שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק המוציא יין · דף עח.
בגמ' ר"ש בן אלעזר סבר כו' כי הדדי נינהו ור"נ סבר כו' קשה לומר דפליגי במציאות אם כי הדדי נינהו או לא. אם לא שנדחוק לפרש דיש מין שמן שאין ראוי' אלא לסיכת גדול. וס"ל לר"נ דשמן הראוי לסיכת קטן אית לי' שיעורא אחרינא]:
שם בגמ' אמר אביי מכדי כל מילתא דשכיחא כו' בגלילא שנו. פי' רש"י קשה להבין נהי דאין משתמשין לקילור ביין וחלב אלא במים מ"מ עיקר מים לשתי' הוא ועי' לעיל (מ"ז.) בתוס' ד"ה בגלילא הקשו ג"כ על פרש"י ומפרשין דבגלילא מצוי רוב יין והיו שותין יין ואין משתמשין מים לשתי' ע"ש. ותמהני לפי' התוס' אכתי קשה בשינויא דרבא משום דשמואל כו' שוב יוקשה קושיא הנ"ל דהא בכל המקומות עיקר מים לשתי' כיון דאין מצוי רוב יין וצע"ג בכוונת התוס', ובעיקר דברי הגמ' הי' אפשר לפרש לולי פי' רבותינו ז"ל. דאביי השתא הדר בי' מהאי כללא דבעי למימר דשכיחא ולא שכיחא אזלינן בתר דשכיחא לקולא דעיקר הוכחה שלו הי' מיין ודבש כדפרש"י משום דשפין בהם הקילור ואהא משני בגלילא שנו שאין משתמשין בשאר משקין. וכן רבא משני כדשמואל דאין שורין קילור אלא במים ונמצא דיין ודבש לא חזי כלל לרפואה. ולעולם אימא לך דגם היכא דחזי לרפואה כמו מים אף דשכיחא טפי לשתי' מ"מ לחומרא אזלינן כנ"ל. ולפ"ז איכא נפ"מ רבתא לדינא דלמסקנא אזלינן לחומרא גם בתר מלתא דלא שכיחא. ונ"מ נמי דממילא הא דמים לשוף. את הקילור מצי איירי גם בשאר מקומות אף דשורין קילור גם ביין מ"מ לחומרא אזלינן אלא דמוקי הא דיין ודבש בגלילא כנ"ל. אך רבותינו רש"י ותוס' לא רצו לפרש כן דמדלא אמר אלא אמר אביי משמע דלא הדר בי' וכלל הראשון אמת: