אור ברסלב
שפת אמת על תמורה פרק שביעי › דף לב:

שפת אמת על תמורה· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק שביעי · דף לב:

דף לב.

בגמ' מדרבנן וקרא למעילה כו'. פרש"י דמה"ת אינו קדוש לבדק הבית כלל. וקשה א"כ למה נשאר ר"ה בתיובתא נימא ג"כ דר"ה מדאורייתא קאמר. וכן הקשה המל"מ (פ"ו מה' ערכין). ותי' בדוחק ע"ש]. ואפשר לומר דלר"ה דקרא מפורש דלא חל החרם אין סברא שיתקנו חכמים היפוך המפורש בתורה. וכעין זה כ' הט"ז ביו"ד (סי' קי"ז). אבל לעולא דליכא קרא רק מסברא אין התפסה חייל שפיר גזרו רבנן דליחול כנ"ל:

והנה בתוס' ד"ה והאמר כתבו דחרמי כהנים לא שייך בהו חיוב הגוף דהוי להדיוט. ודבריהם תמוהים בעיני דהא קדש הם לה' ונתנן לכהן. ולמה לא יתחייב בהרי עלי כדאי' בערכין (כ"ט.) כ"ז שהם בבית בעלים הן כהקדש לכל דבריהן]:

שם בגמ' וד"ה בע"מ מעיקרו לא הי' בכלל העמדה והערכה קשה לי מנ"ל להגמ' דלר"ל לכ"ע ב"מ מעיקרו לא הי' בכלל כיון דתנא דבי לוי ס"ל דהוי בכלל מנלן לחלוק עליו בזה בשלמא לר"י י"ל משום דע"כ מוקי לברייתא דלקמן מתו תמימין יקברו בע"מ יפדו במום מעיקרו. א"כ צ"ל דמודין חכמים בב"מ מעיקרא. אבל לר"ל דמוקי לקמן בקדם הקדישן למומן. א"כ י"ל דלר"ש גם ב"מ מעיקרו הי' בכלל. ובאמת הגמ' לא מסיק שום דרש בדר"ל לר"ש למעט ב"מ מעיקרו דאותה קאי למעט בדק הבית. רק צריכין לפרש דאותה ממעט שניהם ב"ה וב"מ מעיקרו. דהא ע"כ גם לר"י דממעט מאותה ב"מ מעיקרו צ"ל דיש איזה משמעות בקרא דמיירי בקדם הקדישן למומן דאל"כ מ"ט אותה למעט ב"מ מעיקרו. ואפשר דלשון אשר לא יקריבו משמע דמקודם הי' ראוי ואח"כ נפסל דאל"כ הול"ל אשר אין קרבים. וא"כ לר"ל נמי ממעט אותה דוקא זו שמדבר ממנה הכתוב דהיינו קדשי מזבח ושקדם הקדישן את מומן לאפוקי בב"מ מעיקרו. אבל זה צ"ע מנ"ל להגמ' כך בדריש לקיש וצ"ע:

תוכן העניינים

שפת אמת על תמורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה