אור ברסלב
שפתי דעת פרשת בהר › מאמר רטו

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת בהר · מאמר רטו

פרשת בהר

מה ענין שמיטה אצל הר סיני כו'

וידבר ה' אל משה בהר סיני מה ענין שמיטה אצל הר סיני אלא לומר לך כו' וקשה מה נשתנה מצות השמיטה שהיא דווקא לא נשנית בערבות מואב כדי לעשות ממנה בגין אב על כל המצות שנאמרו כללותיהן ופרטותיהן מסיני כו' ומה טעם ארז"ל שבעון השמיטה גלו, ולמה אמרו שעון השמיטה גורם לכל המכירות שנזכרו בפרשה, וכפי הנראה שעיקר טעם השמיטה והיובל להשרישם במדת הבטחון בה' כי מדה זו יסוד וכלל לכל התורה והאמונה כמ"ש ולא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו ש"מ שהאמונה והבטחון תלוין זה בזה, ועל כן מיד בצאתם ממצרים הוליכם דרך המדבר כדי להאכילם את המן דבר יום ביומו כדי שבכל יום ויום יהיו עיניהם נשואות אל ה' ויבטחו בו ולהודיעם כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי אם על כל מוצא פי ה' ומטעם זה ניתנה להם התורה בהר סיני שבמדבר דווקא ולא באיזו הר שבישוב והיינו לפי שאז היו שלימים עם ה' במדת הבטחון והיו ראויין לקבלת התורה כי מצד זה יכירו וידעו שאין ענינם תלוי בישוב הארץ כי אם בחסדי ה' אשר בידו לכלכלם אפילו במקום אין זרע אך חשש ה' פן בבואם אל ארץ נושבת אל יזכרו ראשונות ויחזרו להיות מקטני אמנה על כן צוה להם השמיטה והיובל כי בשנים הללו יראו בעיניהם מעשה ה' כי נורא הוא שתבואת שנה הששית הספיק לשלש השנים ולא שתרבה התבואה של שנה זו כי אז היו יכולין לתלות הריבוי בטבע הארץ ולא בנס כי גם בדרך הטבע יש לפעמים שנה מבורכת עושה תבואה הרבה אבל ענין הנס היה שהשנה לא עשתה תבואה הרבה יותר מן הנהוג אלא שהקב"ה נתן ברכתו בתבואה כי זה המעט ויפרוץ לרוב כדרך שנאמר ואכלתם לחמכם לשובע אוכל קימעא ומתברך במעיו וזה"ש ועשת את התבואה לשלש השנים תבואה לא נאמר אלא התבואה הידוע ר"ל כפי הנהוג לעשות בשאר השנים כן תעשה גם בשנה ההיא ועל צד הנס תספיק לשלש השנים כי הארץ תוסיף תת כחה בתבואה עד שמצד הכח ההוא יספיק המועט להשביע, ותדע שנתן ה' כח בטבע הארץ להיות פעולתה בצמחים להרבות או להמעיט בהם שהרי ארז"ל שהארץ חטאה במה שאמר ה' תוצא הארץ עץ פרי שיהיה טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן כו' ר"ל המעיטה לתת מכחה בצמחים עד שלא היה בעץ טעם הפרי המשביע את האדם לכך נאמר בעונש לא תוסיף תת כחה לך, על כן צוה כל המצוה ההיא בהר סיני שבמדבר כי שניהם באו על כוונת אחת ולא נשנית בערבות מואב לפי שאין למצוה זו שייכות עם ארץ נושבת כי בשנת השמיטה והיובל היתה הארץ כמדבר אין זרע ואע"פ כן מתקיימין בחסדי ה' ותדע שעיקר טעם השמיטה להשרישם במדת הבטחון שנאמר בירמיה ארור הגבר לשר יבטח באדם פירש"י בחרישו וזריעו לומר אזרע בשביעית ואוכל מה ראה רש"י על ככה לפרש זה על השמיטה וכפי הנראה שדעת רש"י להסמיך פסוק זה אל פסוק הקודם ושמטתה ובך מנחלתך אשר נתתי לך פירש"י בעל כרחך תשמור שמיטות ובך מנחלתך אשר נתתי לך ר"ל לכך צוויתי לך על השמיטה כדי שתדע כי אני נתתי לך הארץ כמ"ש כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ וגומר למען ידעו דורותיכם כי אני ה' נותן לכם, ושבתה הארץ וגומר למען ידעו דורותיכם כי אני ה' נותן לכם את הארץ, והם לא עשו כן על כן ילכו בגולה ואז ושמטת בעל כרחך ועל זה קאי ארור הגבר אשר יבטח באדם בכח אנושי שלו ש"מ שעיקר טעם השמיטה להשרישם במדת הבטחון:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה