שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת אמור · מאמר ריא
מדרש על אמרות ה' אמרות טהורות
ובמדרש הרבתי פרשה זו רבי תנחום בר חנילאי פתח אמרות ה' אמרות טהורות, אמרות ה' אמרות, אמרות של בשר ודם אינן אמרות, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם נכנס למדינה ובני המדינה מקלסין אותו וערב לו קילוסן אמר למחר אני בונה לכם דומסיאות, פי' עניני מרחץ ומרחצאות, למחר אני מכניס לכם אמת המים, ישן הוא ולא עמד היכן הוא, היכן אמרותיו של זה, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא וה' אלהים אמת, מהו אמת שהוא אלהים חיים ומלך עולם, טהורות, שעיקם הכתוב שתים וג' תיבות בתורה שלא להוציא דבר טומאה מפיו הדא הוא דכתיב מכל הבהמה הטהורה עד כאן לשונו, כפי הנראה שמדרש זה רצה ליישב הכפל של אמור ואמרת על ידי הפסוק אמרות ד' אמרות טהורות ומה ענין זה לזה, ועוד קשה מה ענין הבטחות מרחצאות לכאן ולמה חלק מרחצאות מן דומסיאות הלא הכל עניני רחיצה זו, ונוראה לפרש על דרך שמסיק ברבתי פרשה זו אמר רבי תנחום בר חנילאי שני פרשיות הכתיב לנו בתורה והם טהורות ועל ידי מי ניתנו על ידי שבטו של לוי שכתוב בו, כסף צרוף בעליל לארץ וכתיב וישב מצרף ומטהר ככסף וטיהר את בני לוי וזקק אתם כזהב וככסף, ואיזו זו פרשת פרה ופרשת המת, הנך רואה שאזיל רבי תנחום לטעמיה כי מה שדרש שני פרשיות הכתיב לנו בתורה כו' למאי נפקא מינה הזכיר עכשיו גם פרשת פרה, אלא שדרש הכפל בפסוק אמרות ד' אמרות רצה לומר שני אמירות אמר ה' ושניהם טהורות והם כסף צרוף וגו' רצה לומר ניתנו על ידי הלוים הצרופים מן חטא העגל ככסף צרוף כי על כן לא נזכר כאן אהרן מאחר שהיה לו חלק בעגל וכן בפרשת פרה ונתתם אותה אל אלעזר וגומר, ונמסרה טהרה זו בשני פרשיות אלו אל הלוים הטהורים שלא נטמאו בעגל כך אמור ואמרת הנאמר כאן רמז לשני מיני טהרות שנמסרו לכהנים א' פרשת פרה ב' פרשה זו שני אמירות אלו באו לטהרתן, ויש חילוק בין ב' אמירות אלו כי האמירה של פרשת פרה מדברת ברחיצה ממש שנאמר והזה הטהור על הטמא טל ידי מים חיים אל כלי, על כן נשא המשל במרחצאות ואמת המים דהיינו רחיצה ממש, אבל פרשה זו אינה מדברת מן רחיצה ממש אלא להשמר מן הדברים המטמאים והיינו דימיסאות שפירושו עניני מרחץ רצה לומר מדברים מעין רחיצה אבל לא רחיצה ממש אלא עניני טהרה שהוא דוגמא לבד ומעין רחיצה ולפי ששני פרשיות אלו לא נתנו כי אם לשבט לוי שלא חטאו בעגל על כן אמר במשל כמלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו מקלסין אותו וערב לו קילוסן כו' הורה באצבע שלא הבטיח בדימסיאות ומרחצאות כי אם לאותן שקלסוהו כך לא נתן פרשיות אלו כי אם על ידי שבט לוי שערב לו קילוסן כי שמרו אמרת ה' במעשה העגל שנאמר כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו על כן כנגד שמרו אמרתך ניתנו להם ב' אמירות אלו זהו שאמר אמור ואמרת רוצה לומר באמירה זו רמז שיותן להם עוד אמירה אחרת בכיוצא בזו והיא פרשת פרה, ושניהם תלוין זה בזה כי לכך רמז בפרשה זו גם פרשת פרה כדי ליתן טעם על צווי לנפש לא יטמא והטעם הוא לפי שלסוף תצוה להם גם דיני הפרה והזה הטהור על הטמא וידי כהנא דכיא כו' ואם כן מאחר שהמזה צריך להיות טהור על כן נצטוו על נפש לא יטמא שאם תדבק בהם הטומאה אם כן מי יתן טהור מטמא וכן אם לא יפרישו הגדולים את הקטנים מן הטומאה גם כי יזקינו לא יהיו ראוין להזאה כי תהיה הטומאה דבוקה בו ולא תסור, ומה שמותר לטמא לקרובים לפי שהחומר אשר נטמא מן זוהמת המלאך המות תמיד רוצה להשליך הטומאה מעליו על הנוגע בו ודווקא על הרחוקים ולא על קרוביו שחשובים כבשרו ממש כמו אשתו או אב בן אח אחות כולם חצי בשרו וכמו כן נרמז כל זה בפסוק אמרות ה' אמרות כסף צרוף היינו ב' אמירות באו ללוים כי על ידי אמירה ראשונה שלא יטמאו יהיו המה עצמם ככסף צרוף, ועל ידי אמירה שכנגד פרשת פרה אמר מזוקק שבעתים, על דרך שמסיק בילקוט פרשת חוקת מזוקק שבעתים רבי חנן בר פפי פתר קרא בפרשת פרה שיש בה מן ז' ז' דהיינו ז' פרות ז' הזאות ז' שרפות ז' כבוסים ז' טמאים ז' טהורים ז' כהנים עד כאן, ומה שמסיק מלך כו' אבל אמרות ה' המבטיח ליום המחרת אומר ועושה ודאי נראה שבזה סבר כדעת המדרש