שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק מקום שנהגו · דף נג.
בגמ' ובשר לא מיתיבי כו' מקולס אין שאין מקולס לא. לכאורה תמוה אי הי' ס"ד דגמ' דאפי' בסתם אסור א"כ יהי' אסור לאכול כל מיני בשר אפי' מבושל, דהא אפי' בחיטי מתיר ר"פ רק מטעם דמינטר לפיסחא קאמר אבל כל בשר אסור [כמ"ש המג"א (סי' תס"ט) בשם מהרי"ל דאפי' מבושל אסור ע"ש]. וא"כ הו"ל להקשות דהא מעשים בכל יום שאוכלין בשר בלילי פסחים וגם ממתניתין הוי מצי לאקשויי דמשמע דדוקא צלי יש מקום שאין אוכלין אבל מבושל אוכלין בכל מקום. ונראה לפרש דכוונת הגמ' בס"ד דלאו דוקא להזמין בפה בשר זה לפסח אסור רק כל שמיחד בשר לפסח אסור. וא"כ כפי שהנהיג תודוס הי' כ"א צולה גדי מיוחד לליל פסח ואהא דייק הגמ' דאפי' אינו מקולס ליתסר כיון שהכין בשר זה לליל פסח. וע"ז משני דדוקא לפרש בפה אסור כנ"ל:
שם בגמ' מיתבי אר"י תודוס איש רומי כו' לכאורה קשה דהא מתניתין היא בפ"ב דביצה דחכמים אוסרין גדי מקולס בלילי פסחים ולמה לא פריך ממתני' מקולס אין שא"מ לא. והגם די"ל דהתם תני מקולס לרבותא דמאן דמתיר מ"מ קשה דא"כ גם הכא י"ל דקתני מקולס לרבותא דתודס דהתיר דהא מסקינן לקמן דגברא רבה הוי. וי"ל קצת דהנה באמת קשה מה הוי ס"ד דגמ' הא מקולס אסור גם בסתם [ובא"מ לא מסתבר לאסור אלא במפרש]. וי"ל דלכך לא פריך ממתני' דמיירי בסתם רק הכא הוי ס"ל דאי עובדא דתודוס הוי בסתם לא היו רוצין חכמים לנדותו כיון דפליגי תנאי בהכי בביצה שם ואע"ג דקיי"ל כחכמים דאוסרין מ"מ מאן דעביד כר"ג דמתיר לאו בר נידוי הוא כיון דאכתי לא איפסוק בפי' כחכמים. לכך ס"ל דמשום דהנהיג לעשות כן תמיד בודאי כמה אנשים היו אומרים בפי' דלפסח עבדי כמבואר בתוספתא (פ"ב דביצה) שהיו קוראין אותן פסחים] ומה"ט רצו לנדותו ולכך מקשה שפיר דבכה"ג אפי' באינו מקולס אסור. עוד י"ל דהנה הב"ח באו"ח (סי' תס"ט) מביא ראי' דבאמר בשר זה לפסח הבשר אסור דאי בדיעבד מותר מאי פרכינן דילמא במקולס גם בדיעבד אסור. ובאמת פשט לשון הגמ' לא משמע דיהי' אסור דיעבד וכמ"ש הט"ז שם, אך המ"א הקשה דהא הב"ח הביא ראי' שאין עלי' תשובה ע"ש. ולדידי צ"ע בראי' זו דהא לא נזכר הכא בהא דתודוס דין איסור אלא דרצו לנדותו על שהנהיג כן ואין כאן שום משמעות לענין איסור אכילה דיעבד] וע"ז שפיר דייק הגמ' דבאמירה גרידא נמי יש איסור לכתחילה לעשות כן. ובהכי מיושב מה דלא פרכינן ממתני' דביצה כיון דהתם תנן וחכמים אוסרין י"ל דלענין איסור לאכול מיירי ומש"ה שפיר קתני מקולס משא"כ הכא כנ"ל. ובל"ז נראה לדחות הראי' שהביא הב"ח די"ל דבס"ד דגמ' דלא ידעי שיש איסור בסתם אפי' במקולס בפרט למ"ש מקודם דס"ל כר"ג בביצה דליכא איסור במקולס רק מצד אמירה שפיר הי' מותר בדיעבד גם במקולס אבל למסקנא דמקולס גם בסתם אסור ממילא גם האכילה אסורה דע"י אכילה יאמרו שהוא קדשים אבל באמירה לחוד לא נאסר האכילה כדעת הט"ז וכ"כ בפנ"י. ונראה לי עוד דלהט"ז וש"ך שם גם במקולס אינו אסור באכילה רק בליל פסח מטעם הנ"ל דאכילה זו אסורה כמו שאסרו האמירה בשר זה לפסח אבל אח"כ מותר באכילה. אך הב"ח והפר"ח כתבו דאסור גם בהנאה וס"ל דדינו ממש כשוחט קדשים והוא רחוק בעיני. גם המ"א שם לא העתיק דין איסור הנאה ומשמע דרק לאכול בליל פסח אסור כנ"ל: