שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק הזורק · דף קא:
בגמ' א"ל ר' ספרא כו'. יש להסתפק לר' ספרא אם הביצית שביניהן אסורין. דהכי משמע לישנא דגמ' דאמר רבא לא נצרכא אלא להתיר ביצית וכיון דהוא לא ס"ל שינויא דרבא אסור. או דילמא דר"ס לגמרי פליג וס"ל דבאדם אחד מותר אפי' בביצית [ [ועי' באור זרוע (ה' ע"ש סי' ה') דמסיק לאיסור אליבא דר"ס]:
שם בגמ' וכדתניא כו' בין שוגגין כו' בין אנוסין בין מוטעין כו'. אין מובן לשון הברייתא דכיון דקתני בין שוגגין ובין מזידין למה לי תו למיתני בין אנוסין ובין מוטעין דמה ס"ד לאסור באנוסין ומוטעין יותר משוגגין וצ"ע. ועי' בעירובין (כ'.) דקתני בין באונס בין ברצון. וגם ע"ז קשה דרצון היינו מזיד, וצ"ל כמ"ש ברש"י בע"ז (נ"ד.) ועי' בתוס' ביבמות (נ"ג:) ד"ה הבא]:
שם בגמ' כי איתמר דר"נ אמזיד איתמר פי' רש"י ומשום קנסא כו' וכי קתני מזידין אשמה מחיצה קאי ולזרוק כר"נ לכאורה הי' אפ"ל דכי איתמר אמזיד היינו לאותו איש המזיד דאינו אסור לטלטל אלא לו אבל לאחריני מודה ר"נ דשרי. אך לא משמע כן. אבל קשה דשמה מחיצה שייך במחצלת ולא בספינות לכן נראה לפרש דהא דר"נ לא קאי על ספינות אלא על מחצלת, דבספינות שנקשרו לא אסרינן ולא קנסינין לי' דלאו מלאכה עביד. כיון דעיקר המלאכה הוא מה שמתיר לטלטל בזה. וכיון דבספינות ליכא איסורא אלא משום עירוב ומדאורייתא בל"ז מותר א"כ לא עביד מלאכה כלל. ודוקא במחצלת דמיירי שנפרשו לרה"ר להתיר איסור הוצאה דאורייתא ע"ז אר"נ דאסור לטלטל ובמחצלת שפיר שייך מחיצות. ועי' בתוס' דלא ס"ל כפי' רש"י אלא דמחצלת מיירי שפרוסות ברה"י ופי' באופן אחר דפריך לר"נ מסיפא דקתני שכל מחיצה הנעשה כו'. אך לדבריהם קשה דא"כ לא הי' צ"ל דר"נ קאי אמזיד, דאפי' אי נימא דקאי גם אשוגג ולטלטל אסור ג"כ ניחא דהכא שאני כמ"ש התוס' בשם הר"ת. והנה לכאורה נראה משמעות לשון התוס' דעיקר החילוק הוא בין מחיצה הנעשה בשבת שבלי המחיצה הי' רה"ר. ובין ספינה דבלי המחיצה נמי רה"י היא אלא דאסור מדרבנן מצד העירוב. וכן כתב הרשב"א בשם הר"ת אבל הר"ן הביא עיקר החילוק בין שנעשה המחיצה בשבת ובין נפלה בשבת וחזר ותיקנה. והרא"ש עירבב ב' הטעמים ע"ש שהוסיף בתחלת דבריו שנעשה רה"י בשבת. וי"ל דלאו דוקא שגם מה שחזר והעמידה נקרא שפיר נעשה רה"י בשבת. ובס' תפארת שמואל נראה ג"כ שהבין דדוקא היא. ויש בזה נ"מ לקולא ולחומרא. וצ"ע בטוש"ע ובפוסקים ואכ"מ להאריך, ועי' בט"ז ובמג"א (סי' שס"ב) מ"ש בזה]: