שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק רבי עקיבא · דף צ.
בגמ' ה"נ חזי למתק, עי' בתוי"ט שהקשה על מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה תבלין פלפלין זנגביל קידה כו', ודייק מלשון זה דשומין ובצלים לאו בכלל תבלין והקשה עליו שסותר דבריו במשניות דערלה ע"ש, ואיני רואה סתירה בכאן דכוונת הרמב"ם פשוטה דהני מיני חדא פעולה נעשה מהם ולהכי מצטרפין שראוין למתק. ואה"נ דשומין ובצלים ודומיהן נמי יש להם צירוף (לפעולה אחרת]. אבל פלפלין עם שומין ובצלים אין מצטרפין שאין מתיקה אחת נעשה מהם וזה פשוט בעיני, והנה הרמב"ם וכן הרע"ב לא העתיקו דין זה ומשמע דבכל מיני תבלין איירי מתני'. וראיתי שהה"מ עמד בזה וכ' שהרמב"ם יש לו שיטה אחרת וא"י כוונתו, ואפשר לפירש"י במס' ע"ז (ס"ו.) דרבא פליג אחזקי' ע"ש ולדידי' ע"כ מוכרחין לחלק בין צירוף דאיסורין לצירוף דהוצאת שבת וס"ל להרמב"ם דלא קיי"ל כההיא סוגיא דהכא אליבא דחזקי' אלא כרבא ועי' בשו"ת מעיל צדקה (סי' ס"ד) מ"ש בזה]
במשנה פלפלת כ"ש, פרש"י שאינו פלפל שלנו, ומשמע משום דשלנו בכלל תבלין הוא [ושיעורו כדי לתבל בו ביצה קלה כדלעיל וכ"כ התיו"ט בשם הר"ש, והקשה ע"ז דנהי דבכלל תבלין הוא מ"מ כיון דראוי לריח הפה כדלקמן לכן הוא בכ"ש ע"ש, וי"ל דפלפל שלנו הוא באמת גם כ"ש ראוי היא לתבל בו אוכל כגרוגרות וא"כ אכתי משנה יתירתא היא. גם י"ל כוונת רש"י דפלפל שלנו אינו טוב לריח הפה, ובט"ז ביו"ד (סי' ק"ח ס"ק י') כתב דפלפלין שלנו בכלל בשמים הן אך בנקה"כ שם חולק עליו ע"ש]:
בתוס' ד"ה לא יפחות, תימא לר"י דלא יפחות מפרוטה הו"ל למימר כו' בפ"ב דמנחות כו', דבריהם סתומים וחתומים באין מובן דהא שם במנחות איתא גם דין זה דנחושת ע"ש ומאי קשיא להו, ואי כוונתם דכמו בכסף וזהב אמרינן מטבע פחותה כך נימא בנחושת מטבע פחותה דהיינו פרוטה, הלא שם אמרינן בגמ' דהא דכסף וזהב איירי דאמר מטבע ע"ש אבל הך דנחושת. ודאי לא איירי דאמר מטבע מדאמר ר"א שיעורא דצנורא, ומהתימא שלא ביארו המפרשים כלום וגם הי' להתו' להקשות כן שם במנחות. ועיינתי שם בבה"ז וראיתי שעמד בזה אך גוף כוונת התוס' לא ביאר הבה"ז ע"ש שכתב דקושיא אלימתא הוא ובעניי לא זכיתי להבין זה, ונראה דהמשך דבריהם כך הוא והכי קשיא להו דהו"ל נמי למיתני הדין במטבע של נחושת דלא יפחות ממטבע הפחותה שבמטבעות ולא קשיא להו על השיעור של מעה דהכא לא מיירי שנדר מטבע, אך הא גופא קשיא דלמה לא תני כמה יתן אם נדר מטבע כדתני שם בזהב וכסף בדאמר מטבע כך הו"ל למתני נמי בנחושת, וגם זה י"ל דדוקא מטבע פחותה של זהב או של כסף שפיר חשוב ותלינן דלכך נתכוין אבל פרוטה של נחושת אין חשיב כלל להקדיש משו"ה מחויב במעה, עוד נ"ל דמאי שהקשו שם במנחות בזהב וכסף דלמא נסכא דילמא פריטי משום דאין לומר דחייבו חכמים דסתם נדבה לבדק הבית יהי' מטבע חשובה כדינרין שהרי בנחושת סגי במעה ופריטי דדהבא וכספא שוין טפי ממעה משו"ה צריכין לשנויי דלא עבדי מטבעות כאלה מזהב וכסף ע"ש, משא"כ בנחושת י"ל שפיר דנהי דפריטי נמי עבדי אבל התקנה הי' דנדבה פחותה לבדק הבית תהי' במעה עכ"פ דכל הני מילי תקנות נינהו כמו שתקנו שיעורי דשור ונסכיו ע"ש במנחות: