שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק שואל · דף קנא.
במשנה עכו"ם שהביא חלילין כו', לפי' התוס' דאינו אסור אלא בכדי שיעשו א"כ מאי קמ"ל כאן הרי כבר תני לעיל (קכ"ב.) בכל איסורים שעושה בשביל ישראל כן, וי"ל דקמ"ל דגם בתחומין דקיל טפי לענין זה מ"מ אסור, גם לא יספוד בהן ישראל משמע דגם לישראל אחר אסור, אכן ברשב"א ובר"ן הביאו פוסקים המתירין לישראל אחר שלא הובא בשבילו, ואפי' האוסרין מודים דאם לא נעשה מלאכה אלא שהובא מחוץ לתחום דמותר לישראל אחר ע"ש]:
שם אא"כ באו ממקום קרוב, עי' בתוס' דפשיטא להו דגם בבאו דרך רה"ר מותרין, וא"י מנ"ל הא וברי"ף ורמב"ם ג"כ לא משמע כן, גם צ"ע בתירוצם דלא מהני כ"כ הבאתו דמ"מ עכ"פ יאסור בכדי שיעשו כמו בכל המלאכות, ואין לומר דאה"נ דבכדי שיעשו אסור א"כ היינו רישא לפי פירושם לעיל דברישא נמי אינו אסור אלא בכדי שיעשו:
בגמ' תניא כוותי' דרב, לגי' דידן קשיא כיון דמשנה היא במכשירין א"כ תיובתא דשמואל ממשנה, ודוחק לומר דכיון דמתני' דהכא דיקא כשמואל יסבור דתנאי היא, ולפי' ב' דרש"י א"ש דרב ס"ל כת"ק דר"י דגם ביש רשות אסור מיהו איפכא תמהני על פי' זה דמה מייתי סייעתא מדר' יהודה דמסתמא אית לן למימר דהלכה כת"ק דגם ביש רשות אסור, ועי' בר"ן דמפרש איפכא לפי פי' הרי"ף ע"ש, ובפי' רשות פי' רש"י הטעם משום דנעשה משתחשך והרע"ב פי' דנעשה בשבילו:
שם בגמ' הכא נמי ימתין כו' וקשה כיון דמסיק כדשמואל לגי' רש"י ותוס' א"כ מספק מותר, וכ' במהרש"א דלרש"י דלא יספוד פי' לעולם י"ל דגם בס' אסור עכ"פ עד כדי שיעשה, ובתוס' הג' רעק"א ז"ל הקשה דא"כ מאי מייתי מהך דמרחץ, ולק"מ דלעולם נחית חד דרגא ובחלילין לרש"י דבודאי לעולם אסור בס' אסור עד כדי שיעשה, ובמרחץ דבודאי אסור בכדי שיעשה בס' לגמרי מותר כנ"ל, מיהו לשיטת התוס' דבחלילין אפי' בודאי אינו אסור לעולם אלא בכ"ש] קשה, וגם קשה למה לא יהי' אסור לעולם כמו בסיפא בחפרו קבר, הגם די"ל דבספק מקילין וכ"כ הר"ן דוחק הוא, לכן נראה יותר פי' שאר הראשונים דקושיות הש"ס על הסיפא ע"ש בר"ן ורשב"א, ועל הרע"ב צ"ע לכל הפירושים ואין להאריך:
בתוס' ד"ה דיקא כו' תימא היכי מוכיח כו' והא מוקמי' לה כו', י"ל דהוכחת הגמ' מהסיפא דקתני ואם בשביל ישראל כו' ש"מ דוקא בשביל ישראל בהדיא אסור אבל ספיקו מותר, ומ"ש התוס' בסה"ד לפרש דדיקא ממתני' כשמואל מדברי ר"י אינו מוכרח דאפשר דר"י קאי אבבא דמחצה ע"מ ויש ג"כ אדם חשוב דהוי ב' ספיקות אבל בחד ספק מודה דאסור, גם אפשר כיון דמסקינן דהא דאר"י אם יש בה רשות פי' אם יש בה א"ח שיש לו י' עבדים כו' א"כ הרי הוא ממתין ממש בכדי שיעשה כיון שיכול להיעשות ע"י י' עבדים, דהא דקאמר אם יש בה א"ח היינו בהמרחץ א"כ הוא כדי שיעשה משו"ה מתיר ר"י ולא פליג כלל להתיר בספק: