שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק ואלו קשרים · דף קיב:
בגמ' אמוראי נינהו ואליבא דר"י, לכאורה לפ"ז א"צ לשינויא דר"י בר יוסף לעיל. דהא אמרינן בחולין (מ"ג.) דהא דאר"י הלכה כסתם משנה פליגי בי' אמוראי אליבא דר"י, א"כ י"ל דהמשנה כפשטא ומ"ד דאר"י הלכה כסתם משנה ס"ל כרבין דהכא, אבל צ"ע דהא שם בחולין ר"י בר"י גופי' לא ס"ל אליבא דר"י דהלכה כסתם משנה], אכן באמת אין נראה לומר כן דהא סתמא דגמ' ס"ל בכמה דוכתי דקושטא דמילתא לר"י דהלכה כסתם משנה, א"כ אביי ור"י לעיל דהם מרי דשמעתתא ודאי ס"ל נמי דר"י אמר הלכה כסתם משנה ומוכרחין לשנויי כדר"י בר"י הנ"ל, ולפ"ז יש לתמוה על הרמב"ם ור"ש ורע"ב דלא פי' שם דמיירי בד' אזנים ע"ש, ודוחק לומר דס"ל כרבין לגבי דאביי ור' יוסף (וכמ"ש המל"מ (פ"ז מה' כלים הי"ב), וע"ש שהניח בצ"ע מ"ט לא פסק כרב כיון דבדר"י מספקא לן כמאן ס"ל] אם לא דנאמר דגי' אחרת הי' להם וכמ"ש כאן בגליון גירסא אחרת דר"י אליבא דר"י קאמר ולי' לא ס"ל, ולפ"ז פשיטא דר"י ס"ל דאין הלכה כר"י א"כ שפיר פסק הרמב"ם כוותי' דרב ור"י הלכה כר"י]:
שם בגמ' בעי חזקי' כו' וחזר וניקב כמוציא זית וסתמו, נראה דהאי וסתמו לאו דוקא דה"ה בהניח פתוח נקב השני דין אחד להם (דאי נימא פ"ח באו לכאן בכה"ג נמי טהור, וכמ"ש התוס' גבי סנדל דנפסקה שני' ותקנה לאו דוקא דאפי' לא תקנה טהור]:
שם בגמ' קרי עלי' לית דין בר אינש כו' אם ראשונים כמלאכים כו', המשך הגמ' נראה דלמ"ד דאמר לית דין בר אינש ס"ל דראשונים כמלאכים וא"ד דס"ל דכמלאכים אי אפשר לא אמר אלא דדין בר אינש ואנן כחמורים כו':
בתוס' ד"ה נפלוג וניתני קשה לר"י אדפריך כו' והיא תמי' רבה ותי' התוס' דחוק מאוד. ויש לומר קצת כמו שרצה רש"י לפרש דאפי' ניטל ב' האזנים כלי הוא לקבל טומאת מגע מדרס ולא מדרס, אך התוס' השיגו עליו ורש"י בעצמו חזר בו משום דמפורש בסיפא לא הספיק לתקן כו' טהור כמ"ש תוס' לעיל. א"כ י"ל דמ"מ בנפסק אוזן א' אפי' לר"י דבחיצונית טהור מטומאת מדרס י"ל דכלי הוא למגע מדרס דע"ז אין סתירה מסיפא, מיהו מלשון הברייתא לעיל בדר' יהודה החיצונה טהור משמע אפי' ממגע ואינו מוכרח: