שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק מקום שנהגו · דף נד.
בגמ' כאן באור היוצא מן העצים ומן האבנים לכאורה לפ"ז נראה דב' ענינים הם דברכת האש במוצ"ש היא על הבריאה שאז נברא וכעין ברכת הנהנין אבל ברכת האור במוצאי יוה"כ היא על השביתה והיא מענין הבדלה וא"כ לכאורה היו צריכין להדר בכל מוצאי ש"ק ג"כ על נר ששבת שיהי' הברכה גם על השביתה, וגם נ"מ בזה בהא דקי"ל דאם לא הבדיל מוצאי שבת מבדיל והולך עד יום ד' ועל האש אם לא בירך במוצ"ש שוב אינו מברך כמבואר בגמ' לקמן (ק"ו.) דכיון דהברכה היא רק על זמן הבריאה א"כ עבר הזמן. אבל אם ימצא נר ששבת גם למחרתו י"ל דמברך כיון דהוא מעין הבדלה. וראיתי במג"א (סי' תרכ"ד ס"ק ז') שכ' דביו"כ שחל בשבת נמי אין מברכין אלא על נר ששבת ע"ש טעמו שאינו מובן ולמ"ש הי' נכון מטעם שיהי' הברכה גם על השביתה רק דלפ"ז בכל שבת נימא הכי וצ"ע [אכן במג"א (סי' רצ"ח ס"ק ב') משמע דטעם אחר איכא ביו"כ לברך על האור להורות שנאסר להבעיר אור שהוא קדוש יותר משאר יו"ט ע"ש ומשו"ה צריכין אור ששבת משא"כ בשבת דא"צ היכר]:
שם בגמ' ר"נ אומר כו' אף האור והפרד פי' רש"י אין כל חדש תה"ש ופרד ראשון נברא מן הארץ. ותמהני ע"ז דא"כ כל מיני כלאים ג"כ י"ל אין כל חדש דהא הבריאה הי' למינהו ולא של כלאים. ובאמת נראה דאין זה חדש כיון שעיקר הדבר נברא רק שהאדם מרכיב ומערב ב' נבראים זה היא בכל מיני תבשילין ופעולת בני אדם. ולולי פי' רש"י הי' נ"ל בגמ' פרד דומיא דאור שניתן אז בטבע שע"י חיבור ב' אלו יצא מין פרד: