שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק כירה · דף מו:
בגמ' בגמהכי השתא התם ם אדם יושב ומצפה אימתי תכבה נירו. אין מוב' לי לשון זה למה יושב ומצפה הלא כיון דנתן כל כך שמן בנרו. בוודאי רצה שידלוק כל השמן ולמה יושב ומצפה שתכבה **כן מבואר בדברי הר"ן ר"פ ב"מ בד"ה א"נ לשיעורא דשמן ופתילה שעשוים להתבער לגמרי כו' אין אדם מצפה אימתי תכבה נרו ומסיים ול"ד לנר של שבת כו' משום דהתם אף בעודו דולק למצותו נהנין ממנו ע"ש. ותמוה מסוגיא דהכא דלאו משום האי טעמא אתי עלה אלא משום דאדם עומד ומצפה כו' וצ"ע. אכן בתוס' לעיל (מ"ד.) ד"ה שבנר. הרכיבו ב' הטעמים דנר שבת כיון דלהנאתו בא יושב ומצפה שיכבה ע"ש.** ויותר הי' נכון לומר דמשום שמן המטפטף דזה ודאי דעתו עליו לכן לא הקצה דעתו מכל מה שבכלי ולפ"ז נימא דבכלי שא"י לטפטף כלל יהי' אסור מותר השמן שבנר וזה דוחק וצ"ע:
שם בגמ' מתיב רמב"ח מפירין נדרים כו' המשך סוגיא דגמ' דלהכי הקדים הך דלעיל דאל"כ הו"מ למימר דהך מתני' דמפירין נדרים כר"ש אתיא אבל למאי דקאמר דגם ר"ש מודה היכא דאיכא מי יימר כו' קשה שפיר מהך מתני' דכמאן אתיא. אך קשה מאי משני התם כדר"פ כו' ע"ד בעלה היא נודרת. כיון דהזכיר לעיל טעמא דר"ש דמתיר משום דאדם יושב ומצפה מתי תכבה כו' א"כ כאן כיון שנדרה ואקציא מדעתה הגם דע"ד בעלה נודרת מ"מ יושב ומצפה לא הויא ושוב גם לר"ש אסור:
שם בגמ' ת"ש נשאלין לנדרים כו'. לכאורה קשה כיון דחכם עוקר נדר מעיקרו א"כ איגלאי מילתא למפרע דלא אתקצי כלל. למשל כשיטעה אדם ויסבור על איזה דבר שהוא מוקצה ואח"כ יתברר שלא הי' מוקצה פשיטא דע"י טעותו לא נעשה מוקצה. [כדאי' בביצה (כ"ו:) מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו מותר. וכן קשה בבכור שנולד בו מום בעיו"ט א"כ כשהתירו חכם הי' מותר קודם יו"ט ואמאי אינו מן המוכן. וצ"ל מאחר שאין הטעות יכול להתברר אלא ע"י אחרים הוי מוקצה כיון דאיכא למימר מי יימר כו' אכן לפמ"ש המהרש"א בביצה (ו'.) בעגל הנולד ז' ימים קודם יו"ט הואיל דביה"ש הי' ספק נפל הוי מוקצה אע"ג דביו"ט איגלאי למפרע שלא הי' נפל ע"ש. ע"כ צ"ל דל"ד למוקצה שיבש כו' הנ"ל כיון שהי' בביה"ש ספק לכל העולם ולא הי' אפשר להתברר. אבל הצל"ח שם השיג עליו ע"ש]:
שם בגמ' מתיב רבא מוכרי כסות כו' קשה לפמ"ש הר"י בחולין פ' גיד הנשה גבי ריחא מילתא דגם למאן דקיי"ל דפסיק רישא בכל איסורי תורה אסור מ"מ באיסור הנאה שאני והביא ראי' מהך מתני' דמוכרי כסות דבע"כ נהנה כו' ע"ש א"כ י"ל דמה"ט קיל נמי גם לענין איסור לכתחילה בדבר שא"מ דאע"ג דר"ש אוסר מדרבנן בכל דבר שאין מתכוין אם הוא איסור תורה מ"מ במוכרי כסות דהוא ענין איסור הנאה שרינן טפי. ואפשר מה"ט לא חש אביי להא דמתיב רבא. גם קצת קשה דכאן משמע בסוגיין דבדבר שאין מתכוין מקיל רבא טפי מאביי. ובפ"ב דפסחים (כ"ה:) באפשר ולא קמכוין אביי מתיר ורבא אוסר ללישנא קמא דהתם ע"ש: