שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק כלל גדול · דף עג.
במשנה אבות מלאכות כו' הבורר פי' רש"י פסולת בידיו, יל"ד דהא עיקר ברירה הוא בכלי בנפה וכברה כדמשמע בגמ' [ועי' ברע"ב שפי' בידיו או בכברה], וי"ל משום דבאמת קשה דהיינו זורה ומרקד ונהי דמתרצין בגמ' משום שהיו כולם במלאכת המשכן חשיב להו מ"מ מוסיף רש"י ז"ל לפרש דג"כ יש לחלק קצת דבורר הוא גם בידיו ואינך בכלי, מיהו לקמן (ע"ה:) פי' רש"י דלא דמי אהדדי דזה בקשין וזה בצרורות וזה בקמח]:
שם במשנה הקורע ע"מ לתפור ב' תפירות, יש לעיין אם הי' קודם נקרע ג"כ מקום תפירה אחת וקרע עד תשלום ב' תפירות מהו, דיש להסתפק בהא דקתני במתני' ב' תפירות אי קאי על הקורע והיינו דצריך לקרוע מקום ב' תפירות או נימא דלא קאי אלא אהא דקתני ע"מ לתפור, ונראה דקאי אתרוייהו ולכך תני להו בסוף ולא מיד הקורע ב' תפירות ע"מ לתפור, וכן כ' במנ"ח בקונט' מוסך השבת (אות כ"ד) להוכיח כן מלשון הרמב"ם ע"ש]:
ברש"י ד"ה ע"מ לתפור כו' אבל קורע שלא לתפור לא הוי במשכן, וקשה דהא בל"ז הטעם פטור משום מקלקל, ודוחק לומר דגם טעם דמקלקל פטור משום דלא הוי במשכן דמנ"ל הא דלא הוי במשכן [ובמקלקל היינו טעמא דפטור כדאי' בחגיגה (י:) משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה ע"ש], ועוד הא קורע בחמתו דהוי מתקן חייב כדאי' לקמן (ק"ה:) והא לא הי' במשכן, וי"ל דכוונת רש"י ז"ל הוא לענין אב מלאכה דלכך לא חשיב תנא דמתני' במנין האבות אלא ע"מ לתפור דכיון דלא הוי במשכן לא הוי אב. אבל גם שלא ע"מ לתפור אסור אף שלא הי' במשכן וחיובא נמי איכא משום תולדה, ועי' בתוס' הגרעק"א ז"ל שהביא דברי הב"י (סי' שי"ז) והקשה עליו כנ"ל ולא הזכיר דברי רש"י דהכא, ואולי גם כוונתו כנ"ל דבדברי רש"י כאן י"ל דשלא ע"מ לתפור הוי תולדה כנ"ל, אבל ע"ד הב"י שכ' דאינו חייב כל שאינו ע"מ לתפור אפי' היכא דלא הוי מקלקל קשה:
בתוס' ד"ה אלא כו' ומיהו עוד קשה דלוקמא כו' נרבע לזכר כו' והביא בהמה עליו כו', ונראה לתרץ לומר דרובע ונרבע בין בזכר בין בבהמה אינו אלא איסור אחד איסור שכיבה עם זכר או בהמה והוי כמו קצירה וקצירה דהכא כיון דמחד קרא נפקי אליבא דרע"ק כדאי' בסנהדרין (נ"ד:) וכן תי' במג"ש ע"ש]:
בד"ה העושה צ"ל כו' לכאורה כולהו י"ל לבד עושה שני בתי נירין וכותב, דבאורג אין זה שיעור האריגה אלא דכל היכא שאין בו ב' חוטין לא הוי אריגה כלל דכל אריגה הוא מה שמחבר שני חוטין יחד, וכן בפוצע יש לפרש שינתק ב' חוטין אחד מחבירו, וכן תופר כל שאינו תופר ב' תפירות לא מיקרי תפירה, [ובפחות מכן י"ל דאיסורא נמי ליכא משום חצי שיעור דהוי כמו עקירה בלא הנחה דליכא איסורא דאורייתא משום ח"ש כמ"ש המאירי לעיל (ג:) ע"ש משא"כ בכותב אות אחת]: