אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק כלל גדול › דף סז:

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק כלל גדול · דף סז:

פרק כלל גדול

במשנה היודע עיקר שבת כו' חייב על כל שבת ושבת ופירש"י הטעם דמסתמא נודע לו בינתים והקשו בתוס' דלקמן אמרי' דאפי' נודע לו שהוא שבת ושוב נשכח ממנו איסור המלאכה לא חשיב ידיעה, א"כ ה"ה נמי אם נשכח ממנו שעשה המלאכה, ועוד הקשו דלרש"י דסברא היא למה לן קרא, ונראה לחלק דלא דמי להא דלקמן דכיון דצריך להיות שב מידיעתו פי' דאם הי' נודע לו בשעת החטא מה שנתודע לו אח"כ לא הי' חוטא אז חשיב ידיעה [אפ"ל דגם הידיעה לחלק בחטאות צ"ל באופן זה), א"כ התם כיון דכשנזכר מן השבת סבור דטחינה או קצירה מותרת א"כ כשהי' לו ידיעה זו בשעת העבירה הי' עובר וקוצר וטוחן לכן לא חשיבי ידיעה לחלק, משא"כ הכא נהי דשכח עתה כל מעשה המלאכה שעשה בשבת מ"מ מאחר שנודע לו שהי' שבת וכל המלאכות האסורים ידועים המה לו א"כ אם הי' לו זו הידיעה בשעת העבירה לא הי' עובר חשיב שפיר ידיעה לחלק ואפשר כן הוא כוונת המהרש"א מ"ש דלכאורה יש לחלק כו' ע"ש ובחי' הרמב"ן והריטב"א], ומה דהקשו עוד דלמה לי קראי קושיא זו מתורצת בחברתה דבלאו קרא הו"א דדמי להך דקצירה הנ"ל כקושייתם, והשתא קמ"ל קרא דכיון דהי' לו ידיעת שבת בינתים אפי' נשכח ממנו המלאכה שעשה חשיב ידיעה לחלק [וכן תי' במג"ש ע"ש]:

והנה תוס' פי' דגזה"כ היא דימים שבינתים הוין כידיעה לחלק בשגגת שבת ע"ש, ולכאורה צריך ביאור דא"כ בשוכח עיקר שבת נמי להוי כידיעה לחלק, ונהי דאיכא ב' קראי הסותרין זא"ז מ"מ טעמא בעי לחלק ביניהם, ונראה דהחילוק הוא דמה ששכח שהיום שבת אין זה סיבה שישכח גם בשבת השני, להכי אפי' אי איתרמי ששכח בשבת הב' ג"כ ע"ז אמרינן ימים שבינתים מחלקין, אבל בשוכח עיקר שבת חשיב חד העלמה על כל השבתות, ומה"ט א"ש נמי ס"ד דרב ושמואל לחלק בין תינוק שנשבה דאז אין עומד כלל שידע גם בשבתות הבאין אבל בהכיר ולבסוף שכח י"ל דעומד הדבר לזכור, ולמסקנא אין חילוק משום דנהי דבהכיר ולבסוף שכח אפשר שיזכור מ"מ אם בסוף לא נזכר נמצא דהעלם אחד היא, אבל בשכח שהיום שבת ובשבת שני נמי שכח כל שכחה בפ"ע היא לגמרי כנ"ל:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה