שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק שואל · דף קנג.
בגמ' א"ל רב כו' אחים בהספידא דהתם קאימנא יתכן לומר דאה"נ ידע רב שא"צ להחם בהספדו דבל"ז היו מתחממין עליו כיון שהוא בן עוה"ב אלא שהי' עניו ורצה שיתלו הא דבכו עליו משום דהוא אחים להו ולא מצד שבאמת בן עוה"ב הוא. וצ"ע למה לא תי' בגמ' הכי]:
ברש"י ד"ה יעמדו ויראו ואף לעוה"ב כו' וקשה הרי כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. וצ"ל דאיירי ברשעים גמורים אותן שאין להם חלק לעוה"ב. ולולי דבריו י"ל דאין הכוונה לעוה"ב לאחר התחי' רק תמיד כן הוא בשמים אחר הסתלקות:
בתוס' ד"ה ונשמתו אעפ"כ כשהיא רוצה היא יורדת כי ההיא כו' לפ"ז המ"ל דהך דאסקי' לשמואל בנגידא נמי הי' כן שהי' נשמתו למטה אלא דקושטא דמילתא משנ שהי' בתוך יב"ח. גם י"ל דלא רצה ר"א שידע הצדוקי שיועיל לפעמים גם אחר יב"ח כדי שלא יבוא לנסות כן: