שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק מי שהחשיך · דף קנד.
בתוס' ד"ה בלאו נמי תימה לר"י כו' וי"ל דבאמת ר"א ס"ל התם דכה"ג לוקין דהא ר"י נמי אמר הכא ואפי' למ"ד לוקין והגם דרש"י פי' דהכוונה למ"ד לאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין בכ"מ. מ"מ דוחק לפרש כן דמאי נ"מ בזה כיון דהלכה כמ"ד דאין לוקין כדמקשי' בגמ' שם בפשיטות אדר"א והא לאו שניתן כו' אלמא דפשיטא דהכי הלכתא. ולכך יש לפרש הכא למ"ד לוקין הפי' כה"ג דכולל הלאו דברים שניתנו למיתה ודברים שלא ניתנו דבהכי פליגי אמוראי. ולהכי אמרי' בגמ' שם תסתיים דר"א ס"ל אין נהרגין וממילא מצי סבר דכה"ג לא חשיב לאו שניתן כו'. אבל אי נהרגין פשיטא דהוי בכלל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כנ"ל: