אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק במה מדליקין › דף לו:

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק במה מדליקין · דף לו:

דף לו.

ברש"י ד"ה לגיטי נשים דקיי"ל בני בבל בקיאין כו'. ויל"ד למה לא מפרש משום דאין עדים מצוין לקיימו כרבא דקיי"ל כוותי' [ודוחק לומר כמ"ש הכפ"ת בסוכה (ל"ד:) דרש"י ס"ל כהראב"ד דפוסק כרבה אכן ביבמות (כ"ה.) פי' רש"י גם כן כטעמא דרבה משום לשמה ע"ש משמע דס"ל דקי"ל כוותי'] וי"ל דמשמע לי' לרש"י ז"ל דבבל ובורסיף הוי במדינה אחת. וכן משמע בסנהדרין דסמיכי להדדי. ולפ"ז ע"כ צ"ל דר"א לית לי' דרבא דמטעם קיום אף מבורסיף לא הי' צ"ל בפ"נ דבמדינה אחת מצויין לקיימו:

עי' ברא"ש שהביא בשם הר"י דאע"ג דבכ"מ הלכה כרבה הכא שאני דפליגי משמי' דשמואל ודוקא בסברת עצמם הלכה כרבה שהי' עוקר הרים, ולכאורה נראה איפכא דהא מסקינן בהוריות (י"ד.) דסיני עדיף דהכל צריכין למרי דחיטי ואיך כ' משום דרבה עוקר הרים הלכה כמותו וי"ל פי' דבריו כיון דקיי"ל סיני עדיף למה הלכה בכ"מ כרבה. וע"כ צ"ל דדוקא במקום שחולקין בסברת עצמם הלכה כרבה שהי' עוקר הרים ויכול להכריע הסברא האמיתית. אבל כשנחלקו בדעת אחרים אותו שהוא בקי ידע ושמע יותר. מיהו מהאי טעמא לא נוכל להכריע כאן כר"י שהי' בקי כיון דפליגי היכי אמר שמואל שהי' אמורא ושניהם שמעו ממנו אין להכריע הלכה כמאן ועבדינן לחומרא. אך יש לעיין דהא לכאורה קשה איך חולקים בדברי שמואל דהא ודאי לא אמר כדברי שניהם וחלילה לומר שלא אמרו אמת. [הגם דמצינו הכי בשבועות (כ"ו.) מר אמר שבועתא דהכי אמר רב כו' ע"ש מ"מ ביבמות (ל"ג.) בפלוגתא דר"ח וב"ק פרכינן בגמ' ר"ח שקורי קא משקר]. ע"כ נראה לומר דשמואל אמר לשון המשתמע לתרי אפי. והיינו שאמר סתם כרוך ותני והם פירשו דבריו. ור"י פירש דכרוך הא דתני בברייתא ואיזהו בה"ש צריך לכרוך אותו עם הסיפא דהכסיף התחתון כו' ומשתשקע כו' פני המזרח מאדימין צ"ל קודם. וכיון שכן דר"י אמר סתם משמי' דשמואל והם נחלקו לפרש דעתו מכח סברתם שוב הדרינן לכללן דהלכה כרבה וצ"ע. גם במה דס"ל דהיכא שנחלקו בסברתם הלכה כרבה שהי' עוקר הרים יש לעיין די"ל דר"י שהי' בקי יותר ידע מכח הסוגיות והלכות שבכ"מ דצ"ל הדין כך. (ועי' בשו"ת חו"י (סי' צ"ד) שהכריע כדעת הסוברים דדוקא במס' ב"ב איתמר דהלכה כרבה ולא בעלמא מטעם הנ"ל דקיי"ל סיני עדיף]:

עוד שם ולענין יחיד כו'. יש לתמוה דכמו דס"ל דבה"ש מותר בתענית יחיד אע"ג דהוי ספק יום למה נאסר משום דנחמיר כר"י דמ"מ אינו אלא ספק אי הוי יום או לא והא מקילין בספק. וי"ל למ"ש בס' ק"נ דהרא"ש עצמו ס"ל דאף יחיד אסור בה"ש. ומתרץ דהכא מיירי שקיבל בפי' לבד בה"ש שיהי' מותר לו א"כ אין להתיר אלא זמן בה"ש. משא"כ בהך דרבה ור"י שפיר מחמרינן דהוי יום לר"י לא בה"ש. אבל קושיתו אינו מוכרחת די"ל דמ"ש ולענין יחיד הכל מדברי הר"י והוא ס"ל דמותר בבה"ש בתענית יחיד. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה עוד בק"נ דהא בלי חומרא דר' יוסף אסור עד אחר בה"ש דר' יוסי דהא הרא"ש פסק כרי"ו לחומרא. ולהנ"ל י"ל דהר"י לא ס"ל כר"י דלחומרא הלכה כר"י מאחר דרבה ור"י נחלקו אליבא דר' יהודה ש"מ דהלכה כמותו:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה