שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק נוטל · דף קמא:
במשנה נוטל אדם כו' ר"י אומר אף מעלין כו' פירש"י ולא אמרי' מתקן הוא, לפ"ז קשה מאי מייתי לה הכא כיון דכאן מיירי באיסור טלטול לחוד, ונראה לפרש דקאי על תרומה טמאה שנפלה למאה חולין או תרומה טהורה דצריך להרים א' ולשורפה דלא נימא כיון דלאחר הרמה צריך לשרפה שוב אסור להרימה דאסורה בטלטול, קמ"ל ר"י כיון דקודם שהרים איכא למימר דאותה סאה מותרת להכי מותר להרים וצ"ע:
בגמ' תנן נוטל אדם את בנו והאבן בידו, קשה די"ל דוקא כיס לא מבטל לי' לתינוק ואסור אבל אבן דמבטל להתינוק מותר לטלטל [ועי' בחי' הרשב"א מ"ש בזה], וי"ל דטעמא דטפל בטל להעיקר לא מהני אלא לפטור מחיוב חטאת ולא להתיר לכתחילה, וכן משמע מדתנן לעיל (צ"ג:) את החי במטה פטור אף על המטה וכל פטורי דשבת פטור אבל אסור ואדם חי שרי לכתחילה, למאי דמשמע מדברי התוס' לעיל (ק"ל:) ד"ה ר"א ע"ש]. ע"כ דפטור קאי על המטה שהוא טפילה דעכ"פ אסור, א"כ שפיר מקשינן ממתני' דתנן נוטל אדם כו' דמשמע דשרי לכתחילה ע"כ דלאו משום דבטל לתינוק היא, אך למ"ש הרשב"א לעיל שם בשם התוס' דגם בחי איכא איסור שבות וכ"מ במג"א סי' ש"ה ס"ק ט"ו), אין ראי' מהא דחי במטה דלעיל די"ל דמשום חי גופא פטור אבל אסור ולא משום המטה שהיא טפילה, אבל גם בלא ראי' י"ל כן מסברא), ובזה מיושב מאי דאמרי' בסמוך א"ה מאי אריא אבן אפי' דינר נמי כו' והלשון א"ה קשה כמ"ש בתוס', ולהנ"ל י"ל דהמקשה הוי ס"ל לחלק בין כיס לאבן דאבן מבטל לי' משא"כ כיס שאינו מבטלו לתינוק כנ"ל וא"כ לא הוי מצי להקשות מדינר דג"כ לא מבטל לי', אבל השתא דבי ר' ינאי משני בתינוק שי"ל גיעגועין ולא מחלק כנ"ל שפיר קשה דאפי' דינר נמי: