שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק תמיד נשחט · דף סד:
בגמ' אילימא דילמא שקלי דדהבא ומעיילי דכספא ה"נ דילמא שקלי בר מאתן וכו' ולכאורה היא גופא קשיא למה לא ניחוש דילמא שקלי בר מאתן כו' וצ"ל דבאמת ליכא בזה משום מעלין בקודש ולא מורידין כיון דכל א' הוא קרבן בפ"ע זה הי' בשל זהב וזה בשל כסף. רק כוונת הגמ' הוא להוכיח כן דע"כ טעם אחר יש כנ"ל:
שם בגמ' לימד על בכור ומעשר ופסח כו'. לכאורה מנ"ל לרבויי תרוייהו מעשר ופסח דילמא לא אתי לרבות אלא פסח שכן מצינו בפסח מצרים שהי' טעון מתן דמים (ומשו"ה בעי נמי הקטרת אימורין אע"ג דלא הי' במצרים] אבל מעשר לא. והנה יש לעיין למאי דקיי"ל דפסח בשפיכה וע"פ הרמב"ם דלא כריה"ג מנ"ל דבעי יסוד [וכן הקשו התוס' בזבחים (נ"א:) וע"ש בשטמ"ק (נ"ז) מ"ש בזה] ואפ"ל ע"פ סוגיא דזבחים (ל"ו:) דמייתי הגמ' התם דמהא דכתי' ודם זבחיך ישפך ילפינן לכל הדמים שטעונים מתן דם ליסוד ונדחקו רש"י ותוס' לפרש דאשיריים קאי ע"ש. ולהנ"ל י"ל דהריבוי הוא לאותן הצריכין מתן א' כבכור ומעשר ופסח דבעי יסוד אע"ג דהן בשפיכה. והראי' דבעי יסוד הוא כמ"ש התוס' התם מדכתי' גבי שיריים דמה ישפך על יסוד כו' ויליף מגז"ש מן השיריים דחטאת [כיון דבתרוייהו כתי' ישפך] על כל אלו הטעונים רק מתן א' והם בשפיכה כנ"ל: