אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק במה מדליקין › דף לד.

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק במה מדליקין · דף לד.

דף לג:

במשנה שלשה דברים כו' עשרתם ערבתם הדליקו את הנר, לכאורה הו"ל להקדים הדלקה ברישא שהוא איסור כרת והני אחריני הוו רק שבותים, ולכאו' יש להוכיח מזה כדעת הפוסקים דהדלקת הנר הו"ל כקבלת שבת וגם שבות אסור לאחר הקבלה כדעת הסוברין במרדכי כאן דחומר בקבלה מבספק], ולהכי צריך לומר הדליקו בסוף דאולי לא עישרו עוד ילכו לעשר ואח"כ להדליק, אך לכאורה קשה ע"ז א"כ מאי מקשי בגמ' מסיפא דתנן מערבין בבה"ש דדילמא אה"נ דמותר לערב ביה"ש רק כאן דמיירי שהאשה מערבת ועלי' מוטל א"כ מוכרחת להקדים להדלקת הנר כנ"ל ולקמן בעירב בה"ש בגברא איירי. ולכן מסתבר טפי לומר דגם אם נאמר דהדלקת הנר הוי קבלת שבת מ"מ קבלה לא עדיף מבין השמשות ממש. וכל מה שמותר בבה"ש כגון מעשר דמאי ועירוב והטמנה מותר גם אחר קבלה והדלקה (כדעת ר"י במרדכי. ובטוש"ע (סי' שצ"ג ס"ב) הובא ב' דיעות ועי' בט"ז (סי' ת"ר) שהאריך בזה] משו"ה שפיר מקשה רישא אסיפא. וא"כ שוב קשה דהו"ל להקדים הדלקה:

ונראה דדוקא בע"ש צריך לשאול הני מילי משום דנשים עצלניות וחושבין שיש עוד פנאי ויבואו לעשות כן ביה"ש. אבל לא חשידי לבטל לגמרי המצוה המוטלת עליהם וא"כ ביו"ט א"צ לומר הדליקו את הנר. ואף להפוס' בפ"ק דפסחים דגם אי חזקתו בדוק צריך לשיילינהו ע"ש באו"ח ה' פסח (סי' תל"ז). היינו משום דלאו כל אינשי בחזקת חברים דמה"ט בעי למימר דלאו חזקתו בדוק. ולכך אף אי ח"ב מ"מ לאו חזקה אלימא היא כ"כ דלא נצטרך לשאול. אבל אדם בביתו שיודע בבני ביתו שחברים הם א"צ לשיילנהו דאי לאו הכי גם בחול יצטרך לשאול אי עשרו והפרישו חלה וע"כ צ"ל דדוקא בע"ש מטעם פשיעה בזמן כנ"ל:

שם במשנה הדליקו את הנר פי' רש"י דבהדלקה לא שייך לשאול דדבר הנראה היא. פי' דאה"נ אי א"י כגון שאינו בביתו צריך לומר לה שתדליק ולשאול אי הדליקה רק דהתנא נקט דבר ההוה שהוא בביתו ורואה ושייך טפי לשון הדליקו כנ"ל. וי"ל עוד דמעשר וכן עירובי תחומין דהכי מוקים לה לקמן. אין הדבר ברור אם צריכין להם דשמא יש להם מכבר פירות מעושרין וכן י"ל דא"צ לילך חוץ לתחום. אבל הדלקה הוא ודאית לכן אומר בלשון נוכח הדליקו כנ"ל:

שם במשנה ספק חשיכה כו' אין מעשרין את הודאי פירש"י דקסבר גזרו על השבות אף על ביה"ש. לכאורה קשה מ"ש מכל ספק דרבנן דאזלי' לקולא. ואפשר לומר כיון דבין השמשות קיים וקבוע לעולם מיד כשגזרו על שבותין בשבת נכלל ג"כ בין השמשות אע"ג דהוי ספק כמו שגזרו על הוודאי. וע"פ סברא זו אפשר ג"כ לשדות נרגא במ"ש הר"ן בסוכה בפ' לולב וערבה בספק אם נטל לולב דפטור מליטול בשביעי בה"ש מכח ספק דרבנן ע"ש ובמ"ש לעיל (כ"ב.) מזה. ולהנ"ל י"ל נמי דספק דבה"ש חמור טפי. הגם שיש לחלק:

שם במשנה ואין מדליקין את הנרות. ופי' רש"י כ"ש כו' וזו ואצ"ל זו קתני. וי"ל דאפי' ע"י עכו"ם אין מדליקין וכ"כ בחי' הר"ן [ובפי' הרע"ב] וי"ל עוד דרך פלפול דקשה עוד מה קורא התנא חשיכה אי היינו צה"כ שהוא לילה ממש א"כ למה קתני לעיל עם חשיכה הא צריך למימרינהו קודם ביה"ש. ולכך אפשר לומר דביה"ש קרי התנא חשיכה והכי נמי בס' יום וס' ביה"ש נמי אין מערבין כו' ואע"ג דהוי כמו ספק ספיקא ס' יום ס' ביה"ש דשמא יממא הוא וכ"כ הפנ"י]. אך י"ל מטעם מצות תוספות שבת הוי נמי ב' ספיקות לאיסור שמא לילה הוא ושמא יהי' תיכף לילה ולא יהיה שיעור להוסיף עוד. או י"ל דמצד תוספות מצוה להוסיף מוודאי יום וא"כ בהדלקה למ"ד הבערה ללאו יצאת ואינו בכלל מלאכה י"ל דליכא תוספות ואפי' למ"ד לחלק יצאת י"ל דליכא תוס' בהדלקת נר שבת כמ"ש הר"ן לעיל גבי נ"ח ונר ביתו דה"ט דדביתהו דר"י דהויא מאחרה ומדלקה ע"ש]. ושוב הי' מותר להדליק משום ס"ס כנ"ל ושפיר קמ"ל דאין מדליקין:

בגמרא אע"ג דא"ר כו' צריך למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלינהו מיני' אפשר הפי' דא"צ לומר כולם ביחד כלשון התנא ג' דברים דבכ"א בפ"ע טפי יקבלינהו מיני' עוד י"ל שיאמר בשעה שיהי' עוד שהות ולא בשעה האחרונה שאין עוד זמן. ויאמר בניחותא עשרתם ואם לאו ילכו עתה לעשר כנ"ל:

שם בגמרא ל"ק כאן בעירובי תחומין כאן בע"ח. פירש"י ע"ת הוי תיקון מעליא. אין מובן למה נקרא ע"ת תיקון. ויותר מסתבר לומר דעירובי חצרות הוי תיקון הדירה להתיר להוציא ולהכניס משא"כ תחומין מה שהעירוב מתירו לילך בדרך מילי אחרינא הוא להפקיע ממנו האיסור ואיזה מנא הוא מתקן. ויותר י"ל דנקרא קנין כיון שקונה מקום השביתה שם. וכמ"ש המג"א (סי' רס"א ס"ק ד') וכ"מ בביצה (י"ז.) למקני שביתה בשבתא לא ע"ש]. אכן ברמב"ם בפי' המשנה משמעות לשונו נראה דהחשש בתחומין היא שמא לילה היא ואין העירוב מועיל. [וכמ"ש הה"מ (פ"ו מה"ע ה' י"ג) דלכתחילה אין לערב בספק אע"ג דבדיעבד כשר ע"ש]. והיינו דבתחומין חיישינן טפי מפני שיש לו סמך מן התורה כפירש"י. אך י"ל פירושים אחרים בחילוק שבין עירובי תחומין לעירובי חצירות דהנה תנא דידן ס"ל גזרו על שבות בה"ש. וע"כ צ"ל הטעם דבשעה שגזרו ואסרו לעשות שבות ההוא בשבת גזרו גם כן מיד על בה"ש הגם דכל ס' דרבנן להקל וכמ"ש לעיל. וא"כ בתחומין דלא שייך כלל האי שבות בשבת דעשיית העירוב לא משכחת אלא בה"ש בשעה שקונה שביתה. שוב ליכא למיגזר עלה בביה"ש כיון דהוי, רק ספיקא דרבנן משו"ה שפיר מותר לערב ביה"ש. משא"כ בעירובי חצירות דכמו שמועיל ביטול רשות בשבת כדאמרי' בעירובין (ע"א.) וכן שכירות רשות מהני בשבת כדאיתא שם (ס"ה:) רק לערב אסור בשבת ע"ש] כמו כן י"ל דבמערב ע"ח בשבת עצמו נמי מהני בדיעבד וא"כ הצריכו חכמים לאסור בשבת ונאסר ג"כ בה"ש אבל בתחומין דעיקר קניית שביתה ביה"ש לא שייך כלל איסור שבות בתחומין. אך יש לדחות דהגם דלא הצריכו לאסור עירובי תחומין מ"מ י"ל דהוי בכלל כל שבותים שנאסרו משום תיקון מנא או משום קנין. לכן י"ל באופן אחר אם כן הוא האמת דמהני ע"ח בשבת. י"ל דמצד השבות מותר בה"ש דשניהם לאו תיקון מעליא נינהו כדפירש"י דגם ע"ת דרבנן. אך בע"ת אין לערב בה"ש מחשש גוף העירוב שמא לילה הוא ולא הוי עירוב. ובאמת קשה לי על התוס' דס"ל דספק ע"ת לא מהני א"כ מה"ט אין מערבין בה"ש וא"צ לטעם דשבות וכזה הקשה המהרש"א ע"ד ר"ת שהביאו התוס' ע"ש]. אבל בע"א ליכא ספק דאפי' הוי לילה מהני. אכן מדברי התוס' בסמוך שפי' הך דנאכל עירובו בע"ח מוכח דפשיטא להו דע"ח בלילה לא מהני. וכ"כ בפשיטות בטוש"ע (סי' שצ"ג) כשיטת התוס' הנ"ל ויותר מזה כ' התוס' בעירובין (ע') ד"ה וקתני דאפי' עירבו מע"ש ולא חל העירוב בתחילת השבת תו לא חייל ע"ש דמשמע משום שנאסר למקצת שבת נאסר לכל השבת. ולפ"ז אפשר דהיינו דוקא למאי דקיי"ל כמ"ד בעירובין (י"ז.) דשבת גורמת. אבל למ"ד דיורין גורמין י"ל דמהני אם עירב בשבת בדיעבד]:

שם בגמרא א"ה ביה"ש כו' א"ל סתם קדירות רותחות הן פירש"י שסמוך לבה"ש כו'. קצת קשה דבחשיכה נמי עדיין רותחות הן וכי נימא דברגע אחד יצטננו ולולי דבריו אפשר לפרש בגמרא דלעולם רותחות הן כשמטמינים אותן והוי גזירה רחוקה לכן לא החמירו בי' בביה"ש. ונ"מ בזה אי קיבלו שבת מבע"י להפוס' בשו"ע (סימן שצ"ג) דחמור מבה"ש מ"מ לפירש"י מותר להטמין כיון דאז רותחות הן ואפילו בשבת עצמו היה מותר מהאי טעמא אם היו רותחות אבל לפמ"ש אסור כנ"ל. ואפשר דאפילו לשיטת רש"י לא סמכו אהך סברא דסתם קדירות כו' רק בבה"ש דס' הוא. ולכן בקיבל שבת אסור להני פוסקים וכ"כ בשו"ע (סי' רס"א ס"ד):

בתוס' ד"ה שניהם קנו עירוב פי' בקונטרס כו' ה"מ לכתחילה אבל בדיעבד כשר כר"י כו'. קצת קשה א"כ למה יהי' אסור לכתחלה כיון דכל ההיתר הנעשה ע"י זה העירוב הוא משום דתולין דעדיין יום הוא. ואם הי' באמת לילה לא ניתקן כלל וא"כ מה מתקן [בשבת[ שייך בעירוב זה. וצ"ל דכיון דמ"מ חכמים אסרו לו לילך חוץ לתחום וע"י מעשה עירוב זה מתירין לו שייך שפיר מתקן בכה"ג לאסור לכתחילה:

בא"ד וקשה לרשב"א כו' ומפר"ת דהכא איירי בעירובי חצירות. לכאורה נראה הטעם דבע"ח ספק כשר הואיל וע"ח אין לו סמך מה"ת מקילין טפי. אבל לפע"ד נראה דהא יש לתמוה מאיזה טעם נחמיר בע"ת הא כל סד"ר לקולא ומ"ט מודה ר"י בס' עירוב כשאין חזקה מסייע דהוא חמר גמל ע"ש. ונראה דהטעם הוא כיון דא"י ליתן לו ב' הברירות לילך לכל צד שירצה שירויח ע"י הספק כיון דבודאי עירוב מפסיד בעבר השני וס' כי האי אין מתירין גם בדרבנן כמ"ש התוס' בביצה (י"ד) ד"ה איכא והר"ן בפ' ערבי פסחים גבי הסיבה. ועי' במל"מ פ"א מה' מגילה] כיון דחדא מינייהו ודאי שלא כדין [וכ"כ השעה"מ בה' מקואות כלל א'] אבל בע"ח דלא שייך האי טעמא שפיר מותר בס' א'. ועי' במג"א (סי' שצ"ד) שהקשה על הרשב"א מעירובי חצירות דספק כשר. והי' לו להקשות גם על דברי תוס' דהכא. ולמ"ש ל"ק מידי. מיהו המ"מ שם (פ"ו מה"ע) מקשה שפיר על ראיות הרשב"א אבל על הדין ל"ק כלום ע"ש בהה"מ ובמג"א ותבין:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה