אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק מי שהחשיך › דף קנה.

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק מי שהחשיך · דף קנה.

דף קנד:

בגמ' הא לא נעץ אפי' למטה כו', לכאורה נראה דס"ל להאי תנא כרבנן דפליגי עלי' דרבי וס"ל דאפי' לדבר שהוא משום שבות גזרו עליו ביה"ש, דאל"ה אפי' אי צדדין אסורין אמאי אינו עירוב מיהו בתוס' פי' דס"ל כרבי דלא גזרו משום שבות בה"ש. וצ"ל דזה עצמו שמהלך בשבת ע"י העירוב נקרא משתמש במחובר ודוחק וי"ל דס"ל לתוס' דב' שבותים לא התיר רבי ביה"ש. ולכך שבות דכרמלית ודמשתמש באילן שפיר מבטלין העירוב וצ"ע. דבעירובין (ל"ב:) משמע דגם בכה"ג דאיכא ב' שבותים הוי עירוב אליבא דרבי ע"ש, אכן הרע"ב שם (פ"ג מ"ג) פי' כנ"ל דמודה רבי היכי דאיכא ב' שבותים וכבר תמהו עליו ע"ש]:

שם בגמ' והלכתא צדדין אסורין צדי צדדין מותרין. לכאורה הוא דלא כמאן דבין לרבא ובין לאביי אליבא דת"ק דאין עולין לה ביו"ט אפי' צדי צדדין אסורין ומסתמא הלכתא כת"ק. וצ"ל דס"ל כס"ד דגמ' לעיל דת"ק ור"מ פליגי בצדדין והלכה כת"ק אבל צדי צדדין לכו"ע מותר ומן התימא על התוס' שתפסו בפשיטות דלאביי צדי צדדין מותר ולהכי הקשו דליחשבי ביע"ל קג"מ. אבל המשך סוגית הגמ' אינו כן כיון דהלכה כת"ק א"כ לאביי נמי צד"צ אסור והאי הלכתא אינו כתרוייהו וכדכתיבנא. (]וכן תי' הרשב"א דאביי ס"ל כת"ק דאוסר גם בצידי צדדין אבל מסיים דאנן קיי"ל כרשב"א משמי' דר"מ ע"ש]:

גם מ"ש התוס' בד"ה אר"פ דלר"פ צדדין מותרין והקשו דבחגיגה משמע איפכא. תמהני דהא ר"פ מיישב שיטת רבא דצדדין וצד"צ שוין ופליגי ת"ק ור"מ בתרוייהו והלכה כת"ק ותרוייהו אסירי. אלא דהאי תנא דכלכלה ס"ל דשניהם מותרין כר"מ וזה פשוט. וגם מה שהקשו דרב אשי אדר' אשי י"ל דהתם דוחה ר"א הראי' דמהתם ליכא הוכחה לאסור אבל לדינא מודה דאסור. וכן תי' התוס' בחגיגה (י"ז.), וע"ש שלא הקשו כלל דר"פ אדר"פ וע"כ צ"ל דלר"פ י"ל כנ"ל]:

במשנה אין מרסקין כו' ולא את החרובין לפני הבהמה כו' משמע מכאן דחרובין מאכל בהמה הוא דאילו הי' מאכל אדם אסור להאכילו לבהמה. כדאי' בתענית (כ:), וכ"מ להדיא בירושלמי במעשרות (פ"ג) דחרובין מאכל בהמה הן ע"ש]. ובאמת מצינו בכמה מקומות שהי' מאכל צדיקים לעיל (ל"ג:) גבי רשב"י ור"א בנו במערה וכן גבי ר"ח בן דוסא בברכות (י"ז:). וצ"ל דמיירי הכא שאין לו מה להאכיל לבהמתו ובכה"ג מותר ליתן לה גם מאכל אדם. כמ"ש במחצית השקל (סי' קע"א) דבכה"ג שרי לפי' האחרון ברש"י שם בתענית, אבל לפי' הא' ברש"י שם משמע דבכה"ג נמי אסור, ומכאן אין ראי' להתיר לפמ"ש הרמב"ם (פ"א מה' מע"ש ה' ג') דיש ב' מיני חרובין ע"ש. ובמל"מ (פ"ג מה' תרומות ה' ג') דחרובי צלמונה אינם ראוין למאכל רוב בני אדם]:

בגמ' תנן אין מרסקין כו' קתני חרובין דומיא דשחת קצת קשה למה לי להקשות מחרובין דתני דומיא דשחת. הא משחת גופי' מצי למפרך דאע"ג דשחת רכיך מ"מ למטרח באוכלא לא טרחינן, וכן יל"ד בהא דמקשינן לקמן מאי לאו דלועין דומיא דנבילה כיון דמצי להקשות מנבלה גופא למה להו להקשות מדיוקא:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה