אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק במה אשה › דף נז.

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק במה אשה · דף נז.

פרק במה אשה

יש לעיין למה הקדים התנא פרק במה בהמה לפ' במה אשה (וכן הקשה הפנ"י לעיל בר"פ במה בהמה ע"ש]. וי"ל משום דבהמה אסורה לצאת בהרבה דברים משום דהוי משאוי לה. א"כ הוי איסור דאורייתא. וממילא יש לאסור גם כן לצאת ע"ש עם חשיכה שמא תצא משתחשך. אבל במה אשה עיקר הפרק היא להשמיענו איזו תכשיטים שאין יוצאין ובתכשיטין טעם האיסור משום גזירה דלמא שלפא ומחויא ואסור מדרבנן. וכיון שכן אין לגזור ע"ש עם חשיכה כיון דכשתחשך נמי אינו אלא איסור מדרבנן. נמצא דאיסור בהמה קודם בזמן לאסור האשה ומשו"ה הקדימו התנא. מיהו אין נראה לאסור בבהמה לצאת בע"ש עם חשיכה. אלא משום דשביתת בהמתו היא איסור דאורייתא אקדמי' או משום דזוטרן מילייהו קדים תני להו כדאמרינן בכמה דוכתי הכי:

שם בגמ' בעא מיני' ר"כ מרב תיכי חלילתא מהו. לולי פי' רש"י הי' נראה לפרש דאין הבעיא לענין חציצה דודאי לא הוי חציצה כיון דעייל בהו מיא. אלא משום דמסתמא הנשים מסירין אותם בשעת טבילה כדי שלא יתקלקלו ולהכי יהיו אסורין לצאת בהן וכן פי' בחי'. הר"ן בשם הרא"ה] וע"ז פשיט לי' מהא דחזינן דלא קפדי, ולחד לישנא פשיט לי' דכ"ש ארוג לא גזור דמשמע דחכמים לא גזרו בשבת אלא דוקא בהנך דאסור לטבול בהם. דבזה היא בהולה להסירו ואתיא לאתויי אבל במה שמן הדין מותר לטבול בהם אפי' אי אינהו קפדי להסירן לא גזרו בזה הגם כי הטעם דחוק מ"מ לפי' רש"י נמי קשה הטעם. ולפרש"י צ"ע הלשון כ"ש ארוג לא גזרו דהו"ל למימר דאינו חציצה [ובחי' הר"ן תי' דמשו"ה נקט לשון לא גזרו משום זוג שבכסותו לקמן (נ"ח.) דקמ"ל נמי דל"ג דלמא מיפסק ע"ש. וא"י למה נדחק בזה דלפמ"ש הר"ן כפי' הנ"ל בפשיטות ניחא לשון לא גזרו כנ"ל]:

שם בגמ' אלא אר"י היינו טעמא דר"ה כו', בתוס' נתקשו בלשון אלא, וי"ל משום דמפרש טעם אחר לדברי ר"ה משום שאין חונקת עצמה, ולפ"ז אם באמת חנקה עצמה בחוזק חוצצת אבל לס"ד דס"ל דע"ג רך אינו חוצץ לעולם אין חוצצין שייך לשון אלא כיון דאיכא נ"מ לדינא:

בתוס' ד"ה השתא כו' דהא לר"י חוטי. צמר אין חוצצין כו' לא הבנתי דבריהם מאי שייטא דר"י הכא, הלא ר"י טעמא אחרינא אית לי' דכל היכא דעייל בי' מיא אינה חציצה אפי' כשהיא דחוק וא"י המים לכנוס בין חוטין לצואר מ"מ החוטים עצמם מלאים מים, אבל לדברי הת"ק שפיר איכא לחלק בין רך לקשה, וכן משמע מהא דמתקיף ר"י למעוטי מאי כו' דלכאורה קשה דהא י"ל דר"ה קאי לר' יהודה דאמר של צמר אין חוצצין ולזה קאמר ר"ה דוקא שבראשי הבנות אבל דצואר חוצץ דרך ע"ג רך חוצץ אלא ודאי דלר"י אפי' כשהוא דחוק אינו חוצץ כנ"ל, וצ"ל דלא משמע לי' לרב יוסף דר"ה אמר לפרש דברי ר' יהודה כיון דלא קיי"ל כוותי' [וכ"כ בחי' הר"ן דמסתמא ר"ה את"ק קאי ע"ש]:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה