי כולם לא בקשו ערבון מן אליהו חוץ מיעקב והראיה על זה שהרי ערבונו בידו דהיינו וי"ו יתירה שבו אשר לקח מאליהו על כן הקדימו, ובזה יתורצו ב' קושיות כאחד למה נאמר דוקא כאן יעקוב מלא וי"ו ולמה הקדימו, ואחר כך הקדים יצחק לאברהם כי לעתיד אמרו רבותינו זכרונם לברכה לא בסבא טעמא ולא בדרדקי עצה אלא יצחק לבד יעשה חשבון על חטאם של ישראל על כן הקדימו לאברהם, אבל אברהם מאוחר שבכולם כי הוא גרם הגלות שנאמר אם לא כי צורם מכרם וגומר, וזהו סוד שהקללות מתחילין בוי"ו ומסיימין בה"א לרמוז שאף על פי שיחולו הקללות מכל מקום מצד ה' ווי"ן אלו ישראל בטוחין שיהיו נגאלים מכל האלות האלה וזהו שמסיק ולא עוד אלא שהם הפוכים שאם יזכו אני הופך להם הקללות לברכות והיפך זה חין לו פירוש כי אם על חורבן בית המקדש כדרך שבארנו בכלי יקר פרשת כי תצא על פסוק ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה על מארז"ל וכולם חזרו לקללה חוץ מן שתי כנסיות כו' כי בשום קללה א"א לומר שהקללה עצמה היא ברכה חוץ מחורבן בית המקדש שהקללה. שב לברכה שנאמר כלה ה' חמתו ויצת אש בציון דהיינו שכלה חמתו בעצים ואבנים וכן נאמר בתוכחות אלו והשימותי אני את מקדשיכם וקללה זו הפוכה ותחשב לברכה וכמו שנאמר ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם הזכיר המקדש בלשון משכון לומר שאם יחטאו יתמשכן עליהם והנותן משכון אין גובין החוב מגופו כך אמר כאן שעל ידי משכני שאוכל ליקח למשכון לא תנעל נפשי אתכם רצה לומר את גופתכם כי כבר כלה ה' חמתו בעצים ואבנים, ומה שנאמר וגעלה נפשי אתכם היינו קודם החורבן כי אחריו נאמר פסוק והשימותי את מקדשיכם ומדבר בעודן על אדמתן, אבל אחר והשימותי וגומר כתיב ואף גם זאת וגומר ולא געלתים וגומר, אבל לפירוש רש"י שפסוק והשימותי את מקדשיכם אינו מדבר בחורבן המקדש, יתכן לפרש לפי שנאמר למעלה ושברתי את גאון עזכם פירש רש"י זה המקדש שנאמר הנני מחלל המקדש גאון עזכם, אם כן כך פירושו לפי שאחר שיבור גאון עזכם ודאי כלה ה' חמתו ולא געלה נפשו את גופתכם, והפסוק אומר אחר כך ואם תלכו עמי קרי אחר החורבן ואז אין לי מקום לגבות חובי מעצים ואבנים אם כן על כרחך וגעלה נפשי אתכם ופירוש זה מחוור. כי הלך רש"י לשיטתו: